שוב חוזר הניגון...
בתי החלה כיתה ז' בכיתה ללקויות למידה. 8 ילדים מתוכן 6 בנות, מחנך מקסים ולכאורה הכל בסדר.
היכולת שלה לתפקד בכיתה השתפרה מאוד בשנה האחרונה ובאופן תיאורטי לא צריכה להיות לה בעייה מבחינה לימודית.
ובכל זאת, בטפטוף עדין מתחילים ענינים מוכרים כמו שהיא לא שמה לב לצלצול ומאחרת לכיתה (אני לא יודעת אם באמת לא שמה לב, אבל כך היא אומרת) פה ושם מפסיקה לשתף פעולה בשיעור, פה ושם עונה למורה בחוצפה ובעיקר אני מוצאת את עצמי שוב במקום שדוחף ודוחף, מפקח ומנסה לעורר מוטיבציה.
היא רוצה להיות די-ג'יית ורוצה שיעורים פרטיים בתחום. אני התניתי את ההוצאה הגדולה הזו בכך שתתפקד בלימודים.
אני לא אוהבת את המקום הזה ואני שואלת את עצמי בעצם מה המטרה של ללכת לבית ספר עבורה?
היא מסתדרת עם הבנות בכיתה ומשתפת איתן פעולה לצורך עניין כזה או אחר אבל זה לא מתפתח מעבר לזה.
ברור שמבחינה לימודית נטו היא לא צריכה אותם. אז מה בכל זאת? להרגיש חלק ממשהו אולי? לשמור על איזו אופציה של קשר וחיברות?
מה דעתכם?
בתי החלה כיתה ז' בכיתה ללקויות למידה. 8 ילדים מתוכן 6 בנות, מחנך מקסים ולכאורה הכל בסדר.
היכולת שלה לתפקד בכיתה השתפרה מאוד בשנה האחרונה ובאופן תיאורטי לא צריכה להיות לה בעייה מבחינה לימודית.
ובכל זאת, בטפטוף עדין מתחילים ענינים מוכרים כמו שהיא לא שמה לב לצלצול ומאחרת לכיתה (אני לא יודעת אם באמת לא שמה לב, אבל כך היא אומרת) פה ושם מפסיקה לשתף פעולה בשיעור, פה ושם עונה למורה בחוצפה ובעיקר אני מוצאת את עצמי שוב במקום שדוחף ודוחף, מפקח ומנסה לעורר מוטיבציה.
היא רוצה להיות די-ג'יית ורוצה שיעורים פרטיים בתחום. אני התניתי את ההוצאה הגדולה הזו בכך שתתפקד בלימודים.
אני לא אוהבת את המקום הזה ואני שואלת את עצמי בעצם מה המטרה של ללכת לבית ספר עבורה?
היא מסתדרת עם הבנות בכיתה ומשתפת איתן פעולה לצורך עניין כזה או אחר אבל זה לא מתפתח מעבר לזה.
ברור שמבחינה לימודית נטו היא לא צריכה אותם. אז מה בכל זאת? להרגיש חלק ממשהו אולי? לשמור על איזו אופציה של קשר וחיברות?
מה דעתכם?