שונאת ימי שבת.
כל כך לא נעים לשמוע שאני "כל כך כל כך תלותית" ממכר שלא דיבר איתי במשך כמה חודשים. אני יודעת שאני תלותית, אבל דווקא בתקופה האחרונה מאז שהתחלתי את הטיפול - התלות שלי באנשים ירדה כמעט לאפס, וזה לא הוגן לשפוט אותי בלי להיות מודעים לשינוי הזה. אני לא יודעת אפילו למה זה דיכא אותי... אולי אני פשוט לא מסוגלת להתמודד עם ביקורת, או שזה סתם יום כזה. מזמן לא היה לי יום כל כך נוראי - אני לחוצה בטירוף בגלל מחר (לא משנה מה יש מחר, אני לא רוצה לדבר על זה בטרם עת), אני לא מרגישה טוב ואני חייבת ללמוד באינטנסיביות בגלל מבחן שיש לי עוד מעט. ובנוסף לכך, חבריי נעלמו מהאופק וביומיים האחרונים לא היה לי בפני מי להשתפך (ואני אוהבת לדבר עם אנשים, אני מודה. זו שריטה מאוד עמוקה שלי). אני לא יודעת כבר מה לעשות לגבי חיי האהבה שלי, אני מרגישה פשוט תקועה. מצד אחד יש לי חבר באמת מקסים, אם כי ילדותי במקצת ופאסיבי מדי. מצד שני, התחלתי לפתח רגשות כלפי מישהו אחר שאני יודעת שלא ייצא איתו כלום. אולי זו רק תופעת לוואי של חוסר סיפוק במערכת היחסים. לא יודעת מה לחשוב. ולא יודעת מה לעשות. זה מצב מטופש לחלוטין. סתם הייתי צריכה לפרוק טיפה.
כל כך לא נעים לשמוע שאני "כל כך כל כך תלותית" ממכר שלא דיבר איתי במשך כמה חודשים. אני יודעת שאני תלותית, אבל דווקא בתקופה האחרונה מאז שהתחלתי את הטיפול - התלות שלי באנשים ירדה כמעט לאפס, וזה לא הוגן לשפוט אותי בלי להיות מודעים לשינוי הזה. אני לא יודעת אפילו למה זה דיכא אותי... אולי אני פשוט לא מסוגלת להתמודד עם ביקורת, או שזה סתם יום כזה. מזמן לא היה לי יום כל כך נוראי - אני לחוצה בטירוף בגלל מחר (לא משנה מה יש מחר, אני לא רוצה לדבר על זה בטרם עת), אני לא מרגישה טוב ואני חייבת ללמוד באינטנסיביות בגלל מבחן שיש לי עוד מעט. ובנוסף לכך, חבריי נעלמו מהאופק וביומיים האחרונים לא היה לי בפני מי להשתפך (ואני אוהבת לדבר עם אנשים, אני מודה. זו שריטה מאוד עמוקה שלי). אני לא יודעת כבר מה לעשות לגבי חיי האהבה שלי, אני מרגישה פשוט תקועה. מצד אחד יש לי חבר באמת מקסים, אם כי ילדותי במקצת ופאסיבי מדי. מצד שני, התחלתי לפתח רגשות כלפי מישהו אחר שאני יודעת שלא ייצא איתו כלום. אולי זו רק תופעת לוואי של חוסר סיפוק במערכת היחסים. לא יודעת מה לחשוב. ולא יודעת מה לעשות. זה מצב מטופש לחלוטין. סתם הייתי צריכה לפרוק טיפה.
