שוחרים בצבא
ללמוד בבית ספר הטכני זה דבר טוב בשביל נער בתיכון שעדיין לא יודע מה יעודו בחיים ולא יודע על כוונותיו לשירות בצה"ל. ללבוש מדים מגיל יחסית קטן, להכנס באיזשהו אופן למסגרת צבאית כלשהי. הבית ספר נותן הכשרה מקצועית וחינוכית טובה ונותן מושג קטן על השירות בחיל האוויר. והסיכויים לסיים בהצלחה את הלימודים הם די גבוהים. ברגע שמסיים שוחר את לימודיו בכיתה י"ב (ישנה אפשרות להמשיך ולסיים גם מסלול טכנאים הנדסאים- כיתה י"ג, י"ד), הוא מיועד לקורס ספציפי של מקצוע בו יעסוק בשירותו בחיל האוויר (אחרי שעבר טירונות). רוב הקורסים מבוצעים בבח"א 21- בסיס הטכני בחיפה. יש לציין שהלימודים בקורס בשביל שוחר שסיים את הבית ספר הטכני הם לא חלק מהשירות הסדיר, אלא הקורס מבוצע בהיותך עדיין שוחר. כמו קורס קדם-צבאי. כלומר, אין פז"מ ואפילו אין משכורת של חייל. אך זה חלק מהחוזה שנחתם ע"י שוחר ברגע שנרשם ללימודים בבית ספר. הדבר היותר מפריע מבחינתי מתחיל עם הגיוס לצה"ל. אחרי שקיבל השוחר את המקצוע מהקורס הספציפי, הוא מוצב באחד מבסיסי ח"א, שם הוא צריך לשרת כ 3 שנים. ידוע ששוחר שמתגייס לחיל האוויר הוא בעל נסיון צבאי רב יותר (גם אם זה סתם ללבוש מדים או לעשות מסדרים) מאשר חייל שלא היה שוחר שהגיע לאותו מקום. ושלא נדבר על הידע המקצועי, שכבר לפני הקורס הספציפי היה לו ידע בסיסי עצום (במיוחד בוגרי טכנאים הנדסאים). הבעיה לדעתי, היא חוסר המודעות וההערכה כלפי שוחרים. לא תמיד המפקדים או שאר החיילים במקום אליו הגעת כשוחר יודעים מה בכלל משמעות הדבר. הם אולי שמעו על קיומו של המוסד הזה ששמו "בית הספר הטכני", אבל לא יודעים הרבה. כששומעים "שוחר" הרוב חושב שאתה סתם איזה פראייר שתרמת זמן לצבא על חשבונך. אבל הם לא כל כך מודעים למסלול שעברת, שלא למדת בתיכון רגיל שהיית יכול להבריז כל יום, שהיית במסגרת עם משמעת, שלמדת כל יום עד מאוחר, שכבר אז הבנת דברים על הצבא, על מפקדים וכמובן על חיל האוויר (שבוע הכנף, הרצאות, סיורים). כמו כן, הדבר הכי חשוב שהוא הקנה זה ידע ומשמעת. וכל זה לדעתי נמחק עם ההגעה לבסיס כבר כשוחר שהתגייס לצה"ל. בבסיס אין כמעט שום הבדל בין חייל שהוא היה שוחר לבין חייל שלא הגיע ממסלול השוחרות מבחינת היחס (רק בפרקי זמן של קבלת דרגות- הבדלים קטנים). אני לא חושב שצריך להיות משהו מיוחד כלפי השוחרים, כי אחרי הכל בתור צעיר במקום חדש, בכל זאת ייתייחסו אליך כצעיר וזה בסדר. אבל לפחות לקבל מינימום הערכה אם זה בקידום בשלבים מקצועיים ובדרגות (כמובן שזה תלוי גם בחייל עצמו), קיצור תורנויות, משכורת, תנאי שירות. אבל בפועל, כולם שווים- גם שוחרים וגם לא שוחרים. אז השאלה היא? למה להיות שוחר אם אתה משקיע בזה לא קצת מזמנך ולא מקבל שום דבר תמורה? הרי יש אנשים שבמילא יכולים להגיע לאותו מקום מבלי להיות שוחר... ככה אני רואה את הדברים בתור חייל בשירות סדיר ושוחר לשעבר וזה קצת מציק. נקווה שיהיה בסדר בעתיד.
ללמוד בבית ספר הטכני זה דבר טוב בשביל נער בתיכון שעדיין לא יודע מה יעודו בחיים ולא יודע על כוונותיו לשירות בצה"ל. ללבוש מדים מגיל יחסית קטן, להכנס באיזשהו אופן למסגרת צבאית כלשהי. הבית ספר נותן הכשרה מקצועית וחינוכית טובה ונותן מושג קטן על השירות בחיל האוויר. והסיכויים לסיים בהצלחה את הלימודים הם די גבוהים. ברגע שמסיים שוחר את לימודיו בכיתה י"ב (ישנה אפשרות להמשיך ולסיים גם מסלול טכנאים הנדסאים- כיתה י"ג, י"ד), הוא מיועד לקורס ספציפי של מקצוע בו יעסוק בשירותו בחיל האוויר (אחרי שעבר טירונות). רוב הקורסים מבוצעים בבח"א 21- בסיס הטכני בחיפה. יש לציין שהלימודים בקורס בשביל שוחר שסיים את הבית ספר הטכני הם לא חלק מהשירות הסדיר, אלא הקורס מבוצע בהיותך עדיין שוחר. כמו קורס קדם-צבאי. כלומר, אין פז"מ ואפילו אין משכורת של חייל. אך זה חלק מהחוזה שנחתם ע"י שוחר ברגע שנרשם ללימודים בבית ספר. הדבר היותר מפריע מבחינתי מתחיל עם הגיוס לצה"ל. אחרי שקיבל השוחר את המקצוע מהקורס הספציפי, הוא מוצב באחד מבסיסי ח"א, שם הוא צריך לשרת כ 3 שנים. ידוע ששוחר שמתגייס לחיל האוויר הוא בעל נסיון צבאי רב יותר (גם אם זה סתם ללבוש מדים או לעשות מסדרים) מאשר חייל שלא היה שוחר שהגיע לאותו מקום. ושלא נדבר על הידע המקצועי, שכבר לפני הקורס הספציפי היה לו ידע בסיסי עצום (במיוחד בוגרי טכנאים הנדסאים). הבעיה לדעתי, היא חוסר המודעות וההערכה כלפי שוחרים. לא תמיד המפקדים או שאר החיילים במקום אליו הגעת כשוחר יודעים מה בכלל משמעות הדבר. הם אולי שמעו על קיומו של המוסד הזה ששמו "בית הספר הטכני", אבל לא יודעים הרבה. כששומעים "שוחר" הרוב חושב שאתה סתם איזה פראייר שתרמת זמן לצבא על חשבונך. אבל הם לא כל כך מודעים למסלול שעברת, שלא למדת בתיכון רגיל שהיית יכול להבריז כל יום, שהיית במסגרת עם משמעת, שלמדת כל יום עד מאוחר, שכבר אז הבנת דברים על הצבא, על מפקדים וכמובן על חיל האוויר (שבוע הכנף, הרצאות, סיורים). כמו כן, הדבר הכי חשוב שהוא הקנה זה ידע ומשמעת. וכל זה לדעתי נמחק עם ההגעה לבסיס כבר כשוחר שהתגייס לצה"ל. בבסיס אין כמעט שום הבדל בין חייל שהוא היה שוחר לבין חייל שלא הגיע ממסלול השוחרות מבחינת היחס (רק בפרקי זמן של קבלת דרגות- הבדלים קטנים). אני לא חושב שצריך להיות משהו מיוחד כלפי השוחרים, כי אחרי הכל בתור צעיר במקום חדש, בכל זאת ייתייחסו אליך כצעיר וזה בסדר. אבל לפחות לקבל מינימום הערכה אם זה בקידום בשלבים מקצועיים ובדרגות (כמובן שזה תלוי גם בחייל עצמו), קיצור תורנויות, משכורת, תנאי שירות. אבל בפועל, כולם שווים- גם שוחרים וגם לא שוחרים. אז השאלה היא? למה להיות שוחר אם אתה משקיע בזה לא קצת מזמנך ולא מקבל שום דבר תמורה? הרי יש אנשים שבמילא יכולים להגיע לאותו מקום מבלי להיות שוחר... ככה אני רואה את הדברים בתור חייל בשירות סדיר ושוחר לשעבר וזה קצת מציק. נקווה שיהיה בסדר בעתיד.
