שדות תעופה וטיסות

[פ ח י ש ו א ו]

שדות תעופה וטיסות

היי, הטיסה הראשונה שלי כסוכרתי בדרך ויש לי כמה שאלות. בשדה: הבנתי שלפעמים בשדות תעופה לוקחים אנשים נחמדים כמונו הצידה בגלל כל המזרקים, תרופות ושאר הפינוקים. מה הולך שם "בצד"? האם שהם רואים את המזרק עט וכל העניינים לא בשיקוף אז הם עוזבים אותנו או שצריך להראות מכתב מהרופא וכל מיני דברים כאלה(יש לי מכתב אם צריך) מה מומלץ להגיד להם? האם יש מקומות שנתקלתם ביותר בעיות מבדר"כ? במטוס: אני מניח שבשביל כל הזרקה וכל בדיקת דם אני אצטרך ללכת לשירותים במטוס(ואין לי בעיה עם זה) או שאולי יש לכם איזה רעיונות אחרים? בכלל אני אשמח לכל טיפ או רעיון על אחד משני הנושאים האלה(או על כל דבר אחר) תודה רבה! עוד פחות מ-4 ימים!!!!!

 

[איבגי1]

לגבי הטסה...

בשדה תעופה (נתב"ג 2000) לא יתעניינו שיש לך סוכרת. ואפילו אם כן אז רק יסתכלו על זה. במו כן ניתן להביא אישור מהרופא שיש לך סוכרת.

טיסה נעימה.

 

[shay10000]

שדה תעופה

כך מכתב באנגלית, ואם אתא חושש שלא יודעים אנגלית איפה שתיהיה, תבקש תירגום בשפה של המדינה שתבקר. תחתים רופא בודאי. על תשים אינסולין במזודות, כך את התרופות בתיק צד, אסור שהאינסולין יקפא. בדיקות תעשה איפה ומתי שנוח, בדרך כלל יש תור לשרותים, עד שיגיע תורך? אם לא נוח לך במקום ישיבה, לך אולי למטבחון של המטוס. גם לגבי הזריקות, בזמנו לפני שהתחברתי למשאבה הייתי מזריק בכל מקום, האנשים לא מסתכלים אליך, גם האלה היושבים לצידך. תהנה מהטיול, תעשה חיים, ותשמור על עצמך.

 

[King of pain]

טיסה ...

היי פחישואו - עד היום תמיד הצטיידתי כמוך במכתב מהרופא ( גם באנגלית ) , המאשר שיש לי סוכרת , ומפרט את הציוד בו אני משתמש , ומכיוון שדאגתי גם להצטייד במרשמים המתאימים החתומים על-ידו ( אם לא יועיל - בטח לא יזיק ) , הם גם יכולים לשמש כהוכחה לזיכוייך מהאשמות שווא . למרות זאת - מעולם לא ניתקלתי עד כה בשום שאלות או תהיות , וגם לא בצורך לציין בכלל שאני סוכרתי . לגבי הזרקה במטוס - כמו בכל מקום ציבורי על הקרקע ... עפ"י מידת חופשיותך , נוחותך וסובלנות שכנייך . אני נוהג במקומות ציבוריים להשתמש בשירותים או בפינה נסתרת אחרת לצורך ההזרקה , ולא בגלל ביישנותי , אלא כדי לא להעמיד את הזרים הסובבים במצב לא נוח . בטיסה ארוכה - שמור על רגלייך ועל זרימת הדם התקינה ( נכון לכל-אחד , ומעט יותר אולי לסוכרתיים ) , ולמען הרגשת הביטחון - תאתר את הדיילת הכי חמודה , עדכן אותה במצבך , וודא שהיא יודעת מה לעשות במקרה של היפו קשה ... אין סיבה , כמובן , שתגיע לכזה , אבל לפחות תרגיש בטוח יותר , ואולי יהיה לך פיק-אפ-ליין חדש ומוצלח ... העיקר - נסה לא להיות מידי מודאג , שמור היטב על עצמך , ותהנה מאוד מטיולייך . בהצלחה , סוף-שבוע נעים , ושנה טובה במיוחד .

...

 

[פ ח י ש ו א ו]

גדול...!!!

לא חשבתי על זה!!!! אבל מתי אפשר לתפוס איזה דיילת לשיחה פרטית? אוהב אותך!

 

[איבגי1]

מהז ה קשור ? איזו שיחה פרטית ?

למה ?

 

[King of pain]

פתרון ...

פשוט - קח אותה איתך כשאתה הולך לשירותים להזריק ...

... וברצינות - אני בטוח שאתה לא ממש זקוק לעצות מקשישא שכמוני איך לתפוס דיילת לשיחה פרטית ... עלה והצלח , ותשלח תמונות ( מהטיול , מהטיול , נו - לא של הדיילת )

...

 

[פ ח י ש ו א ו]

../images/Emo6.gif

 

[i l a n n a]

ליאור... הופתעתי...

 

[גלעד סוג 1]

סוכרתי בשחקים

הרי כמה טיפים מנוסע סוכרתי מנוסה: הם לא רואים בשיקוף את כל המזרקים, הבקבוקים, הדוקרנים, המיכלים וכו'. גם משאבה לא מפעילה ציפצוף בגלאי המתכות, ולכן אתה עובר חופשי. באופן תיאורטי, אסור להעלות מכשירים דוקרים לתא הנוסעים. אבל, אם ברשותך בקבוק אינסולין עם מדבקה מודפסת עם השם שלך, הם חייבים לאפשר לך לעבור עם כל הארסנל. בגלל שאתה לא הסוכרתי הראשון שטס, הם פשוט מכירים את הסיטואציה ואין בכלל בעיות. הפעם היחידה שביקשו ממני לפתוח את הערכה היתה שקופסה של סוללות רזרביות למשאבה נראתה בשיקוף כגוש מתכתי חשוד. במטוס, ליד החלון, אתה מפנה חצי גוף הצידה ויכול להזריק ולמדוד, איש לא שם לב. אם אתה במעבר ולא נעים לך, צא לשרותים. פעמים רבות היו לי נוזלים במזוודה בבטן המטוס, מעולם לא קפא כלום. לכן נראה לי שהסיפור על קפיאה של אינסולין שנשאר במזוודה זו אגדה אורבנית. ועכשיו משהו שהוא לא אגדה: לחץ האוויר בתא הנוסעים שקול לשהייה על הר בגובה 3000 מטר. אם איזנת לחץ אטמוספרי בבקבוק האינסולין על פני הקרקע, ברגע שתנקב את הגומי עם המחט במטוס, האינסולין יפרוץ. זה לא קורה בעטי הזרקה ומשאבות שם הלחצים מתאזנים, אלא רק עם בקבוקים סגורים. לבסוף, סיפור קטן: כשהיה לי עט הזרקה לפני המשאבה, באחת הפעמים התכופפתי לסדר משהו בכניסה למטוס ועט הזרקה בגודל של מלפפון קטן נפל לי מהכיס בלי שהרגשתי. אחרי ההמראה אנשי הצוות מצאו את העט, ואחרי שהצליחו להבין במה מדובר, הם נכנסו ללחץ די רציני: הם היו משוכנעים שהנוסע שאיבד את זה עומד להתעלף להם כל רגע. התחילו לכרוז ברמקול, ואני שלא רציתי להחשף כסוכרתי מפוזר לא מיהרתי אליהם. כמובן שסוף טוב הכל טוב, אבל הלקח הוא שמה שנראה לנו כאירוע שגרתי לחלוטין עלול, מתוך חוסר ידיעה, להתפס ע"י אחרים כמצב מסוכן. נסיעה טובה, גלעד

 

[shay10000]

אגדה אורבנית

הטמפרטורה מחוץ למטוס היא מגיעה ל-כ-40- מעלות. הטמפ' בבטן המטוס נמוכה מאוד, אינני יודע כמה בדיוק אבל ודאי מתחת ל-0 מעלות ( לא ממזגים את בטן המטוס). האינסולין קופא מתחת ל-0 מעלות. כאשר המטוס מתחיל לנחות הטמפ' מתחילה לעלות, הנוזלים מפשירים. גם האינסולין מפשיר, אבל תהליך ההקפאה כבר השפיע עליו. האינסולין נפגם,ופחות יעיל אם בכלל.

 

[גלעד סוג 1]

אכן, אגדה. האינסולין לא קופא

השאלה מה הטמפרטורה בתא המזוודות של מטוסי נוסעים בזמן הטיסה הועברה אל מנהל המטענים של חברת אל-על (חבר של חבר). תשובתו היא שלמרות שבחוץ יש 40- עד 60- מעלות, בתוך התא הטמפרטורה אינה יורדת מתחת לאפס והיא מוגדרת "בין 0 ל 20 מעלות". הוא הרחיב והוסיף שלמטוסים רחבי גוף (שני מעברים בתא הנוסעים) יש אף חימום בתא המזוודות, ואילו בצרי הגוף, למרות שאין חימום לא מגיעים לקיפאון. ולכן, אם לא נקלעת לשביתת סבלים בנמל תעופה קפוא שבו המזוודות עומדות על המסלול מספר שעות, האינסולין במזוודה לא יקפא. בקיצור, אפשר לאחסן אינסולין במזוודה, ולהתפלל שהמזוודה לא תאבד. גלעד

 

[chopi]

תקרא מנסיוני

כל העצות כאן נכונות וחכמותמלבד זאת יש שני דברים נוספים האחד: תודיע לחברת התעופה שאתה סוכרתי ותוודא שקיבלו את המידע, אני טסתי באלעל ובמהלך הושבת הנוסעים ניגשה אלי סגנית הכלכל של המטוס עם הדיילת של אזור הישיבה וידאו שאני הסוכרתי ומה אני צריך. הסברתי לדיילת מה לעשות במצבים קיצוניים ומה דרוש לי לטיסה ארוכה, במהלך כל הטיסה נתנו לי בתשומת לב יותר אוכל, משקאות דיאטתים, מים, בוטנים מבלי שאבקש כדי שיהיה לי אוכל ושתיה זמינים כל הזמן. דבר שני,וידאו איפה יושבים רופאים במטוס (תמיד עושים זאת כשיודעים שיש נוסע בעייתי.....) דבר שלישי, להפתעתי כששמע הכלכל במהלך הטיסה שיש לקוח סוכרתי ומאוד נחמד שלא עושה בעיות הוא העביר אותי ואת רעייתי למחלקת עסקים כדי שיהיה יותר נוח לרגליים.....אחלה הדיילות-רובן סטודנטיות צעירות וחטובות כל אחת מלכת יופי...... חשוב , חשוב !!!!! יש לי תמיד על הצוואר סרט עם התכן פלסטי לכרטיסים, בתוך התכן שמתי כרטיס בעברית ובחו"ל באנגלית, הכנתי במחשב הסבר על מצבי+ מספרי טלפון של כל מי שמטפל בי+ תמונה קטנה שלי, מצידו השני של הכרטיס רשנתי הוראות מדוייקות מה לעשות במצבים קיצוניים ועם מי להתייעץ, ניילנתי את הכרטיס בפסטיק בחום וכך יש לי מספר כרטיסים בשתי שפות , קשיחים ותמיד עלי , על הצוואר, בארנק, בתיק, אצל רעייתי וכו'....שתי דקות עבודה ואני בטוח יותר שווה בעיקר בחו"ל.....

 

[פ ח י ש ו א ו]

למי בדיוק אני צריך להודיע?

אני גם טס באל על, למי בדיוק אני צריך להודיע? מה אמרת להם? אמרת להם שאתה צריך X Y Z או שהם ידעו לבד? אם לא, אז מה היו הXYZ? בכלל כל דבר נוסף אני אשמח... תודה רבה! עוד יומיים!!!!

 

[chopi]

הודעה מוקדמת לאל על

ביקשתי מהסוכנת שיודיעו לחברה שאני סוכרתי, כמו שאתה מקבל אישור על הטיסה כך הם מאשרים שקיבלו הודעה לגביך , נוסע מיוחד כך נוהגים לגבי מי שמעוניין באוכל צמחוני, מיוחד, חולי לב,נכים וכו' בטיסה עימי הייתה גברת לאחר מחלת סרטן והיא הודיע לאל על שהיא תזדקק לסיוע בעליה למטוס, העלו אותה ואת בעלה על מסוע המטענים עד לדלת האחורית במנוף, פתחו לה את ערכת החמצן ונתנו לה מיכל חמצן קטן שיהיה רזרבי לידה הכל שאלה של רצון טוב, מוכנות ומודעות לשירות ואחריות של הכלכל הראשי במטוס, אם הוא אחראי ואיכפתי ואתה סבלני ונחמד עם הדיילות שהישראלים מעלים להם את הסעיף ללא גבול עוד לפני ההמראה, אתה עשוי למצא את עצמך מקבל שירות מיוחד שלא חלמת נסיעה טובה ודווח לנו שתחזור

 

[פ ח י ש ו א ו]

שניה שניה

מצטער שאני מציק אבל העובדה שביקשתי ארוחה לסוכרתי מספיקה או שצריך לבקש שיגידו במפורש? באמת תודה!!

 

[S h u g i]

אחשלו ...

אני רואה מהשירשור הזה שאתם עושים "סרט" טורקי גדול משטות קטנה !!! ובטח שלא לצורך ! כמה עובדות שאולי לא ידעתם על אינסולין ושהמימסד הרפואי סתם מפחיד : אינסולין כחלבון מתפרק ב 32 מעלות ואפילו יותר , יכול להחזיק מעמד הרבה זמן( מעל חודש ) ללא קירור ( כמובן שעם תשאירו באוטו ביום קיץ ...) לאף אחד בשום מעבר גבול או דיילות באל על לא ממש מעניין שאתם סוכרתיים מה כבר שונה ? מישהו יכול להסביר לי מזה אוכל מיוחד לסכרתיים ?! איפה אתם חיים ?! ..לא ידעתי שיש אורז מיוחד לסכרתיים או עוף בלי סוכר ?! מכתב מרופא באנגלית לא סחבתי איתי בכל השנה שטיילתי במזרח ועברתי לא מעט מעברי גבול יבשתיים ואוויריים ולאף אחד שם לא היה מעניין מה המזרקים האלה ומהעטים שלי ?! ( חלק מהזמן זה היה בתקופת ההיסטריה של ה 9/11 ) אם שאלו אמרתי יפה שזה MEDICIN וזהו .. זה כלל כמה מדינות שכוחות אל יש לכולם COMMON SENCE ולא צריך להיות בהיסטריה מזה ! בטח שלפני טיסה לאירופה לא הייתי מטריח את עצמי סתם לקופת חולים כדי לבקש מכתב טוס לשלום ותעשה חיים !

 

[השושן הצחור]

הפעם היחידה ששאלו אותי משהו

היה בהולנד - שם קצת יותר רגישים לסמים - אבל אפילו לא ביקשו את המכתב רק שאלו אם אני סוכרתית. באנגליה הבודק הבטחוני הכניס את היד לתוך שקית עם מזרקים (טוב לפני 15 שנה עוד לא השתמשנו בעטים(זקנה)) אני נלחצתי והוא המשיך את הבדיקה כרגיל ולא הבין מה אני שולפת לו מלא מסמכים

במטוס מקבלים שמיכה גדלוה מתחתיה אפשר לעשות בדיקות זריקות או דברים אחרים (הדיילת לא נכנסת שם

king of pain תפסיק לקלקל את הילדים

)

 

[hilapo]

אז ככה :

אני טסתי ללונדון וכל הציוד היה איתי בתיק צד ,התיק עבר בשיקוף ואף אחד לא שאל אותי כלום. כמובן שלקחתי איתי מכתב באנגלית מהרופא. הכל עבר בשלום,לא נתקלתי בשום בעיה. תעשה חיים. הילה

 

[Timewalker]

סיפור

לפני קצת יותר מחצי שנה הייתי בטיול תרמילאים ובמהלכו ביקרתי בשדה תעופה די נידח בויטנאם. אחרי שמסרתי את התיק עברתי בגלאי מתכות ללא שום בעיה, אבל היה שם חייל/שוטר שבדק גם את תיקי היד - כי הם ממש חוששים מהתפתחות של בעיות סמים שם. (למי שלא מכיר, ויטנאם היא מדינה מאד סגורה חברתית ועדיין קומוניסטית ואפשר לראות שוטרים וחיילים בכל מקום) בכל מקרה, החייל הציץ לי בתיק וגילה את העטים. קיבלתי חום. לא רציתי שהוא יתעסק עם העטים אז העמדתי פנים שאלו עטים רגילים, אבל הוא התעקש ופתח אותם. איך שהוא פתח את העט הראשון הוא נתן לי מבט מוזר והתחיל לעשות תנועות של הזרקה. הלב נפל לי לתחתונים והייתי בטוח שאני הולך לבלות קצת זמן בכלא הויטנאמי. לא יודע איך, אבל הצלחתי לתת לו חיוך אמין והוא החליט לשחרר אותי. לקח לי איזה שעה עד שנרגעתי.