שוב שלום לכולם

[snoopy36]

בעכס בעכס...אבל...

בפעם הראשונה שנישאת?לא היה זה דרך הרבנות?אז לא קמה אותה אישה ואמרה לך...?אז אולי היית צריכה לכתוב: "לא תקום יותר האשה ש..."

 

[מיצה נבים]

לא, לא נישאתי דרך הרבנות

התחתנתי בחתונה אזרחית בניו יורק ואח"כ חופה רפורמית בארץ כי אני אוהבת את טקס החופה עצמו, יש בו משהו מאוד מרגש והמעמד מאוד יפה בעיניי (גם כתובה לא היתה לי אלא כתובה שיוויונית שניסחנו יחד).

 

[אגם גם]

אוי.. כשאני נזכרת בכל התהליך

נהיית לי בחילה אמיתית, נשבעת לך...

 

[calya]

אני היחידה שחשבה שהם היו אחלה ברבנות ?

כל כך הפחידו אותי מהטקס הזה... טוב, אולי גם תרם לזה הסיוט שעברנו בבית דין לענייני משפחה בית הדין הרבני היה ממש נהדר (שופטת מטורללת שהחליטה להתערב בהסכם שהיה לטובת הילדים, ניתן לאכיפה ורק לא כל כך מסורתי... החליטה שלא נראה לה. צרחה עלינו, השפילה אותנו, דרשה שנביא את העו"ד המגשר שכתב את ההסכם. הבאנו... צרחה גם עליו, השפילה גם אותו, דרשה שנבוא שוב וכן הלאה. בפעם הרביעית שבאנו היא קמה על צד ימין ופשוט אישרה את ההסכם, אותו אחד שהבאנו מראש, בלי להגיד מילה). בבית הדין הרבני, בנתניה (כי מגיע להם הקרדיט) נתקלתי ברבנים נחמדים, קשובים, רגישים. הבינו שמולם שני חילונים מבולבלים שלא מבינים מהחיים שלהם והקדישו את הזמן להסביר כל חלק מהטקס ולוודא שאנחנו מבינים. כל דבר שנאמר נאמר תוך שהרב (או איך שלא קוראים לזה שיושב באמצע ומדבר כל הזמן) מסתכל על האקס שלי וגם עליי באותה המידה ומוודא ששנינו מבינים מה הוא מתכוון. הם היו פשוט רגישים וחביבים ביותר. כל שאלה שנשאלה והיתה פולשנית או מביכה (כגון אם יש אישה או גבר נוספים מעורבים בעניין) נשאלה תוך התנצלות מראש והבהרה שהם חייבים לוודא שזה סופי ואנחנו לא רוצים שלום בית, ובשיא העדינות. הטקס עצמו היה קצר, קצת מוזר אבל בכלל לא מגוחך או משהו. אפילו עצוב בחלק שהוא הסתכל לי בעיניים ואמר "הרי את מותרת לכל אדם". בכלל לא יצאתי משם בהלם או משהו. ולגבי הפעם הבאה - לא יודעת אם אתחתן (הלוואי שכן האמת...רוצה נישואין ועוד ילדים) אבל אין לי רתיעה מיוחדת מלעשות את זה דרך הרבנות משום סיבה שהיא.

 

[snoopy36]

מעניין...

אנחנו הגענו בזמנו לבימש"פ לענייני משפחה עם הסכם מנוסח ע"י מגשרת ואיתה...בפני שופטת...דיון אחד...כמה שאלות אליי בעיקר(כי ויתרתי על הרבה)וחתימה...וואלה זריז!

 

[calya]

בדיעבד ומבירורים אצל אנשים "בבראנז'ה"

קיבלנו שופטת ש"ידועה בזה" - בלהשפיל נשים (היא השפילה בעיקר אותי), בלצרוח ובלמשוך דיונים עד אין קץ להנאתה. עצוב לי לחשוב מה קורה כשעומדת מולה אישה פחות אסרטיבית ממני שפחות "שמה עליה פס" (ומודה שגם אני פעמיים יצאתי ממנה עם דמעות אבל עבר לי אחרי איזה 10 דקות) או חס וחלילה אישה שעוברת התעללות או מוכה. מזעזע.

 

[ציפור דרור חופשייה]

את ממש לא היחידה שחושבת כך...

גם אני חושבת כמוך. הם באמת היו נחמדים שם ברבנות. ואפילו "החמיאו" לנו ואמרו ש"אתם נראים כאלה ילדים חמודים ביחד. אתם בטוחים שאתם רוצים להתגרש?" והלשעבר התחיל לשקשק שמא יכריחו אותו לעשות שלום בית ואמר בתוקפנות. לא ילדים לא חמודים ולא נשארים יחד! הטקס עצמו כן הצחיק אותי. (ואולי זה גם היה צחוק של מבוכה??

) ללכת לחזור לשים מתחת בית השחי... וואלה, אין לי מושג מאיפה הביאו את זה. אבל הקטע שהבעל מסתכל לך בעיניים ואומר "הרי את מותרת לכל גבר אחר..." זה עצוב. וזה כואב. גם אם אני זאת שהכי רצתה את הגירושים וזאת שעשתה הכל כדי לזרז (מהרגע שהחלטתי סופית שזהו.) עדיין זה כאב לשמוע את המילים האלה. זה תחושה שהנה אני מוותר עליך ולא אכפת לי עם מי תהיי ומה תעשי. (במיוחד ששלושה ימים לפני הוא הגיע לבית ובדיוק הייתי במסנגר והוא ישר שאל עם מי את מתכתבת?!) אבל זהו..... עבר! ועכשיו מחייכים לחיים החדשים! בהצלחה לכל הגרושים הטריים וגם לאלה שלא...

 

[מיצה נבים]

תשמעי, גם בגט שלנו הדיין היה מאוד נחמד,

ועדיין, עצם העובדה שנאלצתי לשים כיסוי ראש, ללכת קדימה אחורה, לתפוס את הקלף של הגט-

לא מאמינה שזה טקס שיחרור... זו הצגה. אגב, אנחנו ישבנו והחלפנו צילצולים בסלולרים, שאלו אותנו למה אנחנו מתגרשים...