- מבזקי חדשות -
New member
שואה מסיני
שואה מסיני
``מגילת השואה``, תפילה יהודית מודרנית, תאומץ השנה על ידי המתפללים הקונסרבטיבים. ``זו הדרך היחידה לזכור`` מסבירים כותבי המגילה, אבל לא כולם מסכימים אתם
ביום השואה הקרוב תצטרף לארון הספרים היהודי תפילה חדשה. זו תפילה שנכתבה בידי ישראלי בן זמננו, וכוללת שישה פרקי אבלות וקינה על השואה. יהודים קונסרבטיבים בארץ ובעולם ישירו אותה בניגון של מגילת איכה התנ"כית. שמה - "מגילת השואה".
המתפללים יקראו מהמגילה עדות של יהודי מתבולל שהסיר שיני זהב מגופת אחיו, מכתב מיהודיה במחנה עבודה, וקינה על המתים ששואלת את השאלה הקשה מכולן - איפה היה אלוהים בשואה.
"הסיפורים עצמם בדויים" מסביר מחבר מגילת השואה, ד"ר אביגדור שנאן מהחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים. "המטרה שלהם, ושל המגילה, היא להתמודד עם שאלת השואה, לראשונה, בדרך של תפילה ופולחן. אין מניע שחילונים יקראו בה, או שישתמשו בה בבתי ספר" הוא מוסיף "אבל לא אליהם כיוונתי כשכתבתי".
המגילה שמופצת השנה בקרב המתפללים האורתודוכסים היא המהדורה השניה של מגילת השואה. הראשונה הודפסה לפני שנה ב-8,000 עותקים, והופצה בעיקר בקנדה.
מאחורי היוזמה לתפילה המודרנית עומדים אלכס אייזן, ניצול-שואה שחי בטורונטו, שלפני חמש שנים פנה הציע את הרעיון למכון שכטר לחקר היהדות בירושלים, ולארגון "כנסת הרבנים העולמית". הקבוצה התאגדה וחיפשה כותב למגילה. היא פנתה לרב הראשי לישראל דאז, ישראל לאו, שסירב לתת יד לכתיבה בנימוק ש"לדור שלנו אין סמכות להוסיף תפילות".
לבסוף כתב את המגילה ד"ר שנאן, חבר וועדת ההיגוי. "את הטיוטה הראשונה כתבתי ביום אחד" הוא מספר. "אבל הרעיונות והרגשות התבשלו בי במשך ארבעים שנה".
מחר (שני) יתקיים הטקס הרשמי של השקת המגילה. לקראת יום השואה הדפיס מכון שכטר את מהדורה שניה של הטקסט, ב-20 אלף עותקים, והחל בשיווקה. עותקי המהדורה יופצו ויימכרו בארץ במחיר של 15 שקלים המגילה. בינתיים, ינסו יוצריה לחלחל אותה אל המכלול הלאומי של טקסטים לזכרון השואה.
מה שארע לו לעם ישראל באירופה הנאצית, אין לו שם ומה שעלתה לבניו ולבנותיו אי אפשר לַפֶּה לפרשו (מגילת השואה, א´, ח´)
"אנחנו חוששים שזכרון השואה ימחה", מסביר נשיא מכון שכטר, הרב פרופ´ דוד גולינקין. "יש אנטישמים שמכחישים את השואה, והתשובה להם צריכה להיות הנצחתה".
"גם גירוש ספרד נעלם", מוסיף מחבר המגילה, שינאן, "כל דבר, אם הוא לא מקבל תשתית ליטורגית מחייבת, ימחק. צרות חדשות משככות צרות ישנות".
האם נודע הדבר במרומים? הכך גזר אל מלא רחמים? (מגילת השואה, ה´, י"ט)
אחרי השואה נאלצו הרבנים, כנציגי הדת, להתמודד עם הקטסטרופה. לשאלה "איפה היה אלוהים?" הם ענו בדרכים שונות. היו שטענו שמדובר ב"עונש קולקטיבי על חטאי ישראל", וחלקם האשימו את התנועה הציונית, שהפרה את שבועת ישראל לאלוהיו והחליטה "לעלות בחומה", ולבוא לארץ ישראל בלי לחכות למשיח. אחרים נתנו לשואה את הצידוק של "הסתר הפנים", כלומר – דרכי אלוהים נסתרות, ואין לנסות להבין אותן.
גם "מגילת השואה" לא כופרת בנוכחותו של אלוהים בשמי אושוויץ. "למה זה קרה?" אומר שינאן "יש תשובה מאוד ברורה: לא נדע. זה לא היה עונש על הציונות, לא הסתר פנים, או כל דבר אחר. יש תשובה אחת – שאין לדעת".
"אני לא מוצא פה לא ליטרוגיה ולא דת", אומר פרופ´ משה צוקרמן, ראש המכון להיסטוריה גרמנית באוניברסיטת תל-אביב. "אלוהים מופיע בצורה כל כך רדודה ולא מספקת שאני שואל את עצמי איזו מין דתיות זו", אמר. "בשואה אין שמץ מהאלוהות. זו תופעה הסטורית-חילונית וברברית, ותו לא".
" אין סיבה אמיתית לפחד משיכחת השואה" הוא מוסיף "זה אירוע בלתי אפשרי. השואה התחוללה, והיא נמצאת בכל חלק של המרקם הקולקטיבי הישראלי. יש לנו את חוק יום השואה מ-1951, והמסעות לפולין ובחזרה. מה שחסר לנו", מוסיף צוקרמן, ולרגע נשמע מעט תשוש "זה שנקבל את המיסטיקפיציה הדתית של השואה. זה בדיוק מה שחסר לנו".
(צילום-רויטרס)
שואה מסיני
``מגילת השואה``, תפילה יהודית מודרנית, תאומץ השנה על ידי המתפללים הקונסרבטיבים. ``זו הדרך היחידה לזכור`` מסבירים כותבי המגילה, אבל לא כולם מסכימים אתם
המתפללים יקראו מהמגילה עדות של יהודי מתבולל שהסיר שיני זהב מגופת אחיו, מכתב מיהודיה במחנה עבודה, וקינה על המתים ששואלת את השאלה הקשה מכולן - איפה היה אלוהים בשואה.
"הסיפורים עצמם בדויים" מסביר מחבר מגילת השואה, ד"ר אביגדור שנאן מהחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים. "המטרה שלהם, ושל המגילה, היא להתמודד עם שאלת השואה, לראשונה, בדרך של תפילה ופולחן. אין מניע שחילונים יקראו בה, או שישתמשו בה בבתי ספר" הוא מוסיף "אבל לא אליהם כיוונתי כשכתבתי".
המגילה שמופצת השנה בקרב המתפללים האורתודוכסים היא המהדורה השניה של מגילת השואה. הראשונה הודפסה לפני שנה ב-8,000 עותקים, והופצה בעיקר בקנדה.
מאחורי היוזמה לתפילה המודרנית עומדים אלכס אייזן, ניצול-שואה שחי בטורונטו, שלפני חמש שנים פנה הציע את הרעיון למכון שכטר לחקר היהדות בירושלים, ולארגון "כנסת הרבנים העולמית". הקבוצה התאגדה וחיפשה כותב למגילה. היא פנתה לרב הראשי לישראל דאז, ישראל לאו, שסירב לתת יד לכתיבה בנימוק ש"לדור שלנו אין סמכות להוסיף תפילות".
לבסוף כתב את המגילה ד"ר שנאן, חבר וועדת ההיגוי. "את הטיוטה הראשונה כתבתי ביום אחד" הוא מספר. "אבל הרעיונות והרגשות התבשלו בי במשך ארבעים שנה".
מחר (שני) יתקיים הטקס הרשמי של השקת המגילה. לקראת יום השואה הדפיס מכון שכטר את מהדורה שניה של הטקסט, ב-20 אלף עותקים, והחל בשיווקה. עותקי המהדורה יופצו ויימכרו בארץ במחיר של 15 שקלים המגילה. בינתיים, ינסו יוצריה לחלחל אותה אל המכלול הלאומי של טקסטים לזכרון השואה.
מה שארע לו לעם ישראל באירופה הנאצית, אין לו שם ומה שעלתה לבניו ולבנותיו אי אפשר לַפֶּה לפרשו (מגילת השואה, א´, ח´)
"אנחנו חוששים שזכרון השואה ימחה", מסביר נשיא מכון שכטר, הרב פרופ´ דוד גולינקין. "יש אנטישמים שמכחישים את השואה, והתשובה להם צריכה להיות הנצחתה".
"גם גירוש ספרד נעלם", מוסיף מחבר המגילה, שינאן, "כל דבר, אם הוא לא מקבל תשתית ליטורגית מחייבת, ימחק. צרות חדשות משככות צרות ישנות".
האם נודע הדבר במרומים? הכך גזר אל מלא רחמים? (מגילת השואה, ה´, י"ט)
אחרי השואה נאלצו הרבנים, כנציגי הדת, להתמודד עם הקטסטרופה. לשאלה "איפה היה אלוהים?" הם ענו בדרכים שונות. היו שטענו שמדובר ב"עונש קולקטיבי על חטאי ישראל", וחלקם האשימו את התנועה הציונית, שהפרה את שבועת ישראל לאלוהיו והחליטה "לעלות בחומה", ולבוא לארץ ישראל בלי לחכות למשיח. אחרים נתנו לשואה את הצידוק של "הסתר הפנים", כלומר – דרכי אלוהים נסתרות, ואין לנסות להבין אותן.
גם "מגילת השואה" לא כופרת בנוכחותו של אלוהים בשמי אושוויץ. "למה זה קרה?" אומר שינאן "יש תשובה מאוד ברורה: לא נדע. זה לא היה עונש על הציונות, לא הסתר פנים, או כל דבר אחר. יש תשובה אחת – שאין לדעת".
"אני לא מוצא פה לא ליטרוגיה ולא דת", אומר פרופ´ משה צוקרמן, ראש המכון להיסטוריה גרמנית באוניברסיטת תל-אביב. "אלוהים מופיע בצורה כל כך רדודה ולא מספקת שאני שואל את עצמי איזו מין דתיות זו", אמר. "בשואה אין שמץ מהאלוהות. זו תופעה הסטורית-חילונית וברברית, ותו לא".
" אין סיבה אמיתית לפחד משיכחת השואה" הוא מוסיף "זה אירוע בלתי אפשרי. השואה התחוללה, והיא נמצאת בכל חלק של המרקם הקולקטיבי הישראלי. יש לנו את חוק יום השואה מ-1951, והמסעות לפולין ובחזרה. מה שחסר לנו", מוסיף צוקרמן, ולרגע נשמע מעט תשוש "זה שנקבל את המיסטיקפיציה הדתית של השואה. זה בדיוק מה שחסר לנו".
(צילום-רויטרס)