שוב הירושימה

[הנדרסון מלך הגשם]

שוב הירושימה

 

[קוכולין]

טענותי נגד המאמר (ופצצת האטום))

פעם נוספת אותן טענות לעוסות של האפולוגטים הישנים, בלבוש של "מסמכים חדשים". למעשה- אין כאן כל חידוש אמיתי. פצצת אטום, בניגוד למה שאמרו כאן כמה מגיבים (כמו למשל טחנת רוח) אינה ככל נשק. היא נשק להשמדה המונית, שלא פוגע רק בקורבנות בזמן המלחמה- אלא גם בכל הדורות הבאים. ולא רק ביפן- אלא גם בכל המדינות בסביבה הקרובה והרחוקה. תינוקות מעוותים נולדו בכל אסיה בעקבות פשע הפצצה בהירושימה. על כן, לפני הטלת פצצת אטום- יש לנקוט בכל הצעדים המתקבלים על הדעת על מנת להימנע מהטלת נשק מחריד שכזה. הדיאלוג שכותב המאמר מתאר בין השגריר סאטו לשר החוץ טוגו אינו אלא היפותטי. ראיות אחרות (כמו למשל דברי הקיסר לגנרלים עוד לפני כיבוש אוקינאווה, שהוא רק מחפש דרך להיכנע בכבוד)- מצביעות לכיוון ההפוך בדיוק. בכל מקרה- בהתחשב בהנחת היסוד- שיש לעשות כל דבר בכדי להימנע מפשע השלכת פצצת אטום- יש להגיע למסקנות הבאות: א) אם הברירה היא אכן בין פצצת אטום לבין פלישה קרקעית- יש לבחור בפצצת אטום, אם כל הצער שבדבר. פלישה קרקעית אינה מתקבלת על הדעת ותביא ליותר קורבנות. ב) עד הפלישה הקרקעית המתוכננת היה עוד זמן רב. על כן, לא היתה כל סיבה לבהילות וחיפזון. ג) על כן, לאמריקנים היה זמן רב לנקוט בכל הצעדים הנדרשים בכדי לגרום ליפן להיכנע, וזאת לפני הטלת פצצת האטום. צעדים אלו לא היו מפחיתים כהוא זה מיעילותה של הפצצה, במקרה שאכן היה צורך להטילה בסופו של דבר. צעדים אלו כוללים: איום מפורש על יפן בהטלת פצצת אטום, הטלת פצצה על אי לא מיושב (אף אחד עוד לא הצליח להסביר לי מה הבעיה עם זה- הרי היו שתי פצצות), אזהרה (אפילו בערוץ חשאי) שברית המועצות עומדת להצטרף למלחמה, ובעיקר- הבטחה שהקיסר ישאר על כנו. אף אחד מהצעדים הללו לא היו פוגע ביעילות הפצצה. היה ניתן לבצעם, ובמידה והיו נכשלים- להטיל את הפצצה בסופו של דבר. האמריקנים לא ביצעו אפילו אחד מהם. טרומן אפילו אמר שהוא "מחויב לסיסמה של 'תלו את הקיסר'. ד) לכן, אנו רואים שהאמריקנים לא הטילו את פצצת האטום מחוסר ברירה- הם רצו להטיל את פצצת האטום. ניתן לראות לכך מספר סיבות: תורת הגזע האמריקנית/בריטית ראתה ביפנים גזע נחות, מעין קופי אדם שאין שום בעיה לחסלם. ישנם דוגמאות רבות לכך. קריקטורת תעמולה בריטית, מקרוב לזמן הכניעה, מתארת את היפנים כמעט כקופים- שאינם יצורי אנוש. תועמלנית הרדיו האמריקנית דורותי תומפסון, בשידור רדיו שיועד לגרמנים אנטי-נאצים, אמרה כי "יפן גוזלת את מרחב המחיה של הגזע הלבן באסיה" (כך! ממש כך!) אלו כמובן רק שתי דוגמאות מתוך מבחר עצום של ראיות. מכיוון שהאמריקנים לא ראו את היפנים כבני אדם אלא כחיות, לא היתה שום בעיה לחסל אותם בלי חשבון. האמריקנים רצו להטיל את פצצת האטום. הם לא רצו שיפן תיכנע. אם היו רוצים- היו לפחות נוקטים בצעדי המנע שתארתי. הם לא ניסו לנקוט באף אחד מהם. ה) כל ארבעת צעדי המנע אינם חכמה שלאחר מעשה. הם הוצעו בידי אנשים בתקופה, חלקם בכירים, כולל מדענים כמו אלברט איינשטיין. איינשטיין הוגדר על ידי אנשי הממשל בסופו של דבר כ"אישיות עוינת", בשל ניסיונו להציל את אזרחי הירושימה מגשם המוות והתופת שחיכה להם. ו) בכל האמור במאמר, אין שום ראיה שיכולה להצדיק, ולא בדוחק, את הטלת הפצצה השנייה. לא היתה שום מניעה לחכות זמן נוסף, אפילו שבוע או שבועיים, כדי לראות האם יפן נכנעת. העובדה היא שהקבינט היפני דן בכניעה בשעת הטלת הפצצה. האמריקנים אפילו לא איימו במפורש בהטלת פצצה נוספת. הם פשוט הטילו. אם אפשר להרוג "קופים יפנים", אז למה לא. הרי החיים שלהם לא שווים דבר. ז) ובכל דברי אלה אין שום צידוק או סליחה לאימפריאליזם היפני הנפשע. אני חושב שחלק מהנאשמים במשפטי טוקיו היו אכן פושעי מלחמה בני מוות, אבל זה לא מצדיק את הטלת פצצת האטום על הירושימה ועל נגסקי.

 

[masorti]

תגובה...

לא קראתי את המאמר, אבל רציתי להגיב (כלומר לכפור) לכמה מטיעוניך. ראשית, אני כופר בטענה ב' ובטענה ו' שלך העוסקות בזמן שנשאר לאמריקנים. ההסכם עם ברה"מ היה שהיא תחכה 3 חודשים מיום כניעת גרמניה עד שתכריז מלחמה נגד יפן. לכן, היה ברור מראש שכבר ב- 9-10 לאוגוסט 1945 ברה"מ תיכנס למלחמה. די סביר שצירוף הכוחות של ארה"ב עם ברה"מ היה ממוטט את ההגנה היפנית, מה גם שהסובייטים היו עלולים לפלוש ליפן ולשקול פחות שיקולי אבידות. בכל מקרה, המשמעות היתה שתוך מספר שבועות צפון יפן (לפחות) תעבור לכיבוש סובייטי וגורל יפן יהיה כגורל גרמניה או קוריאה. כדי למנוע בכל מחיר את נפילת יפן בידי הקומוניזם (האויב העתידי בראייה אמריקנית), היה הכרח להביא לכניעת יפן כל זמן שברה"מ לא מעורבת. אני גם כופר ברוב טענה ג' שלך. ראשית, אני כופר בכך שהיה זמן לאותם צעדים מהנימוקים לעיל. שנית, אני כופר בלוגיקה של "בזבוז" פצצת אטום על אי לא מיושב. לאמריקנים היו אז שלוש פצצות אטום למיטב ידיעתי, ולחלוטין לא סביר שהם יהמרו על שיכנוע היפנים להיכנע בגלל "הצגת תכלית" שלא תגבה מהם קורבנות ויסכימו להשאיר בידם רק שתי פצצות לשיכנוע יותר אפקטיבי. הדבר דומה לאדם העומד מול שודד חמוש כשבידו אקדח עם שלושה כדורים בלבד, והוא יורה את אחד הכדורים באויר בתקווה שהשודד ייבהל ויברח. שלישית, אני כופר ביעילות של אזהרת היפנים שברה"מ עומדת להתקיפם. אזהרה פומבית לא באה בחשבון בגלל שהסובייטים היו רואים בכך תקיעת סכין בגבם, ואזהרה חשאית היתה נתפשת כתרגיל בלוחמה פסיכולוגית ודיסאינפורמציה נגדם. יש לי גם עוד הערת כפירה נגד טענה ו' שלך. אתה טוען שהיה צריך לחכות שבוע-שבועיים לאחר הטלת הפצצה הראשונה כדי לראות האם יפן תיכנע. אני טוען שלא היתה לממשלת יפן שום בעייה לקבל את כל האינפורמציה על תוצאות הפצצה תוך מספר שעות מהטלתה ולהחליט מיידית על כניעה. העובדה שממשלת משכה את הזמן שלושה ימים מוכיחה שהיא רק חיפשה תכסיסים להימנע מכניעה או לכל הפחות חיפשה נוסחה כזו שתרוקן את הכניעה מתוכנה והתהפוך אותה ללא יותר מנסיגה לאיי הבית. (עיין ערך סדאם חוסיין במלחמת המפרץ הראשונה שבסופה המשטר שלו שרד והמשיך לעשות צרות.) כל הנ"ל לא אומר שלא היו לאמריקנים שיקולים נוספים בהטלת הפצצות פרט לחיסכון באבידות בפלישה לאיי יפן (למשל: ניסוי הנשק החדש, יצירת הרתעה מול ברה"מ). אבל בהחלט שהיו גם סיבות ענייניות להטלת הפצצות האטומיות על יפן.

 

[masorti]

"ממשלת משכה" = ממשלת יפן משכה

 

[טחנת רוח]

ארבע הערות למה שכתבת

1. כתבת שפצצת האטום פוגעת בדורות הבאים. יכולת גם להזכיר את זיהום הסביבה הרדיואקטיבי וכו'. כולנו יודעים את זה, כיום. אבל כמה ממקבלי ההחלטות (לא הפיזיקאים, אנשי הממשל והצבא) ידעו זאת לפני הטלת הפצצה, ואפילו אחריה ? הרי המודעות לתוצאות האלו של הנשק הגרעיני זה משהו שהתפתח בהדרגה בשנים שמאז 1945 ועם המשך הניסויים הגרעיניים המאסיביים. כדי לשפוט באופן אוביקטיבי אתה חייב לקחת את זה בחשבון (גם אם זה לא ישנה את דעתך בסופו של דבר), כי אתה פשוט מביא טיעון נגד הפצצה שפרט לחוג המדענים הוא לא היה ממש מוכר אז. היה ברור שהפצצה תשרוף ותהרוס את עיר המטרה על תושביה, אבל זה משהו שהאמריקנים עשו שוב ושוב ושוב לערים יפניות בחודשים שקדמו לכך. הם לא היו מודעים לאפקט המתמשך הזוועתי של הנשק הזה. זו מודעות שעלתה רק בשנים שאחר כך. 2. כתבת שהנחת היסוד היא שיש לעשות כל דבר כדי להימנע מהטלת פצצת אטום. הנחת היסוד של האמריקנים היתה, בצדק, שצריך להביא לסיום המלחמה בהקדם האפשרי. זה כשלעצמו כמובן לא מצדיק אוטומטית שימוש בפצצת האטום, אבל זו היתה הנחת היסוד. מקבלי ההחלטות דנו בשאלה איך להכניע את יפן. ברור שהיה אפשר לנקוט בדרך שהיתה מנסה לפחות לגרום ליפנים להיכנע בלי להפיל את שתי הפצצות על ראשם או אפילו אחת, אני פשוט טוען שבנסיבות והידע של אז, אפשר בהחלט להבין את מקבלי ההחלטות האמריקנים ואני לא מאשים אותם. וכבר נאמר כאן שבאותה מידה היפנים יכלו ליהכנע כמה ימים קודם למקום להמשיך במלחמה שהיה ברור להם שהיא אבודה ומסבה להם בכל יום נזק נוסף כבד. לשם השוואה, למפקדי הצבא הגרמני ב-1918 היה מספיק שכל לסיים את המלחמה לפני שתגיע לתוך גרמניה ותהרוס אותה, כאשר שהבינו שהענין אבוד. > הטלת פצצה על אי לא מיושב (אף אחד עוד לא הצליח להסביר לי מה הבעיה עם זה- הרי היו שתי פצצות 3. גם כאן אתה מסתכל בחוכמה שלאחר מעשה. אני מזכיר לך, למשל, שהפצצה השניה היתה מסוג שונה ותכנון שונה מהראשונה (פצצת פלוטוניום לעומת פצצת אורניום מועשר) , והיא לא נוסתה מעולם קודם לכן! , שלא כמו הראשונה שנוסתה בניו מקסיקו (פעם אחת בלבד). לצאת לקרב עם שני פגזים בלבד, שאת הראשון אתה יורה כיריית אזהרה והשני מסוג חדש ושונה שלא נוסה מעולם לא נשמע לי כמו משהו אחראי ושקול. תאר לך שהפצצה השניה לא היתה עובדת... > תורת הגזע האמריקנית/בריטית ראתה ביפנים ... 4. תבדיל בבקשה בין תעמולת-פנים מלחמתית עם מוטיבים גזעניים, לבין אידיאולוגיה של עליונות גזעית. התיאורים האלו של היפני כקופים החלו עד כמה שאני יודע עם פרל הרבור. לפני המלחמה יפן קיבלה יחס מכובד של הערכה ראויה. בנוסף, זו היתה תקופה שהעולם החופשי "הופצץ" ברעיונות תורת הגזע הנאצית, ולא פלא שחלקם מצאו את דרכם לתעמולה המלחמתית של המערב ולמקומות נוספים.

 

[Boogieman]

לגבי תורת גזע.

תורת הגזע לא מצאה את דרכה לארה"ב בגלל הנאצים, בדיוק להיפך, היא יצאה מהאופנה בארה"ב בגלל הנאצים. עד עד אז היתה לתיאוריות גזע, כולל עליונות הגזע הארי-טבטוני (שהאנגלו סכסים שייכים אליו) וייעודו האלוהי לשלוט בעולם, היו רווחות ומקובלות בארה"ב. אני מזכיר שגם בזמן המלחמה, היה אפרטהייד בין חיילים שחורים ולבנים בצבא. ארה"ב נעשתה הרבה פחות גזענית בעקבות המלחמה נגד הנאצים ומאוחר יותר התנועה לזכויות האזרח, שנות ה-60 וכו'. יש נטייה להשליך את חוסר הגזענות היחסי (מאוד) של היום גם על העבר. למעשה, ארה"ב עד המלחמה היתה ארץ גזענית ביותר.

 

[קוכולין]

וזה כמובן השתקף בדמוניזציה

של היפנים, מה שאיפשר את הטלת פצצת האטום. למעשה, אין לדעת מה היו האמריקנים מעוללים ליפן לאחר הכיבוש, ואילו זוועות היו מחוללים, אילמלא התערב גנרל דוגלס מק-ארתור במלוא עוצמתו נגד האנטי-יפניים הפנאטיים בוושינגטון. בניגוד לגרמנים, שאותם ראו כבני אדם, אם כי ברברים וראויים לעונש, רבים מדי מקרב קובעי המדיניות בארצות הברית לא ראו את היפנים כבני אנוש בכלל. מק-ארתור נחשב בצדק לגיבור עד היום ביפן, משום שהוא הציל את יפן, פשוטו כמשמעו, מנקמה אכזרית שאת סופה מי ישורנו.

 

[טשאפק]

גזענות היא נטייה כמעט טבעית

תורות גזע למיניהן הן בסך הכל לבוש מדעי לדיעות קדומות שמקובלות מאז ומעולם, בקרב כמעט כל קבוצה אתנית כנגד כמעט כל קבוצה אחרת. רק אחרי הנאציזם הפכה הגזענות בהדרגה לדבר שיש להתבייש בו. >>>ארה"ב עד המלחמה היתה ארץ גזענית ביותר. ארה"ב לא היתה גזענית יותר מאחרים, מבחינה תאורטית. הגזענות באה יותר לידי ביטוי רק בגלל שהיו בארה"ב עצמה הרבה אנשים לא-לבנים.

 

[שינובי4]

לאו דווקא

קוכולין - לא יתכן שכאשר המברקים המפוענחים משרתים אותך ואת כתיבתך הם "בסדר", אך לעוסים ואפולוגטים משאינם. חד משמעית ברור ע"פ המאמר כי היו מסרים ברורים לכך שיפן מתכננת להלחם עד האיש האחרון- פענוח הצופן. הסברתי לך בעבר כי אוקינאווה הייתה נקודת מפתח להבנת החשיבה הצבאית האמריקנית.עתה אתה רואה למה. בקשר לשאר טיעונך - גזענות- אני סבור כי כאחד הבקיא ממני בתרבות יפן הנך מודע לגזענות הנוראה שלהם כלפי לא יפנים, כך שגזענות הינה דו צדדית ולא חד כיוונית , ניחא זה הפחות רלוונטי בכל הסיפור. אגב עלי למחות בפניך על כך שנושא הגזענות היפנית זכה אצלך לכ"כ מעט שורות, מול הגזענות המערבית כלפי יפן, אם הייתי מאמין בתיאוריות קונספירציה הייתי אומר כי יש כאן דבר מה חשוד... בקשר להשפעות על אסיה - אני מודה באשמה - לא נתקלתי בחומר על כך. אינני פוסל זאת, אך אני סבור כי יש הגזמה ניכרת בדבריך. היפנים אכן סבלו אך באיזורי הערים. הראיות האחרות לדבריך על רצון לכניעה - א. מיתוס/מנטליות הסמוראי לא אפשרה זאת, יפן תכננה להלחם עד מוות. גם אם הם רצו זאת , ב. עדיין בחומר התקשורתי לא נמצאה כל ראיה שאכן היו אלה ההניחיות הקיסריות לצבאו. הקיסר מלמל משהו והפכת זאת לראיה חד משמעית לנכונות לכניעה. הקייס שלך חלש כאן אד אבסורדום. אני שמח שהתבגרת מעט והבנת כי יש להטיל פצצה כשכלו כל הקיצין, דומני שתסכים עמי שזאת אכן הייתה הברירה האמריקנית.... זריקת פצצה על אי ריק - הבט: א. מדובר כאן בכוסות רוח למת. ב. לשם הדגמה ישראל כיסחה בסיס בסוריה בשנה שעברה. האם ג'יבריל /חמאס/הג'האד האסלאמי הפסיקו התקפות? יש פחות טרור? הנכונות מתה? ברור לך שלא. צעד ראוותני זקוק לפירוש נכון בצד השני. זה לא המקרה כאן.ג.בתור אחד שמתעניין בהיסטוריה צבאית, האמן לי חבל על הפצצה... בקשר לצעדים לקראת הכנעה - שוב אתה חוזר על עצמך. יפן ל א תכננה להכנע. להיפך היא רצתה להלחם עד מוות. כך שטיעונך בזכות ריכוך לפלישה וכו' הם אולי נכונים הגיונית, אך צבאית כושלים. בקשר לברה"מ - אני סבור שהביון היפני היה אולי כושל באיסוף מידע על ברה"מ, אך רחוק מלהיות אוויל. הם הבינו היטב שברה"מ לא תשאר בחיבוק ידיים לקראת חלוקת השלל. העיתוי אולי הפתיע , אך היה ברור ליפן שעת חיסול הלשבון הגיעה. כך שהטיעון שלך לא רלוונטי. הצדקת הטלת הפצצה השנייה - כאשר הרמז לא ברור, מסתייעים במשכנע נוסף קוכולין.

 

[Y. Welis]

גזענות לא נוצרת מגזענות

היא רעיון שלא תלוי בדבר רציונאלי. האמריקאים לא שנאו את היפאנים כי היפאנים היו גזענים; הם שנאו אותם על שונותם.

 

[קוכולין]

בדיוק- כל מילה נוספת מיותרת

 

[שינובי4]

מכאן ניתן להסיק

כי היפנים שנאו את האמריקנים כי היו גזענים אלא על שום שונותם... אגב - היפנים הם גזענים בצורה חריפה ביותר גם כיום.הם לא השיות התמימות שקוכולין מנסה במרץ כה רב להציג.

 

[קוכולין]

ושוב אתה לא מרשים אותי

קודם כל, אם היית טורח לקרוא את דברי, תמיד אמרתי וכתבתי שבמידה וכלו כל הקיצין- יש להטיל את הפצצה. כך שהרמז על כך ש"התבגרתי" הוא אווילי יותר מאשר מגעיל. בוודאי שהיתה גזענות יפנית, חמורה ונפשעת. אם היינו מדברים כאן על מניעי יפן להתעללות בשבויים אמריקניים, למשל- אז בוודאי שלגזענות הזאת היה תפקיד מרכזי. אבל הדיון שלנו כאן הוא על המניעים להטלת הפצצה האמריקנית על יפן, ולא להיפך. הטענה שלי, היא שראיית היפנים כתתי אדם תרמה מאד לשיקולים להטלת הפצצה. אין להביא כראיה את החמאס, הג'יהאד האיסלאמי או ג'יבריל- מכיוון שמדובר כאן בסיפור שונה לחלוטין. יפן זו מדינה, ששיקוליה רציונליים, ושם מדובר במחתרות שמופעלות בידי פונדמנטליזם דתי. תסלח לי, שינובי, אבל מה זה בדיוק "מיתוס הסמוראי"? מדבריך ניכר שאתה אכן, לא מבין במיוחד בתרבות יפן או בהיסטוריה יפנית. במהלך ההיסטוריה, סמוראים או אדונים שונים נכנעו אלף פעם לחזקים מהם, ואף הצטרפו לצד שלהם והתחילו לשרת אותם. באמצע המאה ה-19 יפן עשתה הכל כדי לפייס את מדינות המערב ולהפוך למדינה מודרנית, וזאת אף על פי שהיו האשמות ב"כניעה" או ב"השפלה" מצד קיצוניים. לאחר מלחמת רוסיה יפן הצליחה יפן להתפשר עם הרוסים- וזאת שוב למרות זעקות הקיצוניים. כך שיפן, בהיסטוריה שלה, ידעה להיכנע ולהתפשר לא מעט פעמים. "מיתוס הסמוראי", שאתה מדבר עליו, תקף ליחידים או לקבוצות קטנות- שמעדיפות למות בכבוד בקרב או להתאבד ולא ליפול בשבי. אין לו שום תוקף כאשר מדובר בגורל העם והמדינה. אני חושב שהדברים הללו היוו קונצנזוס במיינסטרים של המנהיגות היפנית גם בזמן המלחמה. בנוגע לביון היפני, הוא בהחלט לא הבין שברית המועצות הולכת לתקוף. דווקא לכך יש ראיה ברורה: שר החוץ מצואוקה שלח הודעה לממשלתו, לפיה ברית המועצות לא חידשה את הסכם אי ההתקפה, כי היא מתכוונת לתקוף בתוך שנה. אף אחד ממקבלי ההחלטות ביפן לא שיער שברית המועצות הולכת לתקוף בטווח הקרוב. אזהרה כזאת היתה יכולה להוביל לכניעה יפנית- בסיכוי גבוה מאד. אין שום ראיה לכך שיפן תכננה להילחם עד מוות. מקסימום היפנים רצו תנאי כניעה נדיבים יותר ממה שהאמריקנים רצו להציע- זה הכל. הבטחה אמריקנית שהקיסר יישאר על כנו היתה יכולה לעשות את כל ההבדל. לא היתה שום בעיה לזרוק את אחת הפצצות על אי לא מיושב. המדענים הציעו את זה. האם אתה חושב שהם לא ידעו על מה הם מדברים? זו היתה יכולה אזהרה מאד מוחשית ליפנים. ואפילו אם לא, מדוע האמריקנים לא הזהירו שהם מתכוונים להטיל פצצת אטום? המדענים התריעו באשר לסכנת הקרינה, למיטב ידיעתי, ואף אחד לא התייחס. בקיצור- אתה וחבריך מצדיקים כל פעולה אמריקנית, פושעת ובלתי הומנית ככל שתהיה. כנראה שגם בעיניך, דם יפני לא שווה יותר מדי.

 

[טחנת רוח]

הפונדמנטליסטים גם כן רציונלים

ארגוני הטרור שפועלים נגדנו לא פחות רציונליים מהמדינה היפנית. לפנאטים יש רציונל, הוא פשוט שונה משלנו. קח את נסראללה בתור דוגמא, אי אפשר לטעון שהבנאדם לא פועל בשיקול דעת. להיפך, הוא בבירור מפעיל שיקול דעת ותיכחום וזה מה שעושה אותו כל כך מסוכן. אויב שיש לו רק "רצח בעיניים" הוא פחות מסוכן מאויב שמפעיל חוכמה ושיקול דעת. לגבי הכניעה, יפן ידעה להתפשר ואדונים יפנים רבים ידעו להיכנע לאדונים יפנים חזקים מהם, אבל תסכים איתנו שיפן מעולם לפני 1945 לא נכבשה ע"י פולש זר, וזה בדיוק האיום שעמד בפניהם ב-1945 ושנראה להם כ"קץ התרבות היפנית", זה היה גורם משמעותי בהתנדבות המאסיבית (או הסכמה להתנדבות בעקבות פניה מוקדמת) ליחידות הקמיקזה. הם נלחמו בנסיון נואש להציל את תרבותם מהכחדה, כך הענין נתפס בעיניהם. לא אדבר בשם אחרים, אבל אני באופן אישי לא מצדיק באופן אוטומטי "כל פעולה אמריקנית, פושעת ובלתי הומנית ככל שתהיה", ואפילו לא כל פעולה אמריקנית לגיטימית. הם הרי גם טועים לפעמים, כמו כולם.

 

[Boogieman]

זה מצחיק.

איכשהו, כשאנשים אחרים עושים משהו נפשע זה בגלל שהם רשעים וברברים, כשהאמריקאים עושים משהו נפשע זה בגלל שהם "טועים".

 

[טחנת רוח]

נו, אני שמח שאתה שמח

למרות שלא שמת לב שב"טועים" התכוונתי שטועים בביצוע משהו לגיטימי, לא משהו נפשע, אבל אם זה עשה לך את הבוקר, לבריאות.

 

[Boogieman]

אולי לזה התכוונת אבל...

אני לא חזק בקריאת מחשבות ולכן נאלץ להסתפק במה שכתוב לי על המסך

 

[קוכולין]

בוודאי

את כל טענותיהם של טחנת רוח ושינובי היה אפשר להביא גם כאפולוגטיקה לפשעיו של הצד היפני בדיוק באותה מידה. גם יפן היתה במלחמה לחיים ולמוות, גם יפן "טעתה". כל מי שטוען, בצדק גמור, שיפן היתה מדינה פושעת במלחמת העולם השנייה, צריך להכיר גם בפשע של הירושימה ונגסקי ולתת כבוד לקורבנות.

 

[שינובי4]

לא

אני מנסה כל הזמן להראות לך ששני הצדדים אינם מבריקים, שלמאורעות יש דינמיקה משלהם, שהשקפותיך הינן לא פעם אנכרוניסטיות במידה גדולה. ובכי חשוב אין רלטוויזם.

 

[קוכולין]

בדיוק כך

האמריקנים, בתעמולת השנאה שלהם נגד יפן והתרבות היפנית, דאגו להוכיח ליפנים שהכיבוש הולך להיות קץ התרבות היפנית. זה מה שתרם מאד להיסוסים של יפן לקראת כניעה. אילו היפנים היו יודעים שצפוי להם שלטון נוקשה אולם הוגן תחת אדם כמק-ארתור, יכול להיות שהיו נכנעים הרבה יותר מהר. הסיסמה האווילית של "תלו את הקיסר" בהחלט תרמה לטרגדיה של הירושימה ונגסקי. האמריקנים לא היו מוכנים להתחייב להשאיר את הקיסר- וכל תומכי הפצצה אינם מסוגלים להתייחס לנקודה הפשוטה הזאת. מדוע האמריקנים לא מסרו התחייבות כזאת, שהיתה מקלה עד מאד על תומכי הכניעה ביפן (כמו ראש הממשלה סוזוקי)?