התגובות להבנתי
ראשית, תודה על השם של הטכניקה: Shoot בשפת ה MMA או "מורוטה גארי" בשפת הג'ודו. כמו- דויד, גם אני קראתי בסייברקוואן על הטכניקה, אלא שאני לא לחלוטין מסכים עם "המסקנה" שהובילו שם מספר מתאבקים ואני אתייחס לכך בהמשך. כעת אנסה לנתח את התגובות האפשריות ולבחון את מידת יעילותן, תחת ההנחות שהגדרתי ובהתייחסות לכך (בעקבות ההודעה של אוהד) שהמתגונן איננו ברמה לחלוטין אחרת מהתוקף (כפי שתואר שם שהמורה בעצם קרא את ההתקפה זמן רב מראש, אם הבנתי נכון, ולכן לא התייחס כלל להטעיה). אני אשמח לקרוא התייחסות שלכם לניתוח שאני מציע כאן. ואני מקווה שברור לכל שגם נסיוני במצב זה דל למדי (תרגלנו מעט אבל אף פעם לא מספיק). וכי פסילה או שבחים לטכניקה מסוימת, אין משמעם שהיא "תעבוד תמיד" או "לעולם לא תצליח". 1.
ה-sprawl בסייברקוואן המתאבקים טענו שזהו הפתרון היחיד והטוב ביותר כנגד shooot, וניסו לשכנע שהוא גם הפתרון היחיד. אישית, אני מוכן לקבל את טענתם תחת סייג יחיד - זהו הפתרון הטוב ביותר תחת סט החוקים שלהם, שאוסר על ביצוע של חלק מהדברים האחרים. בהתאם, אני חושב שכדאי לנסות ולהבין מהם העקרונות שהופכים את ה-sprawl לפתרון מוצלח למצב: א. הוצאת הרגליים מטווח האחיזה ע"י הסטתן לאחור. כך מונעים את אחד האלמנטים של הההטלה מה-shoot ומצמצמים את השפעתו ליותר דחיפה מהטלה. ב. מתן תמיכה כנגד הדחיפה - הרגליים ניצבות במצב שבו הן מתנגדות בקלות לדחיפה לאחור. ג. הפעלת לחץ על היריב כלפי מטה - לפחות מההסברים, סרטים ותמונות שאני ראיתי, המתגונן לוחץ בעזרת משקל גופו את התוקף כלפי מטה. להבנתי, זה נועד למנוע מהתוקף להמשיך ולהתקדם ולהוציא את התוקף משיווי משקל. ד. תנועה החוצה מקו ההתקפה - לפחות בחלק מהסרטונים הראו שהמתגונן גם נע במהלך הsprwal לצד המתגונן, וכך הוציא את עצמו מקו הדחיפה. לדעתי, כשאנו בוחנים טכניקות אחרות כנגד ה-shoot, רצוי לבדוק האם הן מיישמות עקרונות דומים ל-sprawl שידוע כטכניקת נגד טובה, ואולי גם משלבות אלמנטים נוספים שחסרים ב-sprawl כדוגמאת מכות לנקודות רגישות וכו' (שאסורות בהאבקות). 2.
ברכיה לפנים של התוקף ברכיה לתוך הפנים היא מכה מאוד חזקה, והרעיון לכן הוא לנטרל / להמם את התוקף וכך לאפשר למתגונן להמשיך ולהגיב. לברכיה מספר חסרונות: א. הטווח של הברכיה במצב כזה הוא מאוד מוגבל ורחוק מדי, והתוקף מתכוון לעבור את הטווח הזה במהירות המירבית גם אילולא חשש מברכיה, כך שהתזמון לפגיעה קשה מאוד. ב. התוקף התכוון מלכתחילה ללכוד את הברכיים בצמוד לחזהו כך שברכיה לחזה במצב שכזה תהיה חסרת כל ערך - אין מרווח לטעות. ג. ברכיה דורשת מאיתנו לוותר על יציבות ושיווי משקל, גם אם נצליח להמם את התוקף יש חשש שנאבד שיווי משקל וניפול לקרקע עם התוקף, והלם הנפילה עלול להיות שקול להלם של התוקף ... ד. תוקף שתרגל מצבים שכאלה עלול לצפות לברכיה, והידיים שלו מלכתחילה אמורות להיות במקום מתאים לחסום אותה. כמובן שעבודת רגליים טובה, של המתגונן, יכולה לשפר את המצב מבחינת 3 האלמנטים הראשונים, נסיגה קלה של הרגל השניה במקביל להוצאת הברכיה תתקן לנו טווח, תשפר את יכולת הדיוק, ותאפשר גם בלימה מסוימת של התנופה וניטרול של הטכניקה (הרגל שנסוגה גם יוצאת מהלכידה וגם תומכת). 3.
מפרק לראש / עמוד שידרה לדעתי יש הרבה דמיון בין המרפק והברכיה, אלא שלמרפק יש מספר יתרונות, המתגונן נשאר על שתי רגליו, וקל יותר לכוון את המרפק לפגיעה בנקודה מסוימת. מהצד השני, אם התוקף ירד נמוך די קשה להגיע אליו במרפק עם עוצמה ולהשאיר את שיווי המשקל כך שיתנגד לדחיפה (בלי להתכופף).והטווח של המרפק עוד יותר מוגבל משל הברכיה. 4.
טכניקות הקרבה אמנם יש אצלנו (קורינדו אייקידו) טכניקות הקרבה, אך זו בהחלט לא ההתמחות האישית שלי. בזמנו שלמה לימד אותנו וואריאציה מסוימת על טכניקת ההקרבה שהוצגה ע"י בודוקאן, במיוחד עבור מצב שכזה. ההבדל התבטא בעיקר באופן האחיזה ביריב. יתרונה של טכניקת ההקרבה הוא בכך שהתוקף מוטל על על הרצפה בעוצמה גדולה מזו שהוא התכוון אליה, והמתגונן יורד במצב עדיף במעט וצפוי. החסרון הוא שעדיין המתגונן הורד לרצפה. ועבור מתאמן כמוני שהקרקע די זרה לו זהו מצב לא רצוי
אבל, אם המשטח מעט יותר קשה, כך שהנפילה שלו מההקרבה יותר מהותית, אולי זה בכל זאת פתרון. 5. הפתרון הקלאסי של האייקידו הפתרון הקלאסי של האייקידו (או לפחות קורינדו אייקידו) למצב הזה מאוד דומה ל-sprawl אך קשה יותר לביצוע מבחינת התיזמון/קריאת היריב. הפתרון כפי שאתאר אותו איננו מוגבל לטכניקה יחידה ויש יותר מטכניקה אחת שמבוססת על כמעט אותו רעיון, בתלות בהתפתחות ההמשך. במקום לנוע אחורה, אנו ננוע הצידה ונשאף שלא להפריע בכלל לדחיפה של התוקף ולצאת מהקו. במקביל היד הפנימית לקו ההתקפה (שלא בצד אילו יצאנו) תרד על העורף על התוקף (תקראו לזה מכת פטיש או הצלפה) ואחרי המכה יד זו תלחץ את הראש של התוקף כלפי מטה, ניתן לשלב את ההורדה עם סיבוב ו/או ירדה על ברך על מנת לנצל נכון את כוח הגוף. היד השניה תפריע לתוקף לאחוז לנו את הרגל בעזרת היד הקרובה שלו ואם נצליח להגיע לשליטה על היד - אולי אף נסתייע בה להורדה/מנוף. כפי שציינתי בהתחלה, הקושי במימוש של פתרון שכזה הוא בעיקר בתזמון, לא ניתן לצאת כך לאחר שהתוקף הגיע למגע והחל בדחיפה. אלא שהדרישה עדיין יותר קלה לדעתי מדרישות התזמון. לעומת זאת, הפתרון הזה משתמש בכל הרעיונות של ה-sprawl ואף מוסיף עליהם מכה לנקודת תורפה. אשמח לקרוא את הערותיכם
אמיר
מבחינת ה"אכזריות" של הפתרון, לא הגבלתי, רק ביקשתי שאם יש מספר פתרונות, שרמת האגרסיביות שלהם שונה, תנתן התייחסות לכולם ולא רק לקבוצה מסוימת מתוכם (האגרסיבית
או הרכה
), כך שיהיה לנו כאן תיאור של "סולם עצימות של תגובה". בנוסף אם תוכל להתייחס ליתרונות וחסרונות של כל טכניקה שכזו, לדעתך (כפי שעשיתי לברכיה, מרפק וכו'), אני בטוח שכולנו נוכל ללמוד מנסיונך.
אמיר
כפי שניתן לראות ולהבין, הטכניקה המדוייקת אינה חשובה (יש אין-סוף). מה שחשוב זה הרעיון, שהנו יציאה ממסלול התנועה של היריב. מרגע שאתה בחוץ, עברת למעשה לעמדת שליטה.
