שוב אני...

מירה28

New member
יצאתי ב- 23:00 ../images/Emo66.gif

היה כיף
 

מירה28

New member
תשובות :)

בערך 50 דקות היה קשה לקראת הסוף זה היה מסלול הליכה אלך שוב היום (בלי אולי ואשתדל :)) אני מעריכה את האכפתיות תודה
 

אטיוד5

Active member
יופי

הנה, אז את כן מסוגלת!! (ולמי שחשב שאת לא מסוגלת - פחחחח) תמשיכי ככה, יומיום עד כמה שיש לך זמן. ותזכרי - בלי קולה.
 

מירה28

New member
רצון יש

עשיה אין. משהו נתקע שם באמצע אולי פחד. ואין לי זמן לפחד
 
איך מתגברים על פחד?

ברגע שהבנת שהפחד בולם אותך, נסי לחשוב עליו - למה את פוחדת? על מה מגן עלייך אותו פחד? מה הוא מונע ממך לעשות? למה כבר לא טוב לך עם הפחד הזה? מהו הדבר הקטן והראשון שאת יכולה לעשות כדי להתגבר עליו? האם את מוכנה לעשות את זה? מתי? וזו ההתחלה, אם תרצי - אמשיך.
 

מירה28

New member
קשה, קשה

תודה על השאלות
מנסה לענות: למה את פוחדת? אין לי מספיק אמונה בעצמי שאוכל לעמוד בכל הרצונות שלי, אין לי מקום ליפול אליו במקרה שאפול, בעיקרון אני די לבד. על מה מגן עלייך אותו פחד? מפגיעה. להיפגע מאנשים אחרים, להעמיד את עצמי במבחן ולראות שאני לא מצליחה. לא להצליח וליפול ואין שם אף אחד שיתמוך וינחם. מה הוא מונע ממך לעשות? להוציא את שמחת החיים שלי החוצה, להיות אני בלי צנזורים, בלי לפחד שידחו אותי או יפגעו בי. הוא מונע ממני להגשים את הרצונות שלי, מונע ממני להכיר אנשים חדשים ולצאת אל העולם. למה כבר לא טוב לך עם הפחד הזה? כי הגיע הזמן לעבור הלאה. אין לי זמן ואין לי כח להישאר באותה נקודה. אני רוצה להתקדם, אני רוצה לצמוח והפחד הזה פשוט כובל אותי. מהו הדבר הקטן והראשון שאת יכולה לעשות כדי להתגבר עליו? אני חושבת על השאלה הזו הרבה זמן, חשבתי בכיוון טיפול בתחום רפואה משלימה, רפלקסולוגיה אולי... נשמע מוזר? האם את מוכנה לעשות את זה? כן מתי? בהקדם האפשרי :) שוב תודה
אם את רוצה אשמח שתמשיכי
 

אטיוד5

Active member
העצה שלי

אם היא זכורה לך, לא היתה קשורה לאנשים אחרים בכלל. מעצמך אין לך מה לפחוד, נכון? אם כן, אז מצבך עוד יותר חמור ממה שאת חושבת ואת צריכה לעזרה חיצונית. אם לא, אז תעשי מה שייעצתי לך. הצלחה בענין הזה תגביר בך את הבטחון שאת מסוגלת לעשות משהו חיובי, את הבטחון בעצמך, וגם, בד בבד, תיראי שאנשים ייתחסו אלייך בצורה שונה. זה גועלי, אבל נכון. וגם עובד.
 
את לא צריכה לענות כאן, תעשי את זה עבור עצמך

בשקט ותהיי כנה ואמיתי עם עצמך, כששאלתי מה הדבר הקטן והראשון שאת מוכנה לעשות - דיברת על דברים גדולים אם זה מה שאת רוצה לעשות - טיפול ברפואה משלימה הצעד הראשון הוא להתקשר ולקבוע. אז תתקשרי. תקבעי. אם אין לך זמן וכוח להישאר באותה נקודה - כמו שכתבת, זוזי הצידה. אפילו סנטימטר אחד. אפילו חצי סנטימטר. תבחרי לאיזה צד. יש לך שמחת חיים שאת רוצה להוציא? נהדר, חשבי איפה את יכולה להוציא? בחוג ריקודים? להתנדב בספריה הציבורית? לשתות קולה בשקיעה ולקרוא ספר? לכתוב בלוג? תמצאי את המקום ותוציאי כל מה שיש לך. תרוקני את כל מה שהפחד מילא בתוכך. וזה מפחיד. אני יודעת מנסיון. אבל התמורה שווה את זה. מאוד שווה את זה. גם אני עוד לא הגשמתי את כל הרצונות שלי אבל אני עושה לאט לאט, בחרתי מקצוע שתמיד רציתי לעסוק בו למרות שהורי לא תמכו בי ורק אחרי הלידה של הבת הבכורה ובתמיכתו של בעלי, התחלתי לעסוק בתחום ואין מאושרת ומרוצה ממני. פתאום הנבתי - שאת הציפיות של אחרים ממני אני לא חייבת למלא אם זה בא על חשבון האושר שלי. טוב, הילדים רעבים, אני זזה אליהם,
 
הרושם שלי הוא

שהבעיה העיקרית שלך היא שאת מאוד לא עצמאית. את מאוד רוצה לעשות דברים, אבל איכשהו את מצפה שגמד קטן יעשה אותם בשבילך. או שאת חושבת שאת לא יכולה כי את לבד. זה נכון מאוד שקל יותר לעשות כשיש מישהו שדוחף, אבל את העשייה עצמה אין לך ברירה- תצטרכי לעשות לבד. לא יעזור טיפול אלטרנטיבי, רפלקסולוג יעשה לך נעים ויקח כסף שאין לך, אבל הוא לא ישנה את מצבך. את צריכה ללמוד לעשות דברים בכוחות עצמך. תפסיקי להגיד לעצמך "אני אשתדל" ו"אני אנסה" ולחכות שמשהו יקרה והתקוות שלך לגבי עצמך יתגשמו. פשוט תתחילי לעשות. הצעד הראשון הוא הכי קשה, אחר כך יהיה לך יותר קל. אבל די כבר, תעשי אותו. לכמה ראיונות עבודה הלכת בשבוע שעבר? כמה קורות חיים שלחת?
 

מירה28

New member
דברים קשים

וחלקם די נכונים... אני לא מצפה שגמד קטן יעשה את הדברים בשבילי, אני פשוט מחכה לזמן מסוים או מצב שאוכל לעשות את הדברים הבעיה היא שהוא אף פעם לא מגיע... להתחיל לעשות קשה לי אני חושבת בעיקר בגלל שאין לי תמיכה. רע לי במצב העכשווי אבל זה רע בטוח וודאי שלחתי אין ספור קורות חיים, הייתי בראיון אחד ואני חושבת שאני אתפשר על העבודה הזו פשוט כי אני חייבת עבודה. אז עבודה יכול להיות שתהיה לי אבל לעמוד על הרגליים ולצאת מהמקום שמסרס אותי נפשית אני לא יודעת אם אוכל זו עבודה עם שכר מינימום. תודה על כל העזרה פה בפורום אני מעריכה את זה מאוד
 

אטיוד5

Active member
פחח

לא כ"כ הרבה אנשים נכנסים לדכאון. לא לדכאון קליני לפחות. אולי נאטמג תבוא ותסביר לך מהו דכאון אמיתי. ובשביל לא לתפקד אין צורך להיות בדכאון. ברוך השם יש מספיק דברים אחרים שגורמים לאי תפקוד.
 

אטיוד5

Active member
אם כך, מה היתה השאלה המוזרה הזאת?

שאלת אותה כאילו אין דבר יותר רגיל ונפוץ מלהיות בדכאון. כאילו שאלת "מה, אף פעם לא היה לך כאב ראש?". ובכן, זה לא רגיל ולא נפוץ.
 

Canta Brasil

New member
דיכאון הוא אכן נפוץ. בעיקר בקרב נשים.

נדמה לי ששליש מהאוכלוסיה, אבל אני לא לגמרי בטוחה.
 

אטיוד5

Active member
בואי נבדוק מי יותר קרוב

http://www.wrongdiagnosis.com/d/depression/prevalence.htm אולי כדאי שתעשי חישוב לפי מספרי האנשים שעברו דרך מחלקות פסיכיאטריות בבתי החולים בארץ. כמה אנשים כאלו את מכירה מתוך מאות מכרייך?
 
קרה לי שלא הצלחתי לתפקד

לחכות לתנאים שישתנו, או למשהו שיקרה, אף פעם לא עזר. אם למשל זה באמת דיכאון, הוא לא יחלוף מעצמו. צריך לטפל. ולא ע"י רפלקסולוגיה.
 

Canta Brasil

New member
נכון

אבל מעגל הקסמים של הדיכאון, גם כשהוא לא קליני, הוא כזה שדורש מינימום אנרגיה בשביל לקום ולחפש את העזרה המתאימה. לכן, פעילות גופנית מינימלית על בסיס כמעט קבע, בשלב ההתחלה, נראית לי משהו שאם היא תצליח לעמוד בו אולי יתן לה את הכוחות להמשיך ולחפש את העזרה במקומות המתאימים.
 
למעלה