התמכרות לשוקולד - לא כל כך פשוט
100 גרם שוקולד ליום לילד בן 3 במשקל, כל יום הם בהחלט סימן להתמכרות. התמכרות היא מצב של צריכה קבועה יומיומית, בכמות שעולה על ´מעט´ מעט בשוקולד זה 2-4 קוביות מעט בסיגריות זה גם משהו כזה מעט באלכוהול זו כוס אחת (או כוסית - תלוי במשקה) שוקולד בכמויות הוא דבר גרוע, למרות הברזל שבו. אנשים רבים אלרגיים לשוקולד, ללא ידיעתם. אלרגיה מתקשרת אצלנו עם פריחה, נזלת, אפילו קוצר נשימה ונפיחות. אבל יש אלרגיות שמתבטאות אחרת, ואלרגיה לשוקולד היא אחת מהם: הפרעות עיכול - יש מי שמשלשלים משוקולד ויש את המתמכרים שבדרך כלל סובלים מהאטה של הפריסטלטיקה ולכן מצואה קשה, יבשה, שמתקשה לצאת. זה בא בדרך כלל בליווי הפרעות בפי הטבעת: כאבים, גירוד, טחורים, פיסורה. תופעות נוספות הן: יובש בעור, גירודים בקרקפת, סבוריאה בקרקפת. מכורות רבות הן קצוצות שיער ופעמים רבות עם תספורת קוצנית (בטח גם מכורים, אבל שיער קצר אצל גברים הוא דבר מקובל יותר) אחד המאפיינים שהכי לא מקושרים להתמכרות או לאלרגיה לשוקולד, מאפיין שבדרך כלל אינו מאובחן כקשור, הוא: דיכאון. לאורך זמן השוקולד אוכל את החיות והשמחה. השמנה היא תופעה שיכולה להיות או לא - תלוי במבנה גופו ובנטייתו של הגוף, יותר מאשר בכמות השוקולד הנאכל. אני מכירה המון מכורים רזים. כאבי ראש יכולים להתלוות, אבל מיגרנות מאפיינות יותר את ה´קריז´ קריז - מצב של תשוקה חזקה לשוקולד. הגוף מתחיל עם סימני גמילה: אי שקט, עצבנות, עייפות, מיגרנה. במצב חריף - אגרסיביות. מכורים לשוקולד יעשו הכל בשביל מנה. את אומרת שהילד אוכל 100 גרם ביום. זה המון לגילו ולמשקלו. השאלה: מה קורה אם את לא נותנת לו? בעיקר: איך מצב הרוח שלו? עד כמה הוא משתף פעולה עם מה שאת רוצה? אני מאמינה שהוא נכנס למין ´התקף´ ודורש את השוקולד. אם לא, אני לא מבינה למה את נותנת לו כל כך הרבה. (זו לא ביקורת, אלא תהיה: את לא רוצה שהוא יאכל כל כך הרבה ובכל זאת מספקת לו 100 גרם ביום. אם זה לא מה שאני קוראת ´התקף´ אז מה זה?) אם הוא גם שותה קולה, שוקו, ו/או אוכל מעדני שוקולד, זה בטח חריף עוד יותר. אי אפשר להסתמך על מה שהילד מספר שהוא מרגיש, כי יש דברים שהוא בודאי לא יכול לתאר (הרבה מבוגרים מתקשים בתיאור סימפטומים, על אחת כמה וכמה, ילד בן 3. מעבר לזה, לוקח לתופעות המון זמן להופיע. כאילו הגוף צריך לצבור כמות כדי שיתחיל לצעוק. אחת הבעיות היא, שאלו לא תופעות רגילות לאלרגיה ולכן, לא פעם פשוט לא עושים קשר בין השוקולד לבין התופעות. הפסקת אכילת שוקולד, מחייבת הפסקת שוקו, וופלים ועוגות שוקולד וגם קולה. זהו תהליך גמילה לכל דבר ולכן מלווה בדרך כלל ב´קריז´ - תופעות פיזיות ונפשיות שמלוות את היעדר החומר הממכר. סה"כ, תוך כמה ימים עד שבועיים, אפשר להעביר את הילד גמילה. יש לצפות להתנהגות אגרסיבית,מריבות ובכי על כל שטות בעיות עם אוכל ושינה וכדומה. עם שוקולד, כמו עם אלכוהול. אפילו קוביה יכולה לשאוב את הילד חזרה לתוך ההתמכרות. מה אני ממליצה לעשות? לקחת הרבה אוויר, להעלים את השוקולד מהבית. להתחיל לעשות לילד קשר בין איך שהוא מרגיש או מתנהג לבין הסיבה (במקרה זה, שוקולד). שימי לב לדברים נוספים שמעוררים התנהגויות דומות: רעב, חוסר שינה. כעס, תיסכול, מחלה, בכי וקושי לדחות סיפוקים, שבאים אחרי יום-יומיים של זלילות - זה מהשוקולד. הקפידי שלא יאכל שוקולד יומיים רצוף (לא תוכלי למנוע את זה לגמריי) וצפי למשברים כשהוא כן אוכל (חופשות, ימי הולדת, בגן, אצל חברים) כשיגדל, זו תהיה אחריותו. כדי לאזן את זה באמת, חשוב לפנות למטפל שיאתר את הסיבה להתמכרות וכדי שיאזן את החוסרים והעודפים בגוף. יש אפשרות לצאת ממעגל הקסמים!! אני ממליצה גם להימנע מצבעי מאכל (ממתקים, דגני בוקר ועוד) מקווה שלא שכחתי כלום
בריאות ושמחה,
