שוב פעם אני

שוב פעם אני

למעשה הכאב שלי הוא כאב נפשי בכל הנוגע לעורכי דין חוזה וכו.... זהו דבר שכן עשיתי לפני שהוא עזב וזה היה התנאי כי אם לא ההינו חותמים על חוזה של מזונות לילדים לא ההיתי נותת לו ללכת וכן ההיתי משתמשת עיקוב יציאה מהארץ. ולכן חייבת לציין שהבעיה היא כרגע לא כל כך גרועה מבחינה כלכלית למרות שאני לא יוצאת כל כך טוב אבל לא זו הבעיה מאמינה בכוחותי וברור לא מתיאשת כן אני הנדסאית אבל בלי עבודה כי נתתי את הזמן שלי למשפחה אבל היום אני הולכת על משק בית ומרגישה אחלה עם זה יודעת שזה זמני עד שהבת הקטנה תגדל והילדים יעברו את הזעזוע הכאב קיים הבדידות קיימת וסתם כזה להיות עם עצמי 24שעות על 24 שעות כבר נמאס. נכון אני אולי מרגישה כקורבן למצב אבל יכולה להגיד שהמצב הוא קיים ואין לי אפשרות לצאת ממנו כך מהר אבל להגיד לכם אני גם כועסת על עצמי למה לא יכולה להגיד לעצמי דאייייייייייי זה לא הסוף של החיים תרימי את הראש וצעדי קדימה כן אני עושה את זה כל בוקר אבל אשקר אם אומר שלא כואב לי כואב לי המון ולמרות זאת אני ממשיכה עם החיים ואיך עונים לילדים ששואלים נו אמא אבל למה אבא אמר ששהוא נוסע ורק הולך להביא הרבה כסף. ואמא למה אבא אוהב אותה יותר ממך מה עושים עם חגים שאכן אנחנו לבד כן אני מזמינה המון בבית אבל בא נהיה דוגרים עולה לי יקר להזמין כל הזמן מה אני רוצה? לא יודעת מה שכן וברור לי זה שטוב לי לכתוב לחברה שקוראים אותי וכן מגיבים ואולי זו הטרפיה למרפא הנפשי שלי צדקתי כשאמרתי לעצמי שאני חייבת להמשיך לחיות כאן בארץ כי יודעת אני שכן אני מצאתי את המשפחה אוהבת אותכם
 

האלי

New member
תבכי, אבל לא לבד

תיכף יבואו כל הצדקנים בפורום לתקוף אותי? לא חשוב, כרגע זה את ואני ואת שואלת מה לעשות. התשובה היחידה היא לבכות! לא אתחיל כעת להסביר לך למה אבל פורקן של העצב שהצטבר לך יביא הקלה לכאב. הצרה שלבכות לבד זה פחות טוב. לכן תמצאי לך חברה או חבר מישהו שאת יכולה לסמוך עליו. שיהיה איתך, שלא יגיד כלום, שלא ינסה "לעזור" שרק יהיה לידך כשאת פורקת את הכאב, כשאת בוכה. ושיבטיח לך שאת לא לבד. תנסי את זה ותגידי לי מה היה, שלך, האלי.
 
תסלח לי

אבל אני ראיתי כאן רק צדקן אחד. מי זה "כל" הצדקנים, לדעתך? אוריאנה
 
את מעלה המון שאלות

נכונות, חשובות, אמיתיות. והתשובות... אין לי אותן. קטונתי. תזכרי רק דבר חשוב אחד: אסור לך לכעוס על עצמך או להאשים את עצמך. את עושה כמיטב יכולתך כרגע, ואת בסדר גמור בדיוק כמו שאת. ואם את לא מרגישה נאהבת ע"י גבר, אז אולי זה הזמן להתחיל לאהוב... את עצמך? אוריאנה
 
לאהוב

אוריאנה כעוברים את מה שאני עברתי או הרבה עוברים מאבדים את הביטחון העצמי ומאוד קשה לחזור אליו ומכאן הבעיה יקח לי זמן לחזור ולאהוב את עצמי
 
עברתי יותר מזה

הבטחון-העצמי שלי, האגו, החלומות, כל מה שאני מאמינה בו - התנפץ. הייתי שבר-כלי. יצאתי מזה. מצאתי בי כוחות טמירים וכשרונות נפלאים. זמן. אוריאנה
 
זמן

את צודקת אוריאנה אני יודעת שהזמן הוא זה הפותר את בעיות הכאב וכן גם את מציאת האני שבכל אחת או אחד מאיתנו גם את ביטחון העצמי אבל בואי ונגיד שהזמן ניראה לי ארוךךךךךךך
 
בהחלט ייתכן

אבל כל-כך שווה... הזמן יש לו מטרה מסויימת. את עוברת תהליך שהוא מלאכת-מחשבת של ממש, ובתור שכזה הוא מורכב ועדין - וארוך. את נולדת מחדש, וכמו שהריון אורך 9 חודשים, כך גם את - זקוקה לזמן. לכאבים כאלה לא יעזור אקמול... אוריאנה נ.ב אולי תשני בבקשה את שמך ל"אורחת קבועה"?
 

מיה ר*

New member
טוב לבכות...

אפילו לכרית.... זה בריא וזה משחרר, ובטח לא טוב לאף אחד להחזיק הכל בפנים. יש אנשים שמעשנים כדי לפרוק מתחים. אני בוכה... אני יודעת שאני צעירה, וללא ילדים, וזה מאוד שונה. אבל גם אני עברתי תהליך כואב, וארוך... כל כך ארוך.... הוא בגד בי, לא עם מישהי אחרת, אלא השתמש בדברים אישיים וכואבים שסיפרתי לו כדי לפגוע בי. והוא פגע. כל כך פגע, שלא ידעתי אם אי פעם אני אבטח שוב בגבר.... אבל הזמן עושה את שלו. לאט, לאט, ובזהירות. לפעמים יש נפילות, ונדמה שזה לא יעבור, ולא ישתפר... אבל זה קורה. יותר מהר ממה שאפשר לדמיין... תהיי חזקה בשביל הילדים שלך, ואל תאמרי נואש. אבל אל תתביישי לבכות. מותר לך. זה גם עוזר להרדם... מיה
 
למעלה