אני רואה התקדמות אצלך.
הפסקת לצעוק ולהתפרץ על אנשים, "להתנהג" את העלבון שלך. גם אם את לא מצליחה לעמוד בכך 100 אחוז מהזמן זו עדיין התקדמות יפה וכל הכבוד לך על זה.
מה שאותי מתסכל זו ההתעקשות שלך לראות בקשיים שלך פגם נוראי, דפקט אינהרנטי לאישיות ומשמעות הדבר היא תקיעות בעמדה קורבנית וחסרת אונים שאינה מאפשרת שינוי.
את לא פגומה, את אדם רגיל עם קשיים רגילים. הדוגמה שנתת עם האיש והנכדים? חוסר טאקט ישראלי סטנדרטי. אני נתקלת בגרועים מזה על בסיס כמעט יומי. זכור לי במיוחד לקוח לשעבר שנתקל בי בחנות צעצועים ובמשך תור ארוך במיוחד לקופה חקר בשאלה מדוע סגרתי את העסק. והאמיני לי, חוץ מלתלות שלט על המצח "אני לא רוצה לדבר על זה!" עשיתי הכל כדי להפסיק את השיחה בנושא, והוא בשלו... אדם נורמטיבי לחלוטין... כך שגם אם את מפגינה סרבול מסוים בחברה כתוצאה מהסטרס שנבנה בשנות בדידות ארוכות לא מרגיש לי שזו הסיבה העקרית לדחיה.
מה שמרחיק ממך אנשים, כפי שנכתב לך אינספור פעמים בעבר, אלה השנאה והבוז שאת רוחשת לעצמך. "שק של מחלות" "כל כך עלוב לסיים דוקטורט בגל 57" "אין לי שום הישגים בחיים" - מספר דוגמאות שאני שולפת בלי מחשבה ויש עוד הרבה הרבה.
אני לא מכירה הרבה אנשים שבוחרים את חבריהם על סמך הקריירה, גודל הבית או מצב חשבון הבנק. האנשים הללו מעטים וכאלה את ממילא לא רוצה בחייך. אי ההכרה בכך היא חלק מהתקיעות בעמדה חסרת אונים כי הרי לא תהפכי בן לילה למהנדסת בכירה עם משכורת הייטק והבית שלך לא יהפוך לפנטהאוז מעוצב.
השינוי שאת צריכה לעבור הוא תודעתי ולא חיצוני.
המטפלת שלי למדה אותי על מסלול אירוע-רגש-מחשבה-תגובה.
הרגש שעולה בנו בתגובה לאירוע הוא אוטומטי. בלתי ניתן לשליטה.
לעומת זאת, על המחשבות וההתנהגות יש לנו שליטה.
נגיד שהזמנת את אחותך והיא סירבה. נפגעת. כואב לך. זה שם ואת לא יכולה לשנות את זה.
אבל המחשבות שעולות בעקבות העלבון שחווית "ברור שהיא לא רוצה בחברתי. אני לא מוצלחת כמו השכנות שלה. בעלי ואני מרוויחים משכורות נמוכות וגרים בחורבה. היא רוצה להיות בחברת אנשים מוצלחים. אני מבינה אותה, גם אני הייתי מרגישה כך במקומה..."
את המחשבות האלו את יכולה לשנות או לפחות לנסות להביא לתודעה מחשבות אלטרנטיביות.
אולי היא קבעה כבר מראש עם אנשים אחרים? אולי היא מרגישה הרבה יותר בנוח עם השכנה עמה היא נפגשת על בסיס קבוע? אולי בעלה מסתדר יותר טוב עם השכן כי יש להם תחומי עניין משותפים? ואולי סתם אין לה כוח לנסוע... האם אף אחת מהמחשבות האלו לא יכולה להחליף את המחשבה "אני פשוט אדם לא מוצלח?"
מישהי, את אדם מוצלח מאד וברוך כישרונות. את לא פחות מוצלחת מהשכנה של אחותך. ההבדל הוא שהיא מעריכה את עצמה ואת מזלזלת בעצמך וזה בולט לעין.
שינוי יכול לבוא מניסיון לשנות את המחשבות האוטומטיות כתגובה לאירועים מכאיבים.
אני חושבת שזו מטרה בת השגה. אני גם חושבת שכדאי שבשלב ראשוני זה, עדיף להתמקד בקשרים קלילים ובלתי מחייבים עם הסביבה. תתחילי בקטן. חיוך רחב וברכת שלום חמה. לנצור את החיוכים שאת מקבלת בתגובה ולחפש מחשבות אלטרנטיביות, חיוביות, להתנהגות שאת חווה כקרה או מזלזלת.
בהצלחה
