שיחות חולין

ענתנוי

New member
שיחות חולין

הבוקר פענחתי סוף סוף את החידה הזו - למי שמתעניין....

"שיחות חולין" מבחינתי זה "רעש לבן". זה מבלבל אותי, גורם לתחושה של מצוקה ויכול להגיע אפילו עד לאבדן הכרה.
כל ה"אוטיסטים" שאני מכירה מגיבים באותה צורה - כל אחד בדרגת חומרה אחרת.
אתמול, בעקבות מפגש מעניין של סוסים ואנשים, הבנתי ש"שיחות חולין" זה אמצעי אנושי טבעי להגנה על קבוצה בתנאי אי-ודאות.
וזו הסיבה ש"אוטיזם" לא נחשב סתם להפרעה או לקות אלא ל"חוסר אנושיות" - התגובה הפיזיולוגית שלנו לתנאי אי-ודאות הפוכה ולכן, מבחינת הקבוצה, אנחנו מתנהגים כמו אויבים או טורפים....

כיום, בגלל המצוקה הביטחונית והכלכלית, תחושת אי-הודאות חזקה במיוחד ולכן גם הפיצול בין ה"מתקבצים" ל"מתרחקים" הולך ומתחדד, ומגיע ממש ל"ציד מכשפות" אלים....
אז מה עושים?
יש 3 אפשרויות:
1. לשנות את תנאי הסביבה, לארגן אותה ולהרגיע את תחושת אי-הודאות.
2. להפריד את שתי הקבוצות זו מזו - "עד יעבור זעם" ולקוות שהסוף יהיה טוב.
3. להעלות את המודעות הציבורית ולהבין שהפיצול הטבעי הזה הוא הפתרון למצוקה ולא הסיבה - "אוטיסטים" הם מתווכי סביבה מטבעם ובתנאי אי-ודאות הם מגשרים בין הקבוצה לגורמי הסכנה.

מתווכי סביבה, שפעם קראו להם "שאמאנים", זקוקים להדרכה וחניכה ואת התפקיד הזה יכולים לעשות רק "שאמאנים" מבוגרים, שהצליחו לצאת בשלום מהלחץ החברתי. אין הרבה כאלו, אבל מספרם הולך וגדל ומחזיר אותנו לשאלה החשובה ביותר: למה אין "אוטיסטים" במסגרות שמיועדות לילדים על הספקטרום האוטיסטי? ממי הם אמורים ללמוד איך לחיות את עצמם?.....
ולמה אין "אוטיסטים" בדיונים ציבוריים שעוסקים ב"אוטיזם"? איך אנשים שמסווגים אותנו כאויבים יכולים לפתח בשבילנו פתרונות מתאימים?.....
 

טסרקט

New member
חומר למחשבה


מסכימה עם הנאמר. גם אני רואה שיש אנשים שסובלים כאשר מתנהלות בסביבתם שיחות חולין. לי שיחת חולין לא מפריע, אבל גם יכולה להזדהות עם מי שזה כן מפריע לו.
תודה על ההסבר


 
זה מזכיר לי משהו מיחסים שקשורים באמא שלי

אני חווה אותה מאוד במצוקה וחרדה מקיומם של קונפליקטים וחוסר וודאות, ותעשה כמעט הכל להסתיר אותם, לעשות כמו גשרים מעליהם, או כאילו לרכך או להכחיש אותם, ולפעמים זה מגיע למצב של תוקפנות על תכנים שמעלים חוסר וודאות.. מאוד רוצה להגן ולעשות שיהיה נעים למראית
ויש בזה משהו מאוד מאוד מרעיש, יותר מהקונפליקט עצמו, ומאוד מאיים עלי
גם כי אני זקוקה ללמוד את הקונפליקט כדי לדעת להתמודד איתו, וגם כשהוא נעלם אל מאחורי הקלעים, יש לי תחושה שמשהו רובץ שם, אבל אני רק מרגישה את המתח בין הדברים, ואז דווקא הפעולה המרככת גורמת לי לתחושה של חוסר וודאות
וגם כי יש לי לפעמים נטייה בלי מתכוון לנגן בדיוק על המפריע ולהעצים אותו
וגם כי באיזשהו מקום בסיסי יש לי הרגשה עם עצמי, שכאילו אני הייתי מזמן משהו שצריך היה לרכך את נוכחותו, כדי שיהיה "אכיל", להעלים אותי לרקע
שיחות חולין עושות בי חוויה דומה של המתח הזה בין הדבר הרובץ למהירות שמעמעמת אותו למרקם אכיל
 
להערכתי יש במסגרות אנשי קשת שמטפלים

מה שנקרא תפקוד גבוה, לא מאובחנים קרוב לוודאי.
ושיחות חולין להבנתי זה סוג של משחק חברתי, שמטרתו לתת מענה במקרה של חוסר הכרות או כשסתם אין משהו יותר טוב.
את שאר ההקשרים לא הבנתי.
 

ענתנוי

New member
"שיחות חולין" זה תדר

ומה שמפריע זה לא הצליל עצמו או התכנים - כי ה"רעש" נשאר גם אחרי שכולם הלכו. זה יוצר מין הפרעה אלקטרומגנטית (או משהו כזה) שמשפיע עלי ועל הרבה אוטיסטים אחרים ברמת התפקוד.

לגבי ההפרדה בין "גבוהים" ל"נמוכים" ואנשי קשת במקצועות טיפוליים - כבר ציינתי שלמושג "אוטיזם" או "הקשת האוטיסטית" אין משמעות ביולוגית מוגדרת ולכן יש ב"קשת" אנשים עם "אוטיזם חברתי" ו"אוטיזם תפקודי" וה"גבוהים" שאתה מתייחס אליהם שייכים לסוג הראשון ולכן הם לא מסוגלים להבין אותנו - בדיוק כמו שאר "אנשי האמצע" שבוחרים במקצועות טיפוליים.

המטרה היא לא "אפליה מתקנת" - כלומר להכניס אנשי מקצוע שיש להם אבחון - אלא שינוי הגישה והגדרת תפקידים ותקנים לאנשים שעובדים אחרת - כי "אוטיסט תפקודי" לא יכול להיות "מטפל" - זה מנוגד לדרך החיים והעבודה שלנו.
 
אם הבנתי שיא התדר זה שיחת חולין בקניון....

תרבות בתי הקפה במיטבה.
אם יהיה ביקוש יהיו אנשים שעובדים אחרת. יש כמה שנתקלתי בהם, שעובדים אחרת.
אם יהיה להם מספיק ביקוש המערכת תקבל אותם.
 

ענתנוי

New member
שיא הרעש

בקניון של הסינמה סיטי בראשל"צ - בתקופות לחוצות, כמו חגים, אפילו "נורמליים" יכולים להרגיש רע....

ואולי זה להיפך - אם המערכת תכיר בהם, הם יתחילו "לצאת מהחורים" ולחשוף את עצמם ואת כישוריהם המדהימים....

(בעיית הביצה והתרנגולת?...)
 
בדיוק

יש ימים שהכול מרגיש הפוך....
הרי גם הביתה והתרנגולת אחד הם.
אז מה נשאר, אולי לשכור את שרותיו של רני רהב לטובת העניין ובהתנדבות.
אם יסכים זה כבר 1/2 דרך לשינוי.
 
הלוואי והייתם יכולים

כי הייתי רוצה לחלום על גן, בית ספר ומסגרות שמי שמנהל אותם יהיו אוטיסטים בוגרים כמוך שידריכו את האחרים. למעשה זה היה הפיתרון הטוב ביותר. לתחושתי כל השיטות טיפול שיש היום כולם פוגעים בצורה זו או אחרת בילדינו שכן בשורה התחתונה הן מנוגדות למהות האוטיסטית ולמעשה אין להן כל בסיס. נכון עכשיו יגידו לי כאן הורים בסיס מדעי, אני מצטערת לא מסכימה עם זה, גם הבסיס המדעי הזה כביכול הוא בסיס של נורמטיבים, כשאדם נורמטיבי מכין תוכנית טיפול הוא עושה זאת על פי הערכות נורמטיביות אשר לאו דווקא תואמות את המהות האוטיסטית. אז נכון שמסגרות כמו שציינתי בתחילה לא יהיו קיימות אבל למה לא לשלב בוגרים אוטיסטים כיועצים במסגרות ולנסות לבנות משהו ייחודי שגם יכול לגשר בינינו? דבר כזה גם היה נותן מענה לעבודה שהיא בעלת משמעות לאוטיסטים בוגרים עבודה עם נתינה ולא עבודה שנותנים במפעלים מוגנים שרק מוריד את הדימוי העצמי.
 

TikvaBonneh

New member
הם יכולים

אני מכירה מקרה של נערה על הספקטרום שבשרות הלאומי שלה טיפלה בילדים בגן תקשורת.
והחברה של הבן שלי בשרות הלאומי שלה עבדה בהוסטל של מפגרים, אבל היא אומרת שחלק מהם אוטיסטים שלא אובחנו נכון.
מי שרוצה לעזור לילדים על הספקטרום, יכול למצוא את הדרך. מתחילים בהתנדבות, צוברים ניסיון והמלצות, ואז אפשר להתחיל לעבוד בשכר.
 
תיקווה כשאני באתי לעבוד

לא באתי לעבוד בהתנדבות קבלתי שכר למה הם צריכים לעבוד בהתנדבות כשיש להם מה להציעה. ואני לא מדברת על שרות לאומי אני מדברת על עבודה קבועה. עבודה שתיתן להם הרגשת שייכות לחברה הרגשה שעבודתם נושאת פרי.
 

TikvaBonneh

New member
הרבה נכנסים לתחום דרך השרות הלאומי

זה לא פחיתות כבוד לתרום למדינה. אחרי סיום השרות הלאומי כבר יש להם ניסיון יותר קל לקבל עבודה.
קשה להתקבל לעבודה בלי ניסיון רלוונטי ובלי השכלה רלוונטית ובלי יכולת לעשות רושם טוב על מעסיקים.
 
ברור שזה לא פחיתות כבוד

לתרום למדינה אבל זה שני דברים שונים, אני מדברת על שילוב של אוטיסטים בקהילה בתור כח עבודה של ממש בדברים שהם באמת יכולים לעזור ואף תעודה לא יכולה להשתוות לניסיון האישי והידע שלהם זו הבעיה חברה שמקדשת תעודות ותארים על פני ניסיון אישי זה עצוב מאוד. עדין לא הבנתי מה הקשר בין זה לבין שרות לאומי.
 

TikvaBonneh

New member
כנראה לא הסברתי טוב

בשרות לאומי אפשר לקבל ניסיון בתחום, ואחר כך להשתלב בתור כוח עבודה בתשלום.
החברה של הבן שלי, שהיא אספרגר, הוכיחה בשרות הלאומי שהיא אחראית ומסורה ויש לה גישה לבעלי צרכים מיוחדים. זה נותן לה סיכוי טוב להתקבל לעבודה מהסוג הזה.
אם את רוצה שהורה יהיה מוכן לשים את החינוך של הילד שלו בידיים שלך, את צריכה להראות או ניסיון או תעודה, או להצליח להסביר לו למה למרות שאין לך ניסיון ואין לך תעודה כדאי לו להעסיק אותך.
 

arana1

New member
הורים מוכנים לזרוק את הילדים שלהם לכלבים

ניסיון או תעודה לא ימנעו מהם לעשות את זה
בדיוק להפך
מה שמנסים להסביר לך וכנראה שאינך מסוגלת להבין
זה שכל עוד המסגרות המקובלות לא מסוגלות לגייס מתוכן יחס אמיתי ומקדם לאוטיסטים אז אין הרבה תועלת בהשתלבות בהן
 
ניסו הפוך, ז"א שיצטרפו וידריכו ויכוונו,

ואז ההורים שיראו כי טוב ישפיעו בעצמם על המערכת ?
לא אחד, 3-4 במקום אחד שיתחילו בהתנדבות ומשם יצרו שינוי.
אם לא אעשה מעשה אף אחד לא יעשה במקומי.
אם לא אצור שינוי הוא לא יקרה מעצמו.
ככה זה בעולם. אחרת יש רק הסבר כמה הכול לא טוב, אבל לא פעולה ממשית.
 

arana1

New member
אנחנו לא יודעים מה זה פעולה ממשית

זה חלק מהעניין והקושי
ולכן לא מדובר כאן רק בלהסביר מה לא טוב אלא בנסיון לאתר ולתאר נקודת מבט
פעולות לא בעייה לעשות
כולם עושים המון פעולות
אלא שלא רק שהן שוות לתחת הן גם בעיקר ומאוד מזיקות
 
אפילו לכתוב כאן זה עשייה...

אז למה לעשות, ילדים, חיים אם זה מזיק ?
ע"י זה שיראו אותך פועל יוכלו (מי שרוצה) לחכות אותך וללמוד לראות אחרת להבין שונה...
 

arana1

New member
לא הכל כל כך חד צדדי

זה לא שאתה עושה ילד ומכאן ואילך הוא תוצר בלעדי של מה שאתה עושה
הילד עצמו מלמד אותך,משנה אותך,גורם לך לשקול מחדש את זווית הראיה שלך ולכן גם את הכוונות והפעולות שלך
יש הורים שלא רוצים ללמוד כלום
מבחינתם הם יודעים את הגבולות והם אלה שמציבים אותם וקובעים את הפעולות הנכונות
אחרים רוצים ויודעים גם להשתנות
ולכן גם לשנות

ילדים עושים גם בשביל ללמוד מהם דברים חדשים,להשתנות דרכם ובעזרתם,ודווקא אוטיסטים מהווים הזדמנות חד פעמית לשינוי מהותי,אלא שבדיוק לכן הם גם מעוררים כל כך הרבה התנגדות אצל המקובעים והקובעים
 
למעלה