נורא מחמיא לי
שטרחת לעשות עבודת מחקר מקיפה על כל מה שכתבתי אי פעם בפורום. ועדיין אני לא מוצא סתירה בדברי; אכן לא מוסרי לכלוא אותי בתוך ארון במידה ואני לא מסכים, ומאידך זה לא אחראי לייעץ לנער לצאת מהארון ללא שיקול דעת. ואם אתה כזה בקיא בהסטוריה של הפורום, בטח אתה זוכר את הדיון לגבי רמת האחריות שלך כנותן עצות.
שטרחת לעשות עבודת מחקר מקיפה על כל מה שכתבתי אי פעם בפורום. ועדיין אני לא מוצא סתירה בדברי; אכן לא מוסרי לכלוא אותי בתוך ארון במידה ואני לא מסכים, ומאידך זה לא אחראי לייעץ לנער לצאת מהארון ללא שיקול דעת. ואם אתה כזה בקיא בהסטוריה של הפורום, בטח אתה זוכר את הדיון לגבי רמת האחריות שלך כנותן עצות.
באופן כללי אני לא חושב שזה חוסר כבוד לכתוב מכתב. יציאה מהארון כרוכה בסערת רגשות אדירה. הרגע אולי הקשה ביותר בחיים (למרות שכלל לא צריך להיות כך). לגבי מקור הבושה ואי הזמנה לארועים. כאן זה כבר תלוי באיכות משפחתך. זה ממש לא מחויב המציאות. אמו של בעלי מגנה על ילדיה כלביאה. כפי שציינתי בעבר, מרגע שיצא מהארון בפני אביו היא מיוזמתה טלפנה לכל קרובי המשפחה והודיעה להם שהבן שלה הומו ואם הוא ובן זוגו לא יוזמנו לכל ארועי המשפחה, היא והמשפחה לא יגיעו עוד. מיד אחר כך הגיעו שלל הזמנות 