שוקל להתגרש
אז ככה - אני פשוט לא יכול יותר לסבול את אשתי. מאז הלידה שקרתה כבר לפני כמעט שנה, היא פשוט השתנתה לגמרי וזה רק הולך ומחמיר מיום ליום. היא הפכה להיות שטן במלוא התגלמותו. מתעללת בי נפשית ופיזית. מזלזלת בי והופכת אותי להיות סמרטוט הרצפה של הבית. אני לא מגזים. דוגמאות: נמצא במקלחת, התינוק התעורר והיא מכבה לי את האור של המקלחת. סתם ככה כי הרגיז אותה שהתינוק התעורר בזמן שאני במקלחת ואז היא זו שצריכה לטפל בו. דוגמה נוספת: לא מדברת איתי בלי סיבה. סתם ככה. חוזר מהעבודה אומר שלום ומגלה שלא מדברים איתי היום. יום למחרת הכל יכול להיות בסדר ואז שוב להתהפך בלי סיבה. דיברנו או לפחות ניסינו לדבר על זה מספר פעמים. היא כמובן טוענת שאני לא עושה מספיק, שאני לא תורם למאמץ בטיפול בתינוק. אבל בתכלס וזה באמת באמת אני עושה הכל בבית. מקלחות לתינוק, מרדים אותו, מאכיל אותו, קם בלילה, עושה ספונג'ות וכו'. היא לא מסוגלת לעשות כלום. מפחדת לגזור לו ציפורניים, הוא היה חולה אז היא פחדה לשים לו נר.. בקיצור היא לא יכולה להסתדר בלעדיי אבל לעולם לא תודה ולמרות כל זאת טורחת כל הזמן להחדיר בי את ההרגשה שאני לא עושה כלום ושלא צריכים אותי. אין לה דיכאון של אחרי לידה. היא פשוט לחוצה מאוד מכל מה שקשור לטיפול בתינוק ואת כל העצבים (ויש הרבה) היא מוציאה עליי. הגיע למצב שהיא ממש משפילה ומתעללת בי. קרה כבר שהיא גם דחפה אותי ונתנה לי סטירה. כשהיא יוצאת מהבית אני מרגיש חופשי ומאושר. להיות עם התינוק ולטפל בו לבד הרבה יותר כיף ונעים לי מאשר כשהיא נמצאת. הגעתי למצב שאני כבר לא יכול לסבול את זה יותר. מעדיף להיות לבד ולהזדקן לבד מאשר להיות איתה. אני רוצה להתגרש ולא מבין בזה כלום. אשמח מאוד לקבל עצות מכם חברים. אני מפחד פחד מוות שאחרי הגירושים אראה פחות את התינוק שלי ולכן מהסס רבות. אודה מאוד לכל עצה או דעה שהיא
אז ככה - אני פשוט לא יכול יותר לסבול את אשתי. מאז הלידה שקרתה כבר לפני כמעט שנה, היא פשוט השתנתה לגמרי וזה רק הולך ומחמיר מיום ליום. היא הפכה להיות שטן במלוא התגלמותו. מתעללת בי נפשית ופיזית. מזלזלת בי והופכת אותי להיות סמרטוט הרצפה של הבית. אני לא מגזים. דוגמאות: נמצא במקלחת, התינוק התעורר והיא מכבה לי את האור של המקלחת. סתם ככה כי הרגיז אותה שהתינוק התעורר בזמן שאני במקלחת ואז היא זו שצריכה לטפל בו. דוגמה נוספת: לא מדברת איתי בלי סיבה. סתם ככה. חוזר מהעבודה אומר שלום ומגלה שלא מדברים איתי היום. יום למחרת הכל יכול להיות בסדר ואז שוב להתהפך בלי סיבה. דיברנו או לפחות ניסינו לדבר על זה מספר פעמים. היא כמובן טוענת שאני לא עושה מספיק, שאני לא תורם למאמץ בטיפול בתינוק. אבל בתכלס וזה באמת באמת אני עושה הכל בבית. מקלחות לתינוק, מרדים אותו, מאכיל אותו, קם בלילה, עושה ספונג'ות וכו'. היא לא מסוגלת לעשות כלום. מפחדת לגזור לו ציפורניים, הוא היה חולה אז היא פחדה לשים לו נר.. בקיצור היא לא יכולה להסתדר בלעדיי אבל לעולם לא תודה ולמרות כל זאת טורחת כל הזמן להחדיר בי את ההרגשה שאני לא עושה כלום ושלא צריכים אותי. אין לה דיכאון של אחרי לידה. היא פשוט לחוצה מאוד מכל מה שקשור לטיפול בתינוק ואת כל העצבים (ויש הרבה) היא מוציאה עליי. הגיע למצב שהיא ממש משפילה ומתעללת בי. קרה כבר שהיא גם דחפה אותי ונתנה לי סטירה. כשהיא יוצאת מהבית אני מרגיש חופשי ומאושר. להיות עם התינוק ולטפל בו לבד הרבה יותר כיף ונעים לי מאשר כשהיא נמצאת. הגעתי למצב שאני כבר לא יכול לסבול את זה יותר. מעדיף להיות לבד ולהזדקן לבד מאשר להיות איתה. אני רוצה להתגרש ולא מבין בזה כלום. אשמח מאוד לקבל עצות מכם חברים. אני מפחד פחד מוות שאחרי הגירושים אראה פחות את התינוק שלי ולכן מהסס רבות. אודה מאוד לכל עצה או דעה שהיא