שיבתה של החמלה

[שנטידווה]

../images/Emo13.gif

את לא היחידה שמתעייפת. אבל אנחנו צריכים המון המון סבלנות. קודם כל כלפי עצמנו. כשאני נזכר איך הייתי לפני שעליתי על הדרך הגדולה, אני יודע בדיוק לאן אני לא רוצה לחזור. אל תשכחי: באמת באמת את לעולם לא לבד. כשאת יושבת במדיטציה, בכל העולם כולו ישנו לפחות עוד אחד שיושב; כשאת מתבוננת וחוקרת, בכל העולם ישנו לפחות עוד אחד כמוך שמתבונן וחוקר; כשאת חושבת שהתעייפת ורצונך נשחק, לפחות עוד אדם אחד שמרגיש כך קיים, וכשאת מחליטה להמשיך, כנגד עצמך וכנגד כל הסיכויים של נסיבות חייך, גם אז ישנו אותו אחד שנאבק כמוך. זכרי אותו, את אותו לוחם-רוח אלמוני; ראי אותו כמודל לנחישות. אחרי הכל, זה מה שאת בשבילו

באשר לחמלה: להבנתי, אולי יותר מהכל, חמלה היא סוג של עשייה. אם קר לך, ולי יש שני סוודרים, אין צורך שאחוש כלפייך רגש כלשהו של חמלה או רחמים כדי שאתן לך אחד. ואם מעלתי הרוחנית תהיה גבוהה ויהיה לי רק סוודר אחד, אתן לך אותו גם כן. ואולי טעיתי במשהו?

 

[אישה ממאדים]

קודם כל, אכן

לחזור אחורה לא בא בחשבון. אבל גם בעניין התנועה קדימה, מאחר שבסופו של דבר אנחנו מדברים על פרויקט לחיים שלמים, ואולי ליותר ממחזור חיים אחד, הרי שצריך להפסיק לבחון את הקצב, המרץ, המוטיבציה ושאר פרמטרי ההליכה בדרך ברזולוציה הגבוהה שלה אנחנו מורגלים. זה טבעי שלפעמים הרצון יתחזק, ולפעמים ידעך; לפעמים יהיה לנו כוח ולפעמים פחות; לפעמים נרגיש שאנחנו מתקדמים במהירות ולפעמים דורכים במקום או נסוגים. נראה לי שמצד אחד, צריך לקבל את העליות והמורדות הללו כדבר טבעי ונורמלי, אבל גם לגלות איך אפשר לחזק את המוטיבציה (הדרך שהצעת נראית לי טובה), ולקיים איזו נחישות שמעבר לעליות ולמורדות, שתשמור אותנו על איזה מינימום סביר של עבודה רוחנית.

 

[סגול כהה1]

אם אפשר ...

אחלוק איתך כמה מהרהורי בנושא כי אני מכיר אותו מצויין מהתנסותי ילדים משחקים בחצר הבית ופתאום אמא יוצאת וקוראת להם באהבה - "ילדים בואו לקחת נקניקיה בלחמניה" - חמלה אני מביט מהצד בבת הזוג ברגע של אושר פשוט, שרה לעצמה - חמלה ועוד אין ספור אירועים מעין אלו האמת כאן היא מתעתעת ותמיד כשהאמת מתעתעת הסיבה קשורה בדברים שבינך לבין עצמך. במקומות שדברים בינך לבין עצמך הם ברורים הרי שגם המציאות משקפת לך בהירות ולא תעתוע. אם תשימי לב מה שמאפיין את כל המצבים האלו הוא, שאותם בני אדם שכלפיהם מתעוררת החמלה נמצאים במצבים שמשדרים פשטות, תום, שחרור, חוסר דריכות, נורמאליות רגעים בהם נראה כי נשכח רגע בצד האיום הקיומי דבר נוסף וחשוב הוא, אותה תחושת בנאליות שמתלווה לחמלה באותן סיטואציות. מצבי החיים האלו נתפסים באותו רגע כבנאלים. כאשר אנחנו מרגישים חמלה חייבת להיות כרוכה בכך תפיסת חולשה של האחר אם אני חש חמלה כלפי אדם באחד מהמצבים שהזכרנו הרי אי אפשר להתעלם מהעובדה שבאותו רגע משום מה פשטות, תום, שחרור, חוסר דריכות, נורמאליות ושחרור מאיום קיומי נתפסים אצלי כחולשה ... באותו רגע אותם בני אדם בנאלים ... ואני לא אבל הרי ברור, במיוחד לנו המחפשים, שאותן תכונות הן מעלות גדולות ולהיפך מכך, הלא אנו שואפים אליהן כחוזק וגם ברור, כמו שאמרת יפה, שאותם אנשים לא זקוקים לחמלה באותו הרגע אז מדוע מתעוררת החמלה? לכן ... אני בסופו של דבר, אחרי תהייה ממושכת והיענות לרדת לפשר המצב באמת , הגעתי להרגשה ברורה כי אני חש חמלה גדולה על עצמי ומשליך אותה על אחרים איפהשהו, למרות כל רצוני אני עדין מנותק במידה מסויימת מכל התכונות הללו של תום של פשטות של שחרור מאיום קיומי וכדי לחיות עם עצמי בשלום אני מעניק לחיי משמעות בכך שאני רואה בהן חולשה נאיביות ובנאליות. החמלה היא על עצמי. תחושות החולשה והבנאליות הן תחושות כזב שאני משליך על מה שבאמת באותו הרגע הוא - המציאות בככותה .. כמות שהיא אם הייתי יכול להתחבר באותו הרגע לאחת מהסיטואצית האלו ולהזדהות עם הפשטות התום והשחרור כמות שהם המשמעות הייתה שחרור שלי אבל אני עדיין לא במקום הזה ולכן במקום תחושת שחרור עולה תפיסת חולשה שהיא למעשה חולשתי שלי ועל כך אני חומל. אין לזה שום קשר לאדם שממול. באותו הרגע האדם שממול הוא חלון שמאפשר לנו להתחבר אל המציאות במובן המופלא ביותר שלה אבל העיניים עדיין לא מסוגלות להכיל מראה שכזה והחולן נסגר בתפיסה שגויה ... אותו עובד ציבור נשאר שם יוב מתחת לעץ ולוגם ואנחנו נשארים עם תחושת חמלה .... על עצמנו

 

[Mist2]

רגשות

רוב הרגשות שאנו חווים הם רגשות שליליים, גם הרגשות שנחשבים בעיני האנושות לרגשות נשגבים לרוב הם רגשות שליליים. האנושות הגיע למצב שהיא לא חווה כלל רגשות חיוביים. פגישה עם חבר מהצבא והזכרות בעבר המשותף שלנו תוך הצפה של רגש וצחוק/נוסטלגיה - זהו רגש מכני שפועל ברמה הנמוכה ביותר. התרגשות מילד קטן או מחיה: חתול או כלבלבל מתוקים במיוחד - אותו רגש מכני שלא דורש מאתנו אפילו טיפת תשומת לב. אך מה הוא רגש חיובי? האם אנו פוגשים בו ביום יום? ברמה מסויימת הדברים שאת כתבת עליהם וקראת להם "חמלה", אך לדעתי השם לא מתאים, הם רגשות חיוביים. יש לך דימיון מתי את צריכה להרגיש כך או אחרת ובאילו סיטואציות, אך הדברים קוראים כרגע בלי שום קשר לדימיון שלך. כאשר אדם עובד על עצמו בצורה נכונה, תוצאות מתחילות להופיע, הן מופיעות תמיד בצורות שאנו לא חשבנו עליהן, ציפינו ל-א' וקיבלנו ד'. הרגעים האלה שתיארת קשורים למהות שלך, אותה מהות שהפסיקה להתפתח בנו כבר בגיל צעיר ואת מקומה תפסה האישיות המזוייפת, לפעמים אנו מצליחים ליצור קשר עם אותה מהות, והיא חוזרת מעל פני המים לרגעים בודדים, אך היא דומה לאותו ילד או ילדה קנה, שהיינו כאשר המהות הפסיקה להתפתח. אותה ילדה קטנה לא מבינה את סבלם התאורטי של הילדים בסומליה, אך היא כן מבינה דברים פשוטים ויפים, אותם דברים שנחצצים בדרך כלל ע"י האישיות המזוייפת בדרכים שונות ומשונות כמו: ציניות, רגשות שליליים, רחמים, שעמום ועוד ועוד ועוד...........ברוכה הבאה למהות של עצמך ..........

 

[alissa]

מאוד יפה

"אותה ילדה קטנה לא מבינה את סבלם התאורטי של הילדים בסומליה, אך היא כן מבינה דברים פשוטים ויפים, אותם דברים שנחצצים בדרך כלל ע"י האישיות המזוייפת בדרכים שונות ומשונות כמו: ציניות, רגשות שליליים, רחמים, שעמום ועוד " אני חושבת שפה נגעת בנקודה המהותית. אז אם "רגש" זה הוא אינו חמלה...מהו? כי לדעתי, רגש זה נובע דווקא מסוג של ריקות, מסוג של שחרור האחזויות. החמלה היא מאוד דומה לרגש אבל היא אינה רגש מאחר ואין בה הזדהות.

 

[Mist2]

אני חסר את המילים להסביר

אם היית מכירה כמה רעיונות של הדרך הרביעית שמדברים על המרכזים ובמיוחד על המרכז הרגשי, הייתי יכול לענות לך בשתי מילים, אך כאן אני חסר יכולת להסביר......אולי כמה חברי פורום אחרים שמכירים את החומר, ולא מתקשים לתרגם את שפת הדרך הרביעית לשפת היום יום, יסבירו את זה בצורה טובה יותר! ובינינו, אם את מבינה שזה רגש חיובי, ושזה בא מהמהות, מה זה משנה איך אנו קוראים לזה?....

 

[alissa]

משנה מאוד

חשוב לי לדייק. רחמים זה דבר אחד וחמלה זה דבר אחר לגמרי. נכון שאלו הן רק מילים. אבל זו מדיה של מילים.

 

[o n m y w a y]

פירוט מדוייק

ישנם ארבעה מצבים בצ.הלב. 1.רחמים- "הוא מסכן, לי זה לא יקרה. 2.סמפתיה- מקום של הזדהות עם האחר הבנה דרך הזדהות "גם לי זה יכול לקרות". 3.אמפתיה- אני יכול לחוש את הכאב של אדם אחר, אך אני מופרד ממנו. (מצב אידיאלי לטיפול באדם) 4.חמלה- חמלה היא למעשה מצב תודעתי שמעט מאד אנשים מגיעים אליו באמת. זהו מצב שבו אני ישות מכילה באופן טוטאלי ומלא את האחר לא חשוב מיהו ומה עשה בחייו, אין שפיטה, רק קבלה ללא תנאי. זהו מקום מדוייק מאד ונקי מאגו.

 

[כנרת יפה שלי]

בעניין 4

יש שני ארגונים שמטפחים התנהגות כזו של הכלה טוטלית של הזולת במגע מעשי. אחד מהם נקרא: יעוץ הדדי. והשני : דרור. נחמד לעבור את כתת היסודות שלהם. הם זולים למדי. אלא שיש לי גם ביקורת על השיטות שלהם. וכרגע, אני שומרת מהם מרחק.

 

[Mist2]

לא הבנת

רחמים מבחינתי = רגש שלילי, מה שאת חווית הוא רגש חיובי. לכן אמרתי את מה שאמרתי...

 

[סגול כהה1]

אבל אם הרגשות האלו חיוביים ...

מדוע מתוך הנסיון להגדיר אותם אליסיה בחרה דוקא בחמלה שהיא רגש המחייב תפיסת חולשתו או מצוקתו של האחר ? הייתה יכולה להגיד הרגשתי נעים, הרגשתי התעלות או כל נסיון אחר להגדיר לעצמה רגש שהוא חיובי מדוע דוקא חמלה ? אני מסכים שהייתה שם בשבריר של רגע מהות חיצונית פשוטה ויפה שהקישה על אותה מהות פנימית ובמובן זה היה שם שבריר רגע של ויתור על אחיזה אבל זה היה שבירי רגע בלתי מורגש כי תחושת החמלה והבנאליות באה מחוסר יכולת עדיין להישאר ברגע הזה או במילים אחרות אחיזה מחדש

 

[Mist2]

ההתרשמות שלי הייתה שונה מאוד

כל הדוגמאות של אליסה לא דיברו על חולשה, ההפך, היא לא הבינה למה כשמדובר על חולשה של האדם שמולה היא חסרה את אותו הרגש. תקרא שוב פעם את מה שכתבה אליסה....

 

[סגול כהה1]

אז בוא ננסה לעשות סדר

לאליסיה היה רגש כלשהו הרגש היה כלפי מצבים שהם חיוביים ויפים אתה אמרת שאליסיה הרגישה רגש חיובי ויפה אך טעתה כשהגדירה אותו כחמלה ... יכול להיות שאליסיה טעתה בהגדרת הרגש וקראה לו חמלה אבל הטעות הזו קיצונית מידי ולא סתמית. במיוחד לאור העובדה שאליסיה עצמה מזהה בהבנתה שחמלתה ממש לא מתבקשת באותם הרגעים כלומר אין במצב מאום בכדי לעורר חמלה חמלה היא רגש שמתעורר כלפי חולשתו או מצוקתו של האחר ואני שואל, אפילו אם טעתה בהגדרת הרגש, מדוע בחרה להגדיר אותו כחמלה דוקא מדוע לא בחרה בטעותה להרגיש רגש חיובי ויפה שאין מעורבת בו חולשתו של האחר ושהוא מתאים קצת יותר לסיטואציה ? אם באמת רוצים לרדת לעומק שאלתה של אליסיה זה לא מספיק להגיד שהיא טעתה ולמעשה הרגישה משהו אחר ולהבין מדוע טעתה כשם שטעתה אם בכלל הייתה שם טעות ... מדוע היא לקחה את זה דוקא לשם ???

 

[alissa]

אני עוד כאן

אז אפשר לשאול אותי

לא בחרתי במקרה לתאר את המצבים הללו כחמלה. התיאור חמלה נבחר בקפידה ולאחר התבוננות. בשום פנים ואופן לא ניתן לכנות את התחושה כרגש של רחמים. רחמים הם תוצר של הזדהות וחמלה היא תוצר של ריקות, שחרור אחיזה, התבוננות שלעיתים היא ספונטנית ולעיתים מכוונת. באותם רגעים ונסיבות אותן תיארתי, לא הייתה הזדהות עם האובייקטים. יתכן שאחוש רגש עז של רחמים כלפי הילדים מסומליה, אבל זהו רגש שינבע מתוך הדימיון שיאמר ' כמה נורא זה להיות רעב, עני ומוזנח..והרי הם רק ילדים כיצד הם יכולים לשאת סבל שכזה..וכו..' - אין בזה רע והרבה אנשים טובים בעולם פועלים לפי הרגש הזה ומגישים עזרה כי הם מאמינים שאומת הסומלים סובלת במיוחד. בחמלה, אין סובל במיוחד. כולם שווים. אין בה רע או טוב, מסכן או מאושר. החמלה אינה כפופה לחלוקה של המיינד לגבי סבל או אושר. החמלה קיימת מעבר לנראה לעין היא רואה את הדברים כפי שהם באמת. ככה אני בכל אופן חושבת לגבי המונח הזה.

 

[סגול כהה1]

אני מזדהה לגמרי ...

עם התפיסה שלך לגבי חמלה וגם לא בילבלתי אותה חלילה עם רחמים ... ובכל זאת חמלה לא מתעוררת כאשר אנו עדים למצבים שהם חיוביים ויפים ולא משנה כמה היא באה מריקות וכמה הכול שווה בה חמלה מתעוררת מול חולשה סבל ומצוקה ... שם היא דרושה יכול להיות שאני לא מצליח להסביר את עצמי טוב וסליחה על כך אבל אני מכיר טוב טוב את המצב אותו את מתארת ואם השאלה שלך באה מתוך רצון להבין מי ומה את, אזי אני מציע לך (ולא חלילה מצרות עין לא למהר ולהגיד - אה בעצם טעיתי ... זו לא חמלה ... זה בסך הכול רגש חיובי ויפה ... זו המהות המשוחררת שלי למה לחפש הסברים שמטילים ספק בתחושה הראשונית כמו שחווית אותה ולהגיד זה בעצם לא ... אני דוקא מאוד סומך עליך ואת ... לפני שקיבלת את המפלט בתור אינטרפרטציה, היה לך ברור מאוד באיזה רגש מדובר וזה היה מאוד יפה בעיני שהיה לך את האומץ לבוא ולהגיד - משהו כאן חשוד לי ... משהו כאן לא מתאים החושים שלך מחודדים והם צודקים ובתור מחפשת, מה לשות, הם מביאים אותך גם למקומות "לא נעימים" לא ברורים אל תנסי להכהות אותם בפתרונות קלים עכשיו לפאן אישי יותר ... אני מקווה שלא נהפכתי בעולמך לאיזה מציק או מתריע בשער פשוט מאוד הזדהתי עם המקום הזה שאת נמצאת בו

 

[alissa]

../images/Emo13.gif

אני, מן הסתם, אמשיך בעבודת החקירה. וממש לא הפכת בעולמי למציק או מתריע

תודה על תגובתך

 

[Seeker68]

לדעתי חמלה...

היא תדר אנרגטי שאת נפתחת אליו כשאת בנוכחות ללא שפיטה. בסיטואציות של פשטות ושלמות. היא לא רגש רגיל. היא לא מעורבת במחשבה. התחושה היא כמו עמידה במקום של הבורא המביט באהבה על מעשה ידיו. מישהו כאן אמר שהחומר ממנו עשוי היקום הוא אהבה, אז נראה לי שזאת בעצם החמלה.

 

[alissa]

הגדרה יפה ../images/Emo127.gif

 

[Seeker68]

../images/Emo140.gif

 

[אבי בכר 2005]

חמלה

את מחפשת את הפשטות והשלווה שבדברים, ובצדק כי במהותם הם כאלה בדברים הפשוטים מתעוררת בך התחושה הזו שאת קוראת לה חמלה בתוך תוכך את מסווגת את הארוע כ "ככה נכון" והארוע משתלב עם תחושה פנימית שבה היית רוצה להיות היכן שאת לא רואה אותם ככאלה, פשוטים ושלווים שם התחושה הזו לא מגיעה כשתוכלי לראות שכל דבר הוא על תקן "ככה נכון" החמלה תופיע בכל מקום למען הסר ספק, זה בסדר לרצות או להתכוון שדברים יהיו אחרת ואפילו לפעול לשינויים לאופן הרצוי אך באותה נשימה לדעת שזה שאת רוצה את הדברים אחרת אינו מצביע על קילקול כלשהו במצב הנוכחי אחיין כועס אינו דבר מקולקל שאמור להיות אחרת למעט בראשך אמא מתוסכלת אינו דבר מקולקל ילדים רעבים אינו דבר מקולקל (והנה גם לי קשה לכתוב את המשפט הזה, יש עבודה

) גם הדברים האלה הם בניה האהובים של המציאות את יכולה להביא חמלה לילד רעב רק אם את יכולה להכיל אותו ואת מצבו לראות שמצבו הוא מצבו ואם יש ביכולתך לעשות דבר מה עבורו לעשות ותמיד יש מה לעשות גם אם זה להתכוון להיות בטובתו יש מי שעושה זאת בתפילה ויש מי שמודט ומקדיש את התוצרת ודבר נוסף חשוב, לא תוכלי לפתח חמלה כלפי אחרים אם לא תפתחי חמלה כלפי עצמך וזה אומר להכיל את המצב שבו את נמצאת המצב שבו את מביאה חמלה למקומות מסויימים ולאחרים לא המצב הזה איננו מקולקל, את בדרך הנכונה

עייני ערך - פקפוקים לגבי "התפתחותי הרוחנית". ברכות