שונאת את אמא שלי

[רותמו250]

שונאת את אמא שלי

אני ואמא שלי כמו חתול ועכבר אני כול הזמן מרגישה מקופחת היא כול הזמן עסוקה בקושי יש לה זמן לעצמה אני צריכה זמן איכות איתה והיא יודעת את זה טוב מאוד והיא גם יודעת למה ולמרות זאת היא לא מקדישה לי מספיק זמן תמיד אין לה זמן

 

[פרפרי אהבה]

אולי שווה לדבר איתה על ההרגשה שלך?

לפעמים אנחנו לא באמת מבינים כמה חשובה הקרבה שלנו לאחרים. אני תמיד מנסה לצאת מנקודת ההנחה שאף אחד לא מגדת עתידות ולומר מה שמרגישה.

 

[נוסעת בזמן אחר]

בת כמה את? את נשמעת לי בת 15 לפחות...

אני חושבת שאת צריכה למצוא לך תחליף לזמן איכות עם אימך. אולי סבתא או דודה. עם אימך זה המצב כרגע. היא בן אדם לחוץ כנראה ואולי צריכה לעבוד קשה או שיש לה עיסוקים אחרים. דברי איתה כמובן וספרי לה מה עובר עלייך. הרגע עלה לי רעיון נהדר! כיתבי לה מכתב. מסודר, מנמק. תכתבי טיותה ועד שתגיעי למכתב מסודר ונקי שנעים לקרוא אותו. נעים הכוונה לא מבחינת התוכן אלה שניסוח יהיה יפה וקריא בלי בילבולים או מחיקות. שטחי את כל הטיעונים שלך והבעיות והכאבים. לדעתי מכתב אפקטיבי יותר משיחה כי זה משדר רצינות וגםניתן לחזור ולקרוא אותו ויש לו אפקט מתגבר. בשיחה את עלולה להתבלבל או לאבד עשתונות ולהפוך את השיחה לסתם צעקות או ויכוח. מאוד ממליצה. ייתכן שגם אחרי המכתב לא תקבלי את כל מבוקשך. תלוי מה מצב חיים של אימך ואיזה לחצים מופעלים עליה. אני מקווה שיחול שיפור. בהצלחה!

 

[נוסעת בזמן אחר]

אם את באמת בת 25 אזי תשובה צת אחרת.

בפוסט לא נתת הרבה פרטים ואת נשמעת ממש כילדה פגועה. אולי החסך באמת נמשך מאז הילדות... אם זה אני חושבת שבגילך בן זוג וחברות טובות הן תחליף הולם לזמן איכות עם אימא. העצה של המכתב עדיין בתוקף. ושוב בהנחה שגילך הוא כפי שצויין בכרטיס, הרי את כבר מכירה את אימך ויודעת מה מסכת הלחצים שמופעלת עליה ואת כבר מכירה אותה. את בטח יודעת מה כן יכול להשתנות ומה לא כל כך. את גם יכולה לנסות להרתם לעזרה בדברים שמעמיסים על חייה של אימך וכך להתקרב וגם לזכות אולי ל "זמן איכות" איתה. השאלה אם את מוכנה להשקיעה?

 

[פיני שרגיל בן סירה]

הורים וילדים

אני חושב שכולנו (ואם לא כולנו אז רובנו) חווים במהלך החיים את הפער בין מה שהיינו רוצים לקבל מהורינו מבחינה רגשית לבין מה שאנו מקבלים בפועל. כמה היינו רוצים שהם יעריכו אותנו בהתאם למי שאנחנו באמת ולא רק ביחס להישגים שלנו. כמה היינו רוצים להרגיש שהם גאים בנו, שמחים עבורנו, מקבלים אותנו, רואים אותנו, סומכים עלינו, משחררים אותנו ועוד ועוד ועוד. לפעמים הפער מצומצם, לפעמים עצום ולפעמים באמצע. הציפיות שלנו מהורינו שונות מהציפיות שלהם מאתנו. דור ההורים רחוק מדור הילדים, הם גדלו בתנאים ובתפיסות שונות מאתנו וכמובן שהתפקיד ההורי שונה בתכלית מהתפקיד הילדי. כל זה לא אומר שאין נקודות מפגש וזה לא אומר שלהורים לא יכולים להיות יחסים מצוינים עם ילדיהם או שלילדים לא יכולים להיות יחסים נהדרים ומספקים עם הוריהם. זה כן אומר שהעסק סבוך עד מאד. סיפרת מעט. מעט מאד. ובכל זאת, יש משהו אחד שתפס את תשומת לבי - האמירה על כך שאמך מודעת לכך שאת זקוקה לזמן איכות איתה וגם יודעת למה את זקוקה לזמן הזה. יכול להיות שה"למה" הזה משמעותי ביותר. אני לא מצדיק את אמך ולא מתרץ עבורה תירוצים, רק מציע, כחומר למחשבה, את האפשרות שהסיבה בגללה את זקוקה לקרבתה של אמך היא גם הסיבה בגללה היא "מקפידה" להימנע מהקרבה הזו. פיני