שיחת גרושות
היה זה יום שבת אחה"צ. ארבע חברות נוסעות יחדיו ברכב לאחר בילוי משותף, ארוחת צהריים כיד המלך. צחוקים. שירים נעימים ושקטים מתנגנים ברכב... הרכב נעצר ברמזור, התחלנו לשוחח.... גרושה א' - "אתן יודעות, תמיד אני מקנאה כאשר אני רואה זוג יושבים יחדיו ברכב. אז לפתע אני מרגישה בודדה מתמיד" גרושה ב' - "אני מרגישה הכי בודדה בחגים, זה אחרת כשאת בתוך תא משפחתי" גרושה ג' - "הייתן מעדיפות להשאיר את התא המשפחתי הזה ולו רק בשביל לא לחוש את הלבד הזה ?"
היה זה יום שבת אחה"צ. ארבע חברות נוסעות יחדיו ברכב לאחר בילוי משותף, ארוחת צהריים כיד המלך. צחוקים. שירים נעימים ושקטים מתנגנים ברכב... הרכב נעצר ברמזור, התחלנו לשוחח.... גרושה א' - "אתן יודעות, תמיד אני מקנאה כאשר אני רואה זוג יושבים יחדיו ברכב. אז לפתע אני מרגישה בודדה מתמיד" גרושה ב' - "אני מרגישה הכי בודדה בחגים, זה אחרת כשאת בתוך תא משפחתי" גרושה ג' - "הייתן מעדיפות להשאיר את התא המשפחתי הזה ולו רק בשביל לא לחוש את הלבד הזה ?"
, כן, כן גם ברכב שלי. המשפחה הענקית שלי - בעלי המקסים, הבונבון ואני יחד עם הבונבונת שבדרך......כמה אור!!!! לזה הייתי מוכנה לחזור. לשיחות האינסופיות, לחיוכים, לצחוק המתגלגל. אם הייתי צריכה לעבור את כל מה שעברתי עד היום שוב, רק בכדי להגיע אליו, הייתי עושה את הדרך שוב.