גם אצלי זה היה כך הרבה שנים
עד היום אני לא אוהב שבתות אם כי זה נרגע עם השנים ופעם הייתי חוטף כל שבת כאב ראש נורא מה שאני חושב זה שיכול להיות שהשבת מעצם היותה זמן ריק, שנועד גם במקורו לשמש למנוחה והרהורים וחשבון נפש, פשוט מציפה כאנשים שגם ככה יש לנו חיבור מאוד רופף לקצב ולצורה ולמסגרת של החיים כמו שמוסכמת על ידי הסביבה כל עצירה כיציאה מהשיגרה מציפה את המידה המחרידה של בדידותנו וניתוקנו לכן זה נכון גם לחגים או לכל זמן חופשי ושונה או יוצא מהכלל גם הצורך בעתיד מובנה ומובטח מראש מתערער בזמנים שהם מחוץ לשגרה התשובה שאני יודע לתת לעצמי זה לבנות ולהיבנות מתוך מי ומה שאני ופחות לסמוך על הסביבה למשל יש להרבה אוטיסטים כלים לא רעים בכלל לצפות את הבא,זה לא סתם שהם כל כך צריכים את זה והרבה פעמים לאנשים שמאוד צריכים משהו יש גם את הכישורים לספק את הצורך הזה,הבעייה שבמקום שהא"ס ילמד ויסמוך על כישוריו בהבניית זמנו הוא מתרגל,גם בגלל היחס אליו שלא באמת מעודד ומבין את זהותו,לצפות מאחרים להתנהגות שלא תחרוג מציפיותיו הנוקשות,מה שמחולל ואפילו מחריף עוד יותר הרבה מהמצוקות האופייניות לקיום האוטיסטי זה קשה,ביחוד בתנאים של סביבה שמוכנה ויכולה להתחשב רק במה שהיא מכירה ומבינה,למצוא ולפתח את היכולות המקוריות שלך לניהול זמן אוטונומי אבל לדעתי ומנסיוני לא רק שזה אפשרי אלא שדווקא א"ס מצויידים לכך הרבה יותר טוב מהרגיל, כאמור העובדה הזאת מאוד לא ניכרת בגלל שקשה מאוד לבן אדם לראות בעצמו דברים ויכולות שסביבתו מתעלמת ואפילו מדכאת אותן לחלוטין אצלו
