אני דווקא אוהב פרות קדושות
ואני לא מרגיש כל צורך לשחוט אותן. להיפך. בעידן הפוסטמודרניסטי יש נטיה לזלזל בכל הערכים הקיימים, ולטעון שהכל יחסי והכל נתון לויכוח, והכל "פתוח". אני לא שותף לקו מחשבה זה. לדעתי, המדד האמין ביותר לאיכות הוא מבחן הזמן, ואם יצירה אנושית כלשהי (משחק, יצירה מוסיקלית, ספר, תמונה, בניין וכו' וכו') עברה בהצלחה את מבחן הזמן והפכה לקלאסיקה, הדבר מעיד על איכותה. זה לא אומר ששום נדבך במשחק השחמט איננו צריך להיות נתון לדיון, אבל לצאת בהצהרות גורפות ששחמט הוא לא משחק טוב, בעיני זה פשוט נשמע לא רציני. באופן אישי, אני מעדיף משחקים יותר חיים ופחות מופשטים, ואני גם אוהב את שילוב האלמנטים ההיסטוריים ואת הסימולציה של סיטואציות דרמטיות מהחיים שאינם באים לידי ביטוי בשחמט. אבל זה עניין של טעם אישי. חוץ מזה, היכרות בסיסית של משחק השחמט, אפילו ברמה חובבנית, דורשת התעמקות די רצינית, לימוד מהלכים מספרים, והרבה מאד שעות משחק. אני לא חושב שמי שאין לו היכרות מספיק מעמיקה עם המשחק מוסמך לחוות דעה על איכויותיו.