ויש כבוד
אני חושב שרן הגדיר זאת יפה. גם אם אנו לא עובדים ג'יו ג'יטסו ברזילאי קלאסי, אין ספק שהאוריינטציה היא ג'יו ג'יטסו ברזילאי. ברם, יש לזכור כי השאלה מהו BJJ היא שאלה תלוית הגדרה. אם נצא מנקודת הנחה שההגדרה לג'יו ג'יטסו הברזילאי היא כדלקמן: "אומנות לחימה המתמקדת בעיקר בעבודת קרקע במטרה להשיג פוזיציה דומיננטית, אשר באמצעותה ניתן יהיה להכניע את היריב". אזי אין ספק, כי מבחינה מהותית אנו מתאמנים ב-BJJ. לעומת זאת, אם אתה מקנה חשיבות לסממנים חיצוניים כגון מקום קבלת הדרגות או לסממנים פורמליים/מסחריים כאלה או אחרים, אזי יתכן והצדק עמך. כפי שאבהיר בהמשך הפורמליסטיקה אינה אבן בוחן להגדרתה של שיטה מסוימת. יש לזכור, כי כשם שיש 70 פנים לתורה, כך יש גישות ואסכולות שונות גם לג'יו ג'יטסו הברזילאי. למעשה, כל המאמנים הבכירים כיום בתחום מתרברבים, כי הם פיתחו את הגישה הייחודית להם ל-Bjj. די אם אציין, למשל, את רנזו גרייסי. רנזו טוען, כי יש לו את הגישה שלו והאינטרפרטציה שלו ל-BJJ וזה מה שאמפיין ומייחד את המועדון שלו. הגדילו לעשות האחים מצ'אדו. גם הם פיתחו גישה ייחודית ל- Bjj ואף מכנים את שיטתם כמצ'אדו ג'יו ג'יטסו (Mjj). גם לריקרדו דה לה ריבה יש את הגישה הייחודית שלו ואף תרגילים שנקראו על שמו ("דה לה ריבה גארד"). אין ספק, כי אימון במועדון של דה לה ריבה יהיה בעל צביון שונה לחלוטין ממועדונים אחרים של Bjj. מעבר לכך, ה - Bjj מתפתח במהירות. חדשות לבקרים יוצאים תרגילים וטכניקות חדשות. מאחר ולכל מועדון יש את האספקטים שהוא מעוניין להדגיש - תהיה זו טעות לנכס לעצמך הגדרות שתואמות את צרכיך. שכן, חרף השוני הנטען בגישות השונות שמניתי לעיל, אין מחלוקת כי כולם בסופו של יום מתאמנים ומלמדים BJJ. הקבוצה בתל אביב לא עוסקת בסמנטיקה. זה מאיתנו והלאה. אנו מסתכלים על המהות: שאיפה מתמדת לשיפור וחתירה בלתי מתפשרת למצוינות בדגש על עבודת קרקע. אנו באים לאימונים כי אנו מאמינים בחשיבותה של עבודת הקרקע ומשום שאנו אוהבים לעבוד קרקע. הא ותו לא. אנו נפגשים פעמיים בשבוע לשש שעות שבועיות (לפחות!!!) של אימונים המלווים הרבה יזע ודמעות (של אושר, כמובן). אנו פתוחים תמיד לרעיונות חדשים. חלקם נקבל וחלקם פחות. אומנם, יש לנו סיליבוס שלפיו אנו עובדים, אבל אנו לא טומנים את ראשינו בחול, אלא לומדים הרבה מהסביבה. גישה זו של המועדון, בניצוחו של חיים פאר, רק תורמת להעשרתינו ולידיעותינו. מורים מובילים בתחומם, מהארץ ומהעולם, מבקרים במועדון ומרביצים בנו את תורתם. באופן אישי, אני מאד שמח על כך, שכן לא רק שאנו מצדיקים את שם המועדון ("מולטיפייט קלאב"), אלא אף מקבלים כלים להתמודד עם יריבים שונים אם בעמידה או על הקרקע, אם על המזרון או ברחוב. רק בכדי לסבר את האוזן לגבי הפתיחות הנהוגה במועדון, לא פעם, חיים קיבל תרגיל שאחד התלמידים שלנו פיתח. חיים, ביקש מהתלמיד להציג את התרגיל בפני הכיתה, ולאחר מכן באינטלגנטיות ראויה לשמה ניתח, שיפץ וליטש את התרגיל. למותר לציין, כי התרגיל הפך להיות חלק מארסנל הטכניקות של חלק מהקבוצה. זה מה שחשוב!! הגישה של "מכל מלמדי השכלתי" היא הגישה הנכונה לעיסוק באומנות לחימה כדרך חיים. אבי נרדיה אמר פעם, כי כאשר שואלים אותו איזה שיטה הוא מאמן הוא עונה בציניות "אני מאמן זבל". אני חושב שבכך אבי קלע למטרה. השם לא ממש משנה. השם משנה רק למי שרוצה לרכב על גב ההצלחה של ה-BJJ ולעשות באומנות לחימה קרדום לחפור בו. כפי שאמרתי, אצלנו זה אחרת. חיים מאמן אותנו מאהבה לאומנות לחימה גרידא, ואנו מתפנים מלימודינו, עיסוקינו ומשפחותינו כדי לינוק כמה שיותר. לסיכום, הפורמליסטיקה אינה מעניינת אותי מאחר ויתכן כי באה לכסות על דברים אחרים שאינם ככלי ריק שאין בו ממש. כולנו מכירים את התופעה של קבלת חגורות בסיטונות. מאמנים החסרים את הידע והנסיון המקצועי הנדרש, הן ברמת הטכניקה והן ברמת הנסיון ההדרכתי, שהסמיכו עצמם לאמן או שהוסמכו לאמן על ידי מאן דהוא רק כדי לתקוע יתד של שיטה כזו או אחרת בארצינו. השאלות החשובות באמת המשמשות אותי כאבן בוחן לשיטה שבה בחרתי להתאמן הן: מקצועיותו של המדריך הן באומנות עצמה והן בנסיון הדרכה, התכנים המועברים, רמת הפתיחות והחשיפה לטכניקות חדשות וכיוצ"ב. גם הקבוצה היא פקטור חשוב להצלחה - ובכך, לדעתי, התברכנו. ידיד
שבוע טוב, רן.
