שוב אני...

[החטא והשופטת]

בעצם לא.

 

[אטיוד5]

מצדיע לך

שלא נפגעת באופן אישי מלשוני החדה, המושחזת, הדורסנית והבוטה.

 

[shellyland]

נפגעתי הרבה פעמים,

אבל לא מהלשון שלך אלא מהגישה שלך, לכן אין לי עניין בהתנצלות שלא מלווה בשינוי גישה.

 

[אטיוד5]

זמנים טובים

אחת נפגעת מהגישה, שניה מהצורה. מתי כבר תפגענה פעם מהתוכן?

תגידי שלי, הרי ההתנצלות היא על עצם הפגיעה, לא על הלמה והאיך, והיא אמיתית, אז למה נדרש שינוי גישה?

 

[shellyland]

מודה ועוזב - ירוחם.

מודה ולא עוזב...

 

[אטיוד5]

כן, רק ש ...

אין אפילו הודאה. מלכתחילה. יש רק צער על שנגרמה פגיעה. אבל האנלוגיה נחמדה בכל זאת. שאפו.

 

[חציחצי]

עדיפה ההתבצרות המטומטמת הזו בעמדתך?

אה, לא היה לך נעים לשמוע משפט כזה? כמה מוזר.

 

[אטיוד5]

יופי שנדמה לך בשמי.

ממש כמו שנדמה לך בשמה. נהדר.

 

[אטיוד5]

ולא כל חוסר תפקוד הוא דכאון.

 

[shellyland]

לא.

רק כזה שנמשך תקופה ארוכה (נדמה לי שעל פי ההגדרה למעלה משבועיים או שלושה).

 

[כל שנה בדצמבר]

לקום ולעשות. פשוט מאוד.

לי זה לקח 35 שנים אמנם אבל כשהבנתי שזה שאני "תקועה" במקום אחד זה רק באשמתי. אז יאללה - למצוא משהו שאפשר להאחז בו ולהתרומם .

 

[מירה28]

תודה ../images/Emo140.gif

 

[אטיוד5]

כנראה לא שמעת לעצתי הקודמת

והיא עדיין עומדת בעינה.

 

[מירה28]

Talk to the hand

 

[חציחצי]

../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif../images/Emo45.gif

 

[shellyland]

../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif../images/Emo45.gif

 

[אטיוד5]

מירה

לא לדאוג ליד שלי, היא עשתה יותר קילומטראז' ממה שהספקת ללכת כל החיים שלך. גם על עצמי וגם על כמה נשים. ואת, תמשיכי לקבל פה עצות מועילות מאת אלו שכבר הוכיחו שאינן יודעות לעזור לעצמן. עד כדי כך מועילות, שהתחלת לבוא הנה כל שבועיים כדי להשמיע את אותן זמירות בדיוק. בהצלחה.

 

[Canta Brasil]

מה כל כך מאיים עליך בחולשות של אנשים?

כבר הרבה זמן אני שואלת את עצמי את השאלה הזאת. אתה פשוט לא מסוגל לקבל את זה שלא תמיד אנשים יכולים להיות חזקים. זה מערער אצלך משהו מאוד בסיסי ומוציא ממך אטימות ואכזריות. אני מתקשה להאמין שמעולם לא היה לך קשה ושמעולם לא נדרשת להתמודד אם משברים. אם כך, מדוע אתה נכנס למתקפה בכל פעם שאתה נתקל בהתמודדויות של אחרים?

 

[אטיוד5]

אני חושב שעוד יותר מענין

לתהות מה מביא שלשה אנשים להגיב למירה עם "

" אפרופו "מתקפה". לך התגובה שלי נראית "אטומה ואכזרית ותותקפנית". לי היא נראית הכי שפויה שיש כאן, ודומה לעצה של חציחצי להתאמן במעלה המדרגות (כלומר, שמירה תתעסק קודמכל עם עצמה, ולא עם סביבתה, ותציב לעצמה יעדים פיזיים ברי השגה, מיום ליום). עצות כמו "תאהבי את עצמך" שוות לתחת. למה שחולשותיהם של אנשים יאיימו עלי? סליחה, לא הבנתי. אין לי שום בעיה לקבל את זה שיש אנשים מכל הסוגים. היו לי תקופות יותר קלות ויותר קשות. משברים לא היו לי. לא שקעתי מעולם בדכאון של ממש. להערכתי רוב האנשים בעולמנו לא היו מעולם בדכאון אמיתי. דכאון כזה מוגדר בספר בתור מחלה לא שכיחה. משהו כמו 7% מהאוכלוסיה במשך כל החיים (לא כולל דכאון פוסט לידה, כמובן, שממה שידוע לי שיעורו מתקרב ל 10%)

 

[Canta Brasil]

אני יכולה לענות לך מה הביא אותי:

הפשטות בה היא אמרה לך מה שהיה צריך לומר לך כבר מזמן והחכמה בה היא לא נותנת לביקורת המרעילה שלך להגיע אליה וחוסמת אותה במקום בו היא צריכה להשאר.