שובר שתיקה

Hwoarang

New member
כתבתי את זה בעבר

אבל אין לי בעיה לכתוב שוב: נראה לי שהאמונה הרווחת בפורום היא שזה נראה מאוד טבעי שאדם הלומד מספר רב של שנים אומנות קשה (קראטה, מוואי טהי, לחימה משולבת וכו), יכול לעבור לאומנות רכה בלי הרבה רעש מסביבו... אבל תחשבו מה יקרה אם יצא מצב הפוך: אדם הלומד מספר רב של שנים טאי צ'י (ואני מדבר ספציפית) עובר לפתע לאומנות קשה ודי זונח את דרך השיטה הקודמת שלו. אנשים מאמינים שבעצם תיעול הכוח הפנימי, הסטה של כוח יריב בפשטות ואי השקעת מאמץ יתר, האדם מגיע לתחנה הסופית שלו. בעצם אפשר כבר לעשות מה שרוצים למי שרוצים; בא לוחם מאיגרוף תאילנדי? בלי מלח אפשר לאכול אותו ועוד בלי להתאמץ. תוקף אדם מקרב מגע? למה מי הוא אני יודע להשתמש לא רק בכוח פיזי... אז אנשים תשמעו זה לא בריא לחשוב שהנירוונה זה כוח פנימי ורוך, לא תמיד סנסיי גדול שלומד במשך 50 שנה אומנות קשה צריך להתרכך ותקבלו את העובדה שלמרות שאתם יכולים להעיף אדם באוויר בלי למצמץ, עדיין זה כייף לפוצץ למישהו תצורה בכל הכוח
לסיכום תפתחו את הראש לכמה רעיונות אחרים לא יקרה כלום אוסס דור
 
אני באתי למשולבת משוטוקאן...

בשוטוקאן אין מגע מלא.... ואילו במשולבת כן עושים קראטה מגע מלא..... ויותר טכניקות קרב... ועד עכשיו יש מקרים שאני לא עושה כמו לחימה משולבת - וזאת משום הרגלי עבר.... אבל מתגברים עליהם ... יניב
 

hatesphere

New member
תגובה ל RGJJN

אני מסכים בגדול עם מה שכתבת. בקשר ליעילות של קאראטה,bjj בתנאי רחוב: אף אחד לא יכול להעריך במדויק את היעילות של האומנויות האלה במצב של תקיפה ברחוב,סתם לדוגמה:תוקפים אותך ארבעה ארסים עם סכין,במצב כזה עדיף להרים מקל ולהלחם,ולא לנסות להיות גיבור ולהלחם בידיים ריקות או (יותר- גרוע)להגיע ללחימה על הקרקע. .
 

RGJJN

New member
מסכים

אך עדיין חושב שbjj עדיף בלחימה אחד על אחד ובכלל.זו פשוט שיטה יותר ראליסטית ופחות מקובעת ופה יתרונה. ושוב זו דעתי נ.ב במצב של יותר מתוקף אין להגיע לרצפה ובbjj יש פרקים שלמים לסיטואציות כאלו.
 

zoti

New member
../images/Emo45.gif מסכים.

גם לדעתי BJJ הוא הכי יעיל במצב אחד על אחד. תן בבקשה דוגמא לאופן הפעולה במצב בו יש יותר מתוקף אחד.
 

RGJJN

New member
קשה לתאר יותר קל להדגים

אבל בכל זאת. במצב של 2 תוקפים לדוגמא,על ידי התחמקות והתמקמות בצורה כזו שלא אהיה ביניהם ניתן לעשות שימוש בטכניקות מכה(אגרופים,מרפקים בעיטות)כאשר המטרה להמם ולעבור מיד לשני.אם התוקף הראשון הומם כמו שצריך השאיפה(לפחות שלי)זה להוריד לרצפה את השני בצורה כזו שתפגע בו קשה(הטלה או shoot),בשום אופן לא לרדת איתו לרצפה(אפשר לבצע בריח כשאתה עומד,ברך אחת על החזה שלו ורגל שניה עומדת)או מכות לפנים. כל זה צריך להעשות מהר ותכליתי כי יש עוד תוקף. כמובן שכשיש יותר מתוקף שלא לדבר על יותר משני תוקפים,הסיכוי די קלוש וצריך הרבה מזל.
 

RGJJN

New member
תיאור השיטה

ההנחה אומרת(וגם מבוססת אחרי שנים של מחקר ופיתוח שכללו בין היתר קרבות "ללא חוקים" בברזיל,שבחלקם היה מותר הכל,ואני מתכוון להכל למעט כלי נשק והתערבות של אדם נוסף),ש 95% מקרבות אחד על אחד מגיעים לקרקע ושלאיש grapling יותר קל למשוך striker "לשחק" במשחק שלו מאשר להפך. לכן יש דגש רב על הורדות לקרקע(הטלות,shoot וכו),ועבודת קרקע שכוללת לא רק בריחים,חניקות,השתחררויות ועוד,אלא גם מכות(אגרוף,מרפק,ברכיים,ראשיות)בקרקע. עבודה בעמידה שמשלבת הרבה אגרוף וקצת מואי טאי(יש מקומות שיותר יש שפחות),תפיסות והשתחררויות מתפיסות/חביקות,בריחים וחניקות בעמידה,עבודה נגד סכין,מקל וכו,עבודה מול יותר מתוקף אחד. התגוננות במצבים שונים כגון:כשמצמידים אותך צמוד לקיר(head lock וכו),כשאתה על הרצפה ויריב עומד מעליך ומנסה לבעוט בך וכו. הרעיון הוא להיות אפקטיבי. אימונים:בדרך כלל נחלקים לשלושה סוגים: אימון חליפה(gi),שכולל רק grapling. אימון בלי חליפה(חצי gi או short)רק grapling. אימון vale tudo שכולל הכל מהכל. בדרך כלל משלבים אימון בלי חליפה עם vale tudo. בסוף כל אימון נערכים קרבות קרקע. אימון vale tudo כולל גם ראנדורי של אגרוף תאילנדי. פעם בשבוע או שבועיים בתקופה שאנו בוחרים,אנו מקימיים קרבות vale tudo. בעקרון בכל האימונים הדגש זה הטכניקה,הבסיס, והרבה דרילים.
 

Romeo Ferrari

New member
נישמע טוב

דיי דומה להישרדות. יש מכונים של זה בדרום? הייתי שמח לבוא להיתרשם:)
 

amir_aikido

New member
לא רך/קשה אלא תחרותי/"מסורתי"

לא רך/קשה אלא תחרותי/"מסורתי" ראשית, בואו נתקן מעט את הסמנטיקה שמלווה פה את הדיון אתה לא כותב בכלל על רך מול קשה, אלא על גישה מסורתית מול גישה תחרותית
לפי כל הסיפורים על BJJ הגרייסים שינו את הטכניקות של הג'ו-ג'וטסו המסורתי היפני כך שהן יעבדו בלי כוח על סמך הטכניקה. יש לי הרבה הסתייגויות מהסיפור, כיוון שהיכרותי עם ג'ו-ג'וטסו מסורתי מראה שגם שם לא נדרש כוח. אבל המסר כאן הוא מסר של רכות ולא של עבודה קשה. גם התיאורים שלכם מהביקור של הויס גרייסי מתארים אמן לחימה שלא מתעקש על טכניקה מול התנגדות, אלא מייד זורם לטכניקה אחרת. נחש מה – זהו אחד המאפיינים הבולטים של אמנות רכה, לא נלחמים בהתנגדות, אלא מנצלים את תנועת התנגדות לבצע טכניקה אחרת. הרכות הגיעה לאמנויות הלחימה לא מתוך פילוסופיה פציפיסטית, אלא בגלל שלאורך הזמן מורים שונים במקומות שונים הגיעו למסקנה שזוהי הדרך היותר יעילה להלחם ולנצח. שהמכות חזקות יותר כשעובדים רך, המנופים יעילים יותר, והרגישות מאפשרת לקרוא את היריב טוב יותר ולהגיב יותר בזמן. אם תבדוק זאת, תגלה שגם רוב האמנויות הקשות, קשות רק בשלבי ההתחלה, ומורים הבכירים בהן דווקא מאוד מאופיינים בעבודה רכה וזורמת. לכן, בוא נוציא לחלוטין את כל הדיון על אמנות רכה מול קשה מהעסק, כי גם האמנות שאתה לומד היא רכה
דעתי לגבי תחרות כאמצעי לימודי היא מאוד פשוטה, וזהה לדעתי על דרגות: לחלק מתאים ולחלק לא אני חושב שברור שבתחרות לא לומדים עבודה נכונה, לכל היותר צוברים לקחים לתיקון בתרגול ובאימון אח"כ. ואם יש חולקים עלי – אתם מוזמנים להעלות את נימוקיכם. תחרות היא בסה"כ צורה אחת של משוב מני רבות, יש לה גם יתרונות אך גם חסרונות, בדיוק ככל דרך אחרת. היא לא פסולה בעיני, אך גם לא נעלה על הדרכים האחרות. לדעתי נחכים יותר אם נדון ביתרונות ובחסרונות של שיטות המשוב השונות, כולל תחרות, בלי לריב מהי הטובה מכולן. ואולי נבין בסוף שלכל אחד צורות משוב אחרות מתאימות יותר, בדיוק כפי שלכל אחד טכניקות אחרות מתאימות יותר
(צבר-ג'וטסו
לעומת משה-ג'וטסו) אשמח עם הדיון ינתב את עצמו לכיוון זה, ואולי עדיף בשרשור חדש – כך שיהיה זמן רב יותר להגיב אמיר נ.ב. גם אני אשמח להתנסות באימון BJJ במסגרת אימוני הפורום, ואם אפשר מתוך גישה של כבוד הדדי ולא הוכחת השיטה – עדיף
 

RGJJN

New member
אין ספק שבכל אומנות "קשה"

יש אלמנטים של עבודה שמגיעה מדרך רכה וזורמת. ההבדל הוא בסגנון האימון.האם הוא מתמקד בקרבות,בטכניקות לחימה גרידא,במגע מלא וכו,או שהוא מתמקד בדברים אחרים."מסורתי/תחרותי",לא רלוונטי.ישנן שיטות מסורתיות שמתנהגות בצורה שונה לחלוטין אחת מהשניה,כמו שיש אסכולות תחרותיות שמתנהגות שונה אחת מהשניה.
 
למעלה