שוב בתהייה.......

nekochan88

New member
שוב בתהייה.......

פגשתי את מי שנפרדתי ממנו לפני כמה חודשים, אבל שליבי אינו נפרד ממנו עד עתה, בערב וביום השנה החדשה. שנינו שהינו באותו מקום, ואפילו התנשקנו בחצות........ אבל עדיין מרחק...... הוא נראה לי מאד עצוב, מדוכדך, אולי גם מדוכא, בודד מאד....אני זאת שיזמתי את נשיקת השנה, ובחיוך, גם עמדתי על כך שתהיה עמוקה....... ואח"כ ישבתי עם ידיד ותיק, ודברנו על החיים, והוא הצטרף לשיחה על דא והא... בחצות וחצי פרשתי, ואני יודעת שישן באותו יום אצל חבר שלו... וגם בבוקר כשנפגשנו, הוא ניגש ודיבר איתי ושאלתי:"אז איך היה לחגוג את השנה החדשה כסינגל?".....(לפני הפרידה שלנו הוא התעקש על זכותו לנהל את חייו כסינגל ולפגוש את מי שבא לו, אפילו כשהדברים היו בניגוד לאינטרס המשותף הזוגי שלנו.....) הוא חייך בהתנצלות, ועיקם פרצוף....נראה שמאד לא טוב לא, אבל הוא גם לא יזם כל צעד כלפי....... ואני תוהה: האם אני זו שצריכה לקחת את היזמה הרגשית בקשר, להשתתף, לומר את שאני מרגישה, ולהביע צער על מה שנשקף ממנו? אבל מאידך, זה כמובן הפאטרן הקבוע, והוא לא ממש מנצל את המרחק שיש ביננו כדי להפנים, לגדול, לומר בגדול שהיתה כאן טעות... אני מבכה את הפרידה שלנו, עדיין..... אבל לא בטוחה אם עלי לקחת אחריות, או צעד ראשון או מה בדיוק.....שנינו תקועים מאחורי מסך של גאווה - לא מוותרים! אני צודק/ת! מה תאמרו?
 

antigone

New member
נקו, ברשותך קצת ת סדר באירועים....

ההוא שנפרדת ממנו וליבך לא ,זה ההוא שלא התחמק לקחת את העבודות שלך ברכב שלו לגלריה וביקש שתפגשו שם??? אחרי זה , פגשת בחור נחמד אך תקוע בעבר , עדיין סוגד לאקסית... מה עלה בגורלו?? זה הסיפור בערך, לא טעיתי נכון??? אז פגשת אותו שוב, וליבך התחיל להשתולל, ושוב עולות שאלות ותהיות לגביו, הוא נראה לך מדוכדך, האם אמר למה ? נתן לך לחשוב שזה בגללך? על מה את רוצה לקחת אחריות בדיוק? נקו, תרגעי, ברור שהוא עורר בך סערה אבל תמתני את עצמך, היית שם , שוחחת איתו הוא גם התרשם ממך, אם הוא רוצה אותך , ורוצה לתת סקנד צ'נס למערכת שלכם, תאמיני לי שהוא ימצא את המילים ואת העיתוי הנכון, אני , אחרי הפרפורמנס של ערב הסילבסטר הייתי ממתינה בסבלנות ...
בהצלחה!!!
 
אם אני זוכרת טוב...

זה אותו אהוב..שהיה מצלצל המון לגרושתו...והיה מעורב עם ילדיו..בצורה קיצונית...ואז הגיע לפתיחה ..ושם היא נתנה הרצאה ולא ידעה מה ואיך יהיה עם יצור איתה קשר.. יכול להיות שטועה בסדר העיניינים... קשה לענות שלא יודעים בדיוק למה הכוונה.. אנטיגונה למעלה צודקת בדבר אחד: סבלנות זה דבר ממש משתלם..לכאן או לכאן..את תדעי. בהצלחה
 
לא יודעת חתלתולה

מכירה את נסיוני שלי גם עלי קשתה מאוד הפרדה חצי שנה ביכיתי אותה ימים של דמעות מסתם כך מראות שהזכירו וחזרתי פעמיים כנראה שהייתי צרכה את החזרה הזו כדי להבין כדי להשלים שלא יכול להיות אחרת גם אם רוצה גם אם השתנה עדיין הדרך ארוכה והמלאכה מרובה הבנתי שהמחיר שאני משלמת כבד מידי וסגרתי מעגל לי אישית לא הספיק ההגיון שאמר וידע הייתי צרכה ללכת בעקבות הלב עד הסוף והלכתי היום יודעת שללא הנסיון ההוא האחרון היתה רודפת אותי לאורך כל הדרך ההרגשה של החמצה ואת יקירה , כמה שנשמיע לך את קולו של ההגיון כנראה שלא יעזור את צרכה לחוות כנראה...
 

s h o o s h a

New member
אז מה עושים?

אני לא ממש מעורה בסיפור אבל מתוך כל מה ש"תיזכרת" היה משפט אחד שעליו אני הולכת לבסס את כל תגובתי. "הוא נראה לי מאד עצוב, מדוכדך, אולי גם מדוכא, בודד מאד...." לפעמים אנו רואים ו/או מבינים את מה שאנחנו רוצים לראות ולהבין. וזאת מהטעם שאנו רוצים להיות אלו שמתקנים, שעושים שיהיה טוב. אז את לא יודעת ובטוחה ש"הוא עצוב, מדוכדך ובודד מאד" את חושבת כך, כי לבך טרם שחרר אותו. מכאן שיש לך שתי אפשרויות (1) להישאר "תקועה" עם המחשבה הזו ולהמשיך לבכות את הקשר שנגמר (2) לנסות ליצור קשר ולבדוק בבירור ובוודאות היכן הוא נמצא היום. את גם קובעת די באופן נחרץ שהוא טרם למד "לומר בגדול שהיתה כאן טעות..." האם את מניחה שזה מה שהוא חושב, או שאת יודעת שזה מה שהוא חושב, או שאולי את מעבירה את רגשותייך אליו, "מלבישה" אותן עליו, כי הכאב שלך גדול מנשוא. אני חלילה וחס אינני שופטת אותך אלא רק מנסה להעמיד מולך מראה כדי שתראי את הדברים. כל מה שאמרתי כאן הם דברים שאת אמרת. ועכשיו, הכדור במגרש שלך. מה את עושה איתו? מנסה להבקיע גול עצמי או מנסה לנצח את המשחק?
 

ophra

New member
ניצת אמרה נכון

כנראה שאת נמצאת בסיטואציה שבה ההגיון משחק תפקיד משני בלבד אם בכלל..... אבל פנית לשמוע את אשר יש לנו לומר, אז אני אגיד....
יכול להיות משהו מאד מחזק (בעיקר את האגו) לראות
שלנו שבור ואומלל ועצוב.... לא שחלילה אני מרמזת שאת שמחה על מצבו הירוד אלא שלראות אותו ככה, מה לעשות, מחזק את החלקים הפחות סימפטיים של האגו שלנו. כך לפחות היה אצלי בסיטואציות מסוימות. אבל זה אגו, והוא בעיקר גורם מפריע, לא מחזק ובונה. את מבכה את הפרידה ממנו את מבכה את אובדן הקשר איתו הכל ברור וכמובן מעורר אמפטיה אבל גם זו לא סיבה שנראית לי מספיק טובה בשביל לחזור... לא
זה אולי יישמע מעט אכזרי מצידי ובוודאי מבוסס על אינפורמציה חלקית בלבד (זו שפרשת בפנינו) אבל לא נראה לי שהוא רוצה לחזור....
את היית זו שיזמה את הנשיקה בחצות הוא היה זה ש"חייך בהתנצלות" ו"לא יזם כל צעד כלפי...". כך לא מתנהג אדם שמתגעגע ועוד לא התחלנו לדבר על הסיבות לפרידה והאם משהו השתנה אצלו בסיבות האלו |? והאם משהו השתנה אצלך בנוגע לסיבות האלו
תקופת אבל היא תקופה קשה. תמיד. אבל זה מה שזה חתולה תקופת אבל לא יותר..... עפ
(
)
 

nekochan88

New member
כולכן רואות נכוחה

ורק אני נשארת באפילה.. כל דברי ההגיון והחכמה שאמרתי לעצמי לפני, תוך כדי, אחרי, לא מתירים את הפלונטר הפנימי שלי בעניין הזה.... אמנם מצבי טוב בהרבה משהיה, חזרתי לכתוב, לחיות לעשות את שלי אחרי שבמשך תקופה ארוכה רק בכיתי והתעניתי, ולא יכולתי להסיר מחשבותיי.... הטראומה הקשה שלי בנוייה בעיקר מהעומק שהקשר הזה נכנס אליו, ומהעובדה שלמרות העומק והמעורבות והמחוייבות (שלי לפחות) הכל התנדף כלא היה. אני פשוט לא מסוגלת לעכל את השבר הזה... זה גדול עליי בכמה מספרים, ואני ממש מרגישה כמו מישהו שעבר טראומה קשה שאינו יכול לעבור הלאה אלא לחזור ולחזור ולחזור על אותם רגעים - כמו הלם קרב?......... כן, אני בהלם קרב ממלחמת המינים, אם מותר להתנסח כך........... ותודה על כל מה שנאמר כאן.......
 
יום אחד חתולה

תתגברי על השבר החיים חזקים יותר מכל תבכי תתבוססי בחושך הזה ויום אחד תגיע אלומה זעירה שתגדל ובינתיים
אישה
 
למעלה