שוב ט'

שוב ט'

היום אכלתי יותר. הרבה יותר מבשבועיים האחרונים.
הייתי בבית ואמא שלי הכריחה אותי. פשוט ככה.
נשמע כמו בת 5. חבל שאני כמעט בת 25.
"תאכלי או שתחזרי לאשפוז"
לא רוצה לאכול. לא רוצה אשפוז. לא רוצה בית שיקומי.
רוצה שזה ייעלם כבר.
די.
 

someone343

New member


יקירה, כואב לשמוע
מצטערת שאין לי מה לומר..
בכל זאת, שולחת חיבוק חזק!!
והמון כוחות להחזיק מעמד
תמשיכי לשתף..
איתך
 

hory0

New member
נשמה יקרה כל כך..

אני קוראת את המילים שלך וזה מעורר כל כך הרבה בתוכי..הרבה כאב, הרבה הזדהות, ובייחוד רצון כנה לחבק אותך חזק, חזק.
להגיד שאני מרגישה כמה קשה וכמה מתיש לך בתוך הסחרחורת הזו..כמה היא מציפה..כמה היא מפחידה..

שולחת חיבוק ומקווה שיצליח להשכיח ולו לרגע משהו מהקושי..
 

netushit

New member
יקירתי...

יש לנו מן משאלה כזאת שאם נתעלם...אולי זה ייפסק מעצמו, הכל ישתפר, המחשבות ייעלמו והסבל הזה ייגמר בלי שנמצמץ.. ממש כמו לשכב במיטה ולשים את הראש מתחת לכרית עד יחלוף זעם.

הלוואי שזה באמת היה ככה,
אבל את בוודאי יודעת שזה ממש לא..

התהליך הוא שלנו,
את בעצמך עבדת כל כך קשה ואני יודעת עד כמה.. באשפוז ואחריו, למען החופש שלך, הרווחת אותו ביזע ודמעות.
ואני זוכרת את ההודעות שלך בפורום, שאת שמחה שהרווחת את עצמך חזרה, וכמה עושה לך טוב לחזור לרקוד ממקום בריא יותר ועוד כל מיני שיחות פרטיות שלנו על כמה את גאה בתהליך שעשית! ובצדק!
אז ליפול זה לגיטימי ומותר.. אבל כל כך קל לאבד את זה בשבריר שנייה..
רק תזכרי בכמה היה רע לפני האשפוז- וכמה היה טוב מיד אחרי...
תתפסי את עצמך בזמן, את יקרה מידי בשביל שתפסידי את עצמך שוב לזה...
תכניסי לפרופורציות- אני לא יודעת מה בדיוק אכלת ולא מתכוונת להיכנס לך לצלחת אבל מבינה שלאחרונה צימצמת המון ומתארת לעצמי ש״אכלתי יותר״ זה כמו שאת צריכה בתפריט? אם לא פחות...
אז דווקא תתגאי בעצמך! שאת שוברת אפילו לרגע את ההתנהגות הסימפטומטית... אולי הגיע הזמן להתחיל לחזור ולנרמל את האכילה כדי לא ליפול...

מקווה שטיפה אקשיב גם לעצמי ואשתמש קצת בעצות שאני נותנת לאחרים...

תעדכני בובה

מחבקת חזק!!
 
אוף,

זו כזו החמצה- הרי היא עושה את הדבר הנכון ובדיוק את מה שאמא צריכה לעשות, רק שהיא עושה מעט מדי מאוחר מדי, ואת לא יכולה לקבל ממנה את הדבר הזה למרות ששנים קיווית וחיכית לו...

אולי כן תתני לה. אולי כן תלכי לבית השיקומי. אולי תתני למישהו לעזור לך,
כי לבד זה לא הולך משהו, נכון?
 
ט'

אכלתי ארוחת ערב.
לגמרי לבד, על דעת עצמי
לא להקיא- לא להקיא- לא להקיא

עבר כל כך הרבה זמן מאז הפעם האחרונה, אבל החרטה מציפה אותי
 

clastic

New member


קצת מתלהב, אבל...
!You can do it you can do it

תחזיקי מעמד, שווה את זה.

תעדכני וספרי מה היה.
 

hory0

New member
נשמה..

מרגישים כמה את מתאמצת וכמה קשה.. אבל היכולת להשתדל עבור עצמך, היא הניצחון עצמו. בכל בחירה, בכל רגע מחדש.

ותזכרי שאת מסוגלת!!!!שהיית שם כבר..

שולחת הרבה הרבה כוחות וחיבוק חזק...
 
אמא שלי

מכריחה אותי לאכול כל יום, 4 ארוחות!
לפעמים היא ממש מאכילה אותי כי אני לא רוצה לאכול!
אני יודעת איך שזה מעצבן!

אולי תחשבי קצת יותר על העתיד? זה יכול לעודד ולשנות את החשיבה. אפילו לקצת זמן.היה לי תקופה שמאוד חשבתי על העתיד, ואיך שאני הורגת את עצמי, ואז חשבתי על אחיינים שלי המתוקים, שאני לא יכולה בלעדיהם (!)ואמרתי, בשבילם! בשבילם אני אחיה! כדי שהם יוכלו להמשיך לחיות איתי, שאני אהיה איתם! הם מתים עלי...וזה לא פייר בשבילם שאני לא אהיה כאן בהמשך חייהם! ושלא אהיה איתם בכלל. ושתמיד יזכרו שהייתה להם דודה, ויזכרו את כל השנים הטובים שהיה לנו יחד, וידעו גם שלא היה לי כח לחיות... ואם המחשבות האלו, הצלחתי לא להקיא ל- 9 שבועות. הכל כי חשבתי על אחרים קצת...
כמו שאת אומרת, וגם אני מאוד מרגישה ככה ורבים מאיתנו חושבים "הלוואי שזה ייעלם כבר". כולנו יודעים שלבד זה לא יעלם... אולי תשקלי שוב בית שיקומי? אם לא בשבילך, תנסי לשכנע את עצמך שזה למשהוא אחר!
ואני יודעת שזה מאוד מאוד מאוד לא קל! אני אישית כרגע לא מצליחה לתפוש את עצמי...גם כשאני חושבת על אחיינים שלי. ובכל זאת, זה כן הצליח לי לתקופה מסויימת!!

בהצלחה!
שולחת חיבוק ענק!!!
 
עדכון...

לא עשיתי שום דבר אתמול.
נשכבתי על הספה בסלון וראיתי היפה והחנון. מטומטם לחלוטין אבל מסיח את הדעת.
בינתיים ממשיכה לאכול..
תודה לכולם על התגובות. לא מגיבה לכל אחד בנפרד אבל קוראת הכל. תודה.
 
למעלה