להכיר את החוק הבינ"ל
לאור הניסיון המגוחך של המתנחלים להעלות על מעשי הפשע של ההתנחלויות מעטה חוקי, הרי מספר הערות מתודיות בנושא זה. יפה כתב מסורתי מבלי להבין עד תום את מה שהוא כותב:"חבר הלאומים העניק לבריטניה מנדט על פלשתינה מתוך כוונה להכינה למתן עצמאות עתידית לתושבים המקומיים" ומי הם התושבים המקומיים: 10 אחוז יהודים ו90 אחוז לא יהודים-דהינו פלסטינים. מרבית מדינות העולם החברות באו"ם להוציא מספר מדינות מערביות וארצות הברית בראשן , מכירות בעם הפלסטיני כריבון בשטחים שישראל כבשה ב-67. הנימוק של המכחישות הוא שלעם הפלסטיני אין ריבונות משום שאין הוא מקיים את הקריטריונים לקיומה של מדינת-עם: שטח מוגדר, ועצמאות. עד היום ארצות הברית אינה מוכנה להכיר בזכותו של העם הפלסטיני להגדרה עצמית, אלא לכל היותר לאוטונומיה התלויה בחסדי ישראל. אולם החלטה 181 ( II ) מנובמבר 47 מבוססת על הכרה בסוברניות של שני עמי הארץ על הארץ. לא רק זאת אלא ההכרזה של העקרונות על הקמתה של ממשלה פלסטינית זמנית ב1993 וההסכמים מ1994 מעידים על כך שמדינת ישראל מכירה בעם הפלסטיני כריבון על השטחים שנכבשו ב67. לשון ההכרזה מעידה על כך שזה מכשיר חוקי בינ"ל במובנה של אמנת וינה מ1969 'the Government of the State of Israel and the P.L.O. team (in the Jordanian-Palestinian delegation to the Middle East Peace Conference) (the 'Palestinian Delegation")5 representing the Palestinian people, agree that it is time to put an end to decades of confrontation and conflict, recognize their mutual legitimate and political rights, and strive to live in peaceful coexistence and mutual dignity and security and achieve a just, lasting and comprehensive peace settlement and historic conciliation through the agreed political process, (...).' This preamble of the Declaration seems to indicate that the Declaration is an international instrument. However, it is doubtful whether the Declaration intends to be an international agreement governed by international law in the meaning of the 1969 Vienna Convention on the Law of Treaties or the 1986 Vienna Convention on the Law of Treaties between States and International Organizations or between International Organizations. After all, both treaties refer to states and international organizations, i.e. associations of states established by and based on a treaty. לא רק זאת אלא אם הסירוב של ההנהגה הפלסטינית להכיר בתוכנית החלוקה בעוד ישראל קיבלה אותה באופן פורמאלי אפשר לישראל סטטוס חוקי באו"ם מאז 1948 . אולם מזה שנים לאש"פ סטטוס חוקי באו"ם כמייצג העם הפלסטיני. גם זאת החלטות מועצת הביטחון שמספרן 242 ו338 מכירות בכך שהשטחים הם כבושים. על בסיס החלטות אלו יש תוקף חוקי להכרזת העקרונות מ1993. העובדה שארצות הברית כמעצמה אימפריאליסטית מונעת את יישום ההחלטות נוגדות את החוק הבינ"ל. השאלה האם לעם הפלסטיני יש סוברניות לאור העדר טריטוריה עצמאית כטענת המתנחלים כבר הוכתה ב1950 ב עת הדיון בשאלה של דרום מערב אפריקה כאשר הוועדה המייעצת של האו"ם קבעה כי משטר המנדטים הוקם לטובת העם היליד: 'was created, in the interests of the inhabitants of the Territory, and of humanity in general, as an international institution with an international object-a sacred trust of civilization. (...) The international rules regulating the Mandate constituted an international status for the territory recognized by all the Members of the League of Nations, including the Union of South Africa.' הייתה זו החלטה עקרונית הנכונה לכל המקרים ולא רק למקרה של דרום מערב אפריקה.(נמביה) ואילו המנדט על פלסטין היה מוגבל בהי תחיבות להגירה יהודית להקמת בית לאומי, אולם התחיבות זאת לא לקחה מהעם הפלסטיני את הריבונות שלו תחת משטר המנדטים אלא הכירה בסוברניות של שני עמים. אולם עם המנדט הותיר הגירה יהודית והתיישבות יהודית גם בשטחים שנקראים עתה יהודה והשומרון יש לשים לב כי התיישבות זאת הייתה גם אז מוגבלת בכך שלא תפגע בזכויות החברתיות והפוליטיות של העם היליד. כך שלמעשה אפילו הקמתה של מדינה יהודית בחלק מהשטח היה אקט המנוגד לשלטון המנדט. הלשון של המנדט אומרת: המנדט יכיר באוטונומיה יהודית רק בתנאי שלא תפגע בזכויות של החלקים האחרים של האוכלוסייה בארץ. "so far as circumstances permit' and taking into account its responsibility to facilitate Jewish immigration without prejudicing the rights and position of the other sections of the population". דהינו כי זכות ההגדרה העצמית של היהודים בארץ מותנית גם לפי המנדט הבריטי בכך שלא תפגע בזכות ההגדרה העצמית של העם הפלסטיני בארץ. לא רק ההיגיון הפוליטי אלא החוק הבינ"ל מכירים איפה שלשני העמים הריבונות על הארץ ואל לה לריבונות אחת לפגוע בשנייה. מכאן שאם העם הפלסטיני יקבל כפתרון מדינה פלסטינית זעירה לצד מדינת ישראל אלו הרוצים בשלום בין שני העמים יגנו על החלטה זו ואם לא, הרי יש לפתור את הבעיה על בסיס איחוד כלכלי מדיני פדרטיבי אך עם שתי אוטונומיות טריטוריאליות מוסכמות. כל גישה אחרת היא פשוט סיוע לטרור ולמרחץ הדמים שלא נפסק, ששורשיו הכחשת זכות ההגדרה העצמית של העם הפלסטיני
