שוב אני...
- פותח הנושא יפעת 7379
- פורסם בתאריך
תראי
אם בעברך עשית טיפולים והיתה תגובה שחלתית טובה למינונים מסויימים, ואם אכן זה הביא לכמות של יותר מ 2 ביציות אז אם נכניס את האנדו למשוואה...
אז מצד אחד ברור שנרצה כמה שיותר ביציות בסבב. אבל זה תלוי מינונים. ובשביל להגיע לשם מעלים מינונים (בהנחה ואין בעיית רזרבה שחלתית, גיל וכו' שאז ממילא מפגיזים כקו ראשון). מצד שני, אם מינון יחסית נמוך הביא ל 5, 8 ביציות - מה רע בזה?
הרי לא צריך לול של 20 ביציות. ומן הסתם לשכב בחדר אחרי שאיבה ולשמוע שלשכנתך שאבו 15 ולך רק 6 זה מבאס באותו רגע... אבל... את זאת את. והגוף שלך הוא לא של שכנתך לחדר.
מה גם שלפעמים דווקא כמות הורמונים גבוהה פוגעת באיכות הביציות.
אז הכל ניסוי וטעייה. וכמובן רופא קשוב. כל גוף זה סיפור בפני עצמו.
אני מכירה נשים רבות שבהזרעות קיבלו מינונים של 150 יח' ואף יותר. בהזרעות כן? (לא אנדואיות ומבוגרות).
מינון כזה עשיתי בכל טיפולי הIVF שלי. וזה היה מספיק לגוף ***שלי***. כשהיו נסיונות של הרופא להעלות אותי נגיד ל 3 אמפולות - מיד הגוף הגיב ושוב קיבלתי הנחייה להוריד מינון. (מודה, אני מדווחת לרופאיי על כל פליץ. ולשמחתי הם לוקחים אותי ברצינות).
לכן - חשוב למצוא רופא שכן מבין מה ההשלכות של אנדו. בטח ובטח כשאת בטיפולי פוריות ויש הורמונים בתפריט.
נגעי האנדו מושפעים הורמונלית.
לכן כל תוספת של הורמונים שאת מכניסה לגופך - זה המזון של הנגעים.
ככל שרמות האסטרוגן יעלו בסטימולציה - אם יש נגעי אנדו - הם ישגשגו.
יהיו אנדואיות שיעברו סבב חלק בלי שום תלונות.
אחרות - יסבלו לאורך כל הדרך.
אני - הייתי מהסובלות. מהיום השני להזרקות! בכל סבב! התחילו לי כאבים. אצלי, החל מרמות אי2 של 2000 כבר הייתי חצי מתה. ולכן הייתי מסיימת סבבים במיון - לקבל זריקות נגד הכאבים. ולבדוק אם צריך לאשפז אותי להשגחה אם התעורר לו התקף אנדו חזק.
כי נכנסתי לטיפולים במצב בטן לא אופטימלי.
נכון, הייתי אחרי ניתוח. וניתוח רציני. אבל זה לא היה ניתוח מלא. לא ניקו אותי לגמרי (או הכי קרוב ללגמרי) וגם כשלא עשיתי סבבים ברצף אלא אחרי כל שלילי נכנסתי לדיכוי לחודש וחצי ומעלה - הגוף כבר נחרב מחדש, ומה שהיה קודם ולא טופל החמיר.
אחרי 8 שאיבות הרגשתי כ"כ לא טוב ונשלחתי לבדיקות שהטיסו אותי לניתוח שני, והפעם ניתוח חירום.
והבטן שלי, אחרי שנתיים טיפולים היתה במצב הכי קשה מאי פעם.
לכן אני מבינה מאוד את הכמיהה והרצון. הרי הייתי שם ובמו ידיי פגעתי בבריאותי. הייתי הכי שלמה עם החלטה זו באותו הרגע. למרות שגם קיללתי כל רגע. אבל בהסתכלות בדיעבד, אני נדהמת איך עוללתי את זה לעצמי. כמה הייתי מכורה וכמה עיוורת והגוף זעק ולא הקשבתי.
ומה את חושבת? לא הרגשתי שמיציתי...
ואחרי עוד סשן ניתוחים, עשיתי עוד טיפול
כי הפעם הבטן היתה "הרי" הכי נקייה...
כאילו כלום לא עבר עלי - כרגיל ביום השני התפתלתי מכאבים ואז זה נחת עלי - החלטתי שזה יהיה הטיפול האחרון שלי עם הורמונים.
הטיפול לא הסתיים בהריון. אני הרגשתי שהכל חזר. בהתייעצות עם רופאיי - עברתי לתרומת ביצית.
לסבבי מוקפאים בלי שום הורמונים - רק סבבים טבעיים. (אבל עם תמיכה אח"כ, שזה מבחינתי סבבה כי הגוף שלי מגיב טוב לפרוגסטרון).
ו - וואלה...
סבבים כאלה הם עולם אחר
אז שוב - זה הסיפור הפרטי שלי.
ולקח לי המוןןןןןןן זמן ללמוד להקשיב לגוף.
את מח' IVF בתה"ש אני לא סובלת. המעבדה שם מעולה. אבל כמה שנתתי צ'אנס - ברחתי משם.
כי לא התייחסו בשיט לאנדו שלי.
למזלי, היה לי את ד"ר אליצור... אז הוא שמר עלי עד כמה שאפשר.
אם בעברך עשית טיפולים והיתה תגובה שחלתית טובה למינונים מסויימים, ואם אכן זה הביא לכמות של יותר מ 2 ביציות אז אם נכניס את האנדו למשוואה...
אז מצד אחד ברור שנרצה כמה שיותר ביציות בסבב. אבל זה תלוי מינונים. ובשביל להגיע לשם מעלים מינונים (בהנחה ואין בעיית רזרבה שחלתית, גיל וכו' שאז ממילא מפגיזים כקו ראשון). מצד שני, אם מינון יחסית נמוך הביא ל 5, 8 ביציות - מה רע בזה?
הרי לא צריך לול של 20 ביציות. ומן הסתם לשכב בחדר אחרי שאיבה ולשמוע שלשכנתך שאבו 15 ולך רק 6 זה מבאס באותו רגע... אבל... את זאת את. והגוף שלך הוא לא של שכנתך לחדר.
מה גם שלפעמים דווקא כמות הורמונים גבוהה פוגעת באיכות הביציות.
אז הכל ניסוי וטעייה. וכמובן רופא קשוב. כל גוף זה סיפור בפני עצמו.
אני מכירה נשים רבות שבהזרעות קיבלו מינונים של 150 יח' ואף יותר. בהזרעות כן? (לא אנדואיות ומבוגרות).
מינון כזה עשיתי בכל טיפולי הIVF שלי. וזה היה מספיק לגוף ***שלי***. כשהיו נסיונות של הרופא להעלות אותי נגיד ל 3 אמפולות - מיד הגוף הגיב ושוב קיבלתי הנחייה להוריד מינון. (מודה, אני מדווחת לרופאיי על כל פליץ. ולשמחתי הם לוקחים אותי ברצינות).
לכן - חשוב למצוא רופא שכן מבין מה ההשלכות של אנדו. בטח ובטח כשאת בטיפולי פוריות ויש הורמונים בתפריט.
נגעי האנדו מושפעים הורמונלית.
לכן כל תוספת של הורמונים שאת מכניסה לגופך - זה המזון של הנגעים.
ככל שרמות האסטרוגן יעלו בסטימולציה - אם יש נגעי אנדו - הם ישגשגו.
יהיו אנדואיות שיעברו סבב חלק בלי שום תלונות.
אחרות - יסבלו לאורך כל הדרך.
אני - הייתי מהסובלות. מהיום השני להזרקות! בכל סבב! התחילו לי כאבים. אצלי, החל מרמות אי2 של 2000 כבר הייתי חצי מתה. ולכן הייתי מסיימת סבבים במיון - לקבל זריקות נגד הכאבים. ולבדוק אם צריך לאשפז אותי להשגחה אם התעורר לו התקף אנדו חזק.
כי נכנסתי לטיפולים במצב בטן לא אופטימלי.
נכון, הייתי אחרי ניתוח. וניתוח רציני. אבל זה לא היה ניתוח מלא. לא ניקו אותי לגמרי (או הכי קרוב ללגמרי) וגם כשלא עשיתי סבבים ברצף אלא אחרי כל שלילי נכנסתי לדיכוי לחודש וחצי ומעלה - הגוף כבר נחרב מחדש, ומה שהיה קודם ולא טופל החמיר.
אחרי 8 שאיבות הרגשתי כ"כ לא טוב ונשלחתי לבדיקות שהטיסו אותי לניתוח שני, והפעם ניתוח חירום.
והבטן שלי, אחרי שנתיים טיפולים היתה במצב הכי קשה מאי פעם.
לכן אני מבינה מאוד את הכמיהה והרצון. הרי הייתי שם ובמו ידיי פגעתי בבריאותי. הייתי הכי שלמה עם החלטה זו באותו הרגע. למרות שגם קיללתי כל רגע. אבל בהסתכלות בדיעבד, אני נדהמת איך עוללתי את זה לעצמי. כמה הייתי מכורה וכמה עיוורת והגוף זעק ולא הקשבתי.
ומה את חושבת? לא הרגשתי שמיציתי...
ואחרי עוד סשן ניתוחים, עשיתי עוד טיפול
כי הפעם הבטן היתה "הרי" הכי נקייה...
כאילו כלום לא עבר עלי - כרגיל ביום השני התפתלתי מכאבים ואז זה נחת עלי - החלטתי שזה יהיה הטיפול האחרון שלי עם הורמונים.
הטיפול לא הסתיים בהריון. אני הרגשתי שהכל חזר. בהתייעצות עם רופאיי - עברתי לתרומת ביצית.
לסבבי מוקפאים בלי שום הורמונים - רק סבבים טבעיים. (אבל עם תמיכה אח"כ, שזה מבחינתי סבבה כי הגוף שלי מגיב טוב לפרוגסטרון).
ו - וואלה...
סבבים כאלה הם עולם אחר
אז שוב - זה הסיפור הפרטי שלי.
ולקח לי המוןןןןןןן זמן ללמוד להקשיב לגוף.
את מח' IVF בתה"ש אני לא סובלת. המעבדה שם מעולה. אבל כמה שנתתי צ'אנס - ברחתי משם.
כי לא התייחסו בשיט לאנדו שלי.
למזלי, היה לי את ד"ר אליצור... אז הוא שמר עלי עד כמה שאפשר.
בהנחה ויש ביוץ תקין
והרירית מתפתחת יפה לבד בלי עזרים,
אז פשוט מקפידים על מעקבים צפופים.
ולקראת ביוץ בודקים גם LH
ואז גם למחרת הביוץ עוד מעקב כדי לאשר שזה קרה.
ואז העוברים מוחזרים ע"פ היום בו הוקפאו. (יום 2 או 3 או 5 אם זה בלסטו')
וזהו.
אח"כ לוקחים את התמיכה שאת רגילה לה.
עבורי זה היה קלאסי. כי הייתי על דיכוי בגלולות. בודקת עם הרופא מתי הוא פנוי ולא נוסע לחו"ל או יוצא לחופש..
ואז היינו מתזמנים את הגלולה האחרונה, וברגע שמגיעה ווסת, אז כבר ביום 2 או 3 עשיתי מעקב ראשון לראות שנתוני ההורמונים בנורמה לתחילת מחזור ומשם ממשיכה.
אם באמת אין בעיית ביוץ. אז לדעתי (ויש רופאים רבים שדוגלים בטבעי) - זה הכי אופטימלי להשתמש בסייקל נאטורלי.
והרירית מתפתחת יפה לבד בלי עזרים,
אז פשוט מקפידים על מעקבים צפופים.
ולקראת ביוץ בודקים גם LH
ואז גם למחרת הביוץ עוד מעקב כדי לאשר שזה קרה.
ואז העוברים מוחזרים ע"פ היום בו הוקפאו. (יום 2 או 3 או 5 אם זה בלסטו')
וזהו.
אח"כ לוקחים את התמיכה שאת רגילה לה.
עבורי זה היה קלאסי. כי הייתי על דיכוי בגלולות. בודקת עם הרופא מתי הוא פנוי ולא נוסע לחו"ל או יוצא לחופש..
ואז היינו מתזמנים את הגלולה האחרונה, וברגע שמגיעה ווסת, אז כבר ביום 2 או 3 עשיתי מעקב ראשון לראות שנתוני ההורמונים בנורמה לתחילת מחזור ומשם ממשיכה.
אם באמת אין בעיית ביוץ. אז לדעתי (ויש רופאים רבים שדוגלים בטבעי) - זה הכי אופטימלי להשתמש בסייקל נאטורלי.
היי חזקה יפעת! מצרפת לך וידאו עם מסר מעניין
http://www.youtube.com/watch?v=LFPxRAT7tSo&feature=related
לדעתי הוא מעולה!
--------------------------------------------------
"וזה יבוא, אתה תראה
הידיים הקפוצות יתארכו
והלב השומר לא להיפגע יפעם בקצב רגיל
זה יבוא, כמו שהטבע רגיל
להיות שלם עם עצמו"
http://www.youtube.com/watch?v=LFPxRAT7tSo&feature=related
לדעתי הוא מעולה!
--------------------------------------------------
"וזה יבוא, אתה תראה
הידיים הקפוצות יתארכו
והלב השומר לא להיפגע יפעם בקצב רגיל
זה יבוא, כמו שהטבע רגיל
להיות שלם עם עצמו"
דעתי
תראי לרב פירר יש שם של יודע דבר.
אבל -
אם הוא אמר שמצבך כ"כ רע שהרופאים בארץ לא ידו להתמודד איתך אז הפריות בכלל לא אמורות לבוא בחשבון.
לדעתי מה שהוא אמר פשוט לא הגיוני.
ללכת להפרייה במצב כזה נוראי מסכן אותך מאוד. בטח ובטח אצל רופא פריון שלא מתייחס לאנדו בכלל ומפציץ בהורמונים.
לדעתי עדיף לראות קודם כל מה מצב האנדו. לנקות מה שאפשר.
את יכולה לסכם עם המנתח שהוא לא נוגע באזורים מסויימים רק מאבחן (למשל אם יש מוקדים שיושבים על עצבים או משהו כזה - בזה יש פחות נסיון בארץ לפי הבנתי).
עשית צילום רחם?
אילו עדויות יש שמצבך כ"כ גרוע??
ליאת.
תראי לרב פירר יש שם של יודע דבר.
אבל -
אם הוא אמר שמצבך כ"כ רע שהרופאים בארץ לא ידו להתמודד איתך אז הפריות בכלל לא אמורות לבוא בחשבון.
לדעתי מה שהוא אמר פשוט לא הגיוני.
ללכת להפרייה במצב כזה נוראי מסכן אותך מאוד. בטח ובטח אצל רופא פריון שלא מתייחס לאנדו בכלל ומפציץ בהורמונים.
לדעתי עדיף לראות קודם כל מה מצב האנדו. לנקות מה שאפשר.
את יכולה לסכם עם המנתח שהוא לא נוגע באזורים מסויימים רק מאבחן (למשל אם יש מוקדים שיושבים על עצבים או משהו כזה - בזה יש פחות נסיון בארץ לפי הבנתי).
עשית צילום רחם?
אילו עדויות יש שמצבך כ"כ גרוע??
ליאת.
תשובה
כול מי שהייתי אצלו אמר ניתוח ארוך ומסובך מאוד זאת לא המצאה שלו אבל הוא היחיד שאמר שאין מספיק נסיון בארץ ... עשיתי צילום רחם ואולטרסאונד אצל ד"ר זולטי ואח"כ אצל ד"ר סוריאנו ואח"כ אצל ד"ר ורד אייזנברג - ואת כול זה שלחתי אליו,הכול חסום אצלי ואחרי הצילום רחם דיממתי חודשיים,יש לי מוקד רקטוווגינלי בולט לנרתיק מקובע ולא נייד,שתי שחלות מוגדלות ודבוקות אחת לשנייה כולל מעורבות מעיים וממצאים ציסטיים זה בגדול וכן גם יושב לי על העצבים גם כי רגל שמאל שלי כול הזמן כואבת.יש לי חוקן בריום בסוף החודש..
יפעת.
כול מי שהייתי אצלו אמר ניתוח ארוך ומסובך מאוד זאת לא המצאה שלו אבל הוא היחיד שאמר שאין מספיק נסיון בארץ ... עשיתי צילום רחם ואולטרסאונד אצל ד"ר זולטי ואח"כ אצל ד"ר סוריאנו ואח"כ אצל ד"ר ורד אייזנברג - ואת כול זה שלחתי אליו,הכול חסום אצלי ואחרי הצילום רחם דיממתי חודשיים,יש לי מוקד רקטוווגינלי בולט לנרתיק מקובע ולא נייד,שתי שחלות מוגדלות ודבוקות אחת לשנייה כולל מעורבות מעיים וממצאים ציסטיים זה בגדול וכן גם יושב לי על העצבים גם כי רגל שמאל שלי כול הזמן כואבת.יש לי חוקן בריום בסוף החודש..
יפעת.
אז השאלה היא מה זה "מספיק"
כי לפחות בתה"ש, הם כבר פגשו במקרים כאלה כמה וכמה פעמים.
(לגבי מוקד על עצב אין לי מושג)
בכל אופן, באם תהיי מנותחת בתה"ש ואם דיברו איתך על שילוב כירורג כללי - מציעה לך לקבוע איתו פגישה.
וכמובן עם שאר המומחים שיצוותו לניתוח.
וגם, את החוקן בריום כדאי לעשות בתה"ש כי מיידית אח"כ הצוות יכול לשלוף את הבדיקה.
וגם... הכירורג הכללי בד"כ מגיע לבדיקה עצמה אם מבקשים ממנו ואם הוא פנוי באותו רגע.
אצלי הוא בא פעמיים לבדיקה זו.
כי לפחות בתה"ש, הם כבר פגשו במקרים כאלה כמה וכמה פעמים.
(לגבי מוקד על עצב אין לי מושג)
בכל אופן, באם תהיי מנותחת בתה"ש ואם דיברו איתך על שילוב כירורג כללי - מציעה לך לקבוע איתו פגישה.
וכמובן עם שאר המומחים שיצוותו לניתוח.
וגם, את החוקן בריום כדאי לעשות בתה"ש כי מיידית אח"כ הצוות יכול לשלוף את הבדיקה.
וגם... הכירורג הכללי בד"כ מגיע לבדיקה עצמה אם מבקשים ממנו ואם הוא פנוי באותו רגע.
אצלי הוא בא פעמיים לבדיקה זו.
יפעתתתת אני רוצה לצעוק לךךךךךך
עם כל התיאורים האלו שכתבת וכל הממצאים שמצאו אצלך..איך ייתכן שאת או כל רופא אחר חושבים עכשיו על טיפולי פוריות??? אנא ממך....תחשבי על עצמך ותרחמי על גופך....הרי כבר ידוע ונאמר לך שטיפולי פוריות וביחוד ivf מפציץ את הגוף בהורמונים והורמונים לא מטיבים עם האנדו בלשון המעטה...אז למה באמת להיתאבד על הריון בכל מחיר? למה לא לטפל בבעיה מהשורש?
אני כל כך מבינה אותך ואת פחדייך מהניתוח..וכל כך מזדהה עם רצונך להיכנס להריון ..מזדהה במיליון אחוז....אבל אי אפשר להישאר אדישים למה שרשמת למעלה...
עם כל התיאורים האלו שכתבת וכל הממצאים שמצאו אצלך..איך ייתכן שאת או כל רופא אחר חושבים עכשיו על טיפולי פוריות??? אנא ממך....תחשבי על עצמך ותרחמי על גופך....הרי כבר ידוע ונאמר לך שטיפולי פוריות וביחוד ivf מפציץ את הגוף בהורמונים והורמונים לא מטיבים עם האנדו בלשון המעטה...אז למה באמת להיתאבד על הריון בכל מחיר? למה לא לטפל בבעיה מהשורש?
אני כל כך מבינה אותך ואת פחדייך מהניתוח..וכל כך מזדהה עם רצונך להיכנס להריון ..מזדהה במיליון אחוז....אבל אי אפשר להישאר אדישים למה שרשמת למעלה...
יפעת משהו פה לא ברור לי
לפי מה שאת רושמת את נמצאת במצב לא הכי טוב מבחינת האנדו, ואת חוששת לעשות ניתוח. מצד שני את מתלבטת לגבי טיפולי ivf. קצת לא ברורה לי ההשוואה בין ניתוח לבין ivf. הרי ניתוח יכול כרגע במצבך לנקות את האגן ממוקדים ושאר נגעים ולשפר את בריאותך.. וה-ivf זה בעצם טיפול פוריות שיכול להחמיר את מצבך. אז איך אפשר להשוות בין הדברים? אלו שני דברים שונים.אם המצב כל כך גרוע איך אפשר כרגע לחשוב על טיפולי פיריון? למה שלא תחשבי על הבריאות שלך קודם כל? גם אני מאוד רוצה להיכנס להריון אבל למה להכביד על הגוף עכשיו בהורמונים ושאר טיפולים שגם כך המצב לא מעודד?למה לנסות בכל מחיר?
אני אשמח לשוחח איתך בפרטי.....
לפי מה שאת רושמת את נמצאת במצב לא הכי טוב מבחינת האנדו, ואת חוששת לעשות ניתוח. מצד שני את מתלבטת לגבי טיפולי ivf. קצת לא ברורה לי ההשוואה בין ניתוח לבין ivf. הרי ניתוח יכול כרגע במצבך לנקות את האגן ממוקדים ושאר נגעים ולשפר את בריאותך.. וה-ivf זה בעצם טיפול פוריות שיכול להחמיר את מצבך. אז איך אפשר להשוות בין הדברים? אלו שני דברים שונים.אם המצב כל כך גרוע איך אפשר כרגע לחשוב על טיפולי פיריון? למה שלא תחשבי על הבריאות שלך קודם כל? גם אני מאוד רוצה להיכנס להריון אבל למה להכביד על הגוף עכשיו בהורמונים ושאר טיפולים שגם כך המצב לא מעודד?למה לנסות בכל מחיר?
אני אשמח לשוחח איתך בפרטי.....
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.