גם 'דווקא'
באיזשהו אופן נורא הזדהתי עם הבת שלו ועם מערכת היחסים ביניהם, לפעמים ככה גם אני ואמא שלי [לא שינקין P:, רק הפער העצום הזה...] ובסוף, הקטע שממש היה קשה לי זה שראובן לא הצליח לצרוח, כי לפעמים הכאב ככ גדול ונשאר בפנים ככ הרבה זמן שאי אפשר להוציא אותו החוצה אהבתי את השחקנית, איכשהו המשחק שלה הרגיש ממש אמיתי [בייחוד הקטע שהיא בכתה] והקשר בינה לבין ראובן ממש זרם והרגיש כאילו היא ממש הבת שלו. שניהם היו מעולים. וגם היא כל הזמן יורדת על ראובן... עושים עליו ממש אמבוש O_O לדעתי אחלה פרק (-: