שבת שלום...

[uri80]

פשוטים עד אימה.

 

[קלידוסקופ]

מה זה סטרפלץ?

לא חוכמה לך יש את שרגא במיטה.

 

[בתצ1]

זה שמלה צמודה צמודה ../images/Emo2.gif|סלינק|

|סלינק|

 

[נערה יפת עיניים]

לא בדיוק, אבל

אולי רוולי תנדב לנו תמונה שלה עטויה בסטרפלס שלה

 

[כבשה תוהה]

לפני הגשם או אחרי?

 

[אנדרנליסט]

../images/Emo3.gif

 

[קלידוסקופ]

זאת רוולי

וואי וואי איזה סטרפלס יפה..... רותחת לי היד, לכן אני עושה ככה עם היד מעלה מטה

 

[נערה יפת עיניים]

רוולי?? ../images/Emo31.gif

הייתה מתה להיות דומה להולי מרי קומב אני המומה מעצם המחשבה שאף אחד כאן לא צופה ב"מכושפות".

 

[נערה יפת עיניים]

עוד אחת

בשביל הנשמה

 

[ephi79]

../images/Emo6.gif

באמת אחלה שמלה..

 

[האיש שהיה שם]

כבר במקרא

שמלה שימשה לשם כולל לבגדי נשים (או אולי בגדים בכלל), כנראה כולל תחתוני תחרה או בייבי דול של הערב הראשון ראה דברים כב: ואמר אבי הנערה אל הזקנים את ביתי נתתי לאיש הזה וישנאה, והנה הוא שם לה עלילות דברים לאמור לא מצאתי לבתך בתולים ואלה בתולי בתי ופרשו השמלה לפני זקני העיר... וכן הוא אומר לא ילבש גבר שמלת אשה.. ואולי גם כשם כולל לבגד בכלל, כפי שנאמר בפרשת דיני שומרים: "על כל דבר פשע על שור על חמור על שה על שלמה על כל אבדה אשר יאמר כי הוא זה"... נצל"ש נושא אהוב כאן במיוחד: פרשת "עלילות דברים" היא אחת המזעזעות במקרא אם לא המזעזעת שבהן 1. נערה שלא הצליחה להוכיח את דם בתוליה דינה מוות. לא פחות. 2. המנהג הקדמון לשמור את בגד הכלולות המגואל בדם אצל הורי הנערה כראייה לתומתה והוצאתו לכיכר העיר לפני הזקנים להוכחת בתוליה נשמע דוחה במיוחד (תמיד הזקנים היו כאלו חרמנים?) 3. מי יגלה עפר מעיני מי מרבותינו אשר סברו שבעילת פנויה אסורה מדרבנן בלבד, והלא מקרא מלא דיבר הכתוב, בתולה אשר לא נמצאו לה בתולים מוצאת להורג בפתח בית אביה, כפריביליגיה של הבעל הטרי: "ואם אמת היה הדבר הזה לא נמצאו בתולים לנערה והוציאו את הנערה אל פתח בית אביה וסקלוה אנשי עירה באבנים ומתה כי עשתה נבלה בישראל לזנות בית אביה ובערת הרע מקירבך"... ניתן גם ללמוד על חומרת בעולת פנויה (אשר לא התחתנה אחר כך לאחר, שאז זכות בעלה כאמור להוציאה להורג) מהעונש החמור על מפתה בתולה - "מהר ימהרנה לו לאשה, ואם ימאן אביה לתיתה לו כסף ישקול כמוהר הבתולות" (שמות כב), שזה כמסתבר לא מעט כסף ועונש זהה כמעט בחומרתו לעונש המגוחך על מי שאונס פנויה - "חמישים כסף לאבי הנערה ולו תהיה לאשה לא יוכל שלחה כל ימיו" (דברים כב) פרשנותם של חז"ל יבררו את העניין כשמלה פרושה... והוצאה להורג רק במקרה שזנתה באירוסיה נשמעת מאולצת ביותר, אם כי נאורה באופן יחסי (ראה ערך יד תחת יד רגל תחת רגל) עד כאן פרשת השבוע ואידך זיל גמור.

 

[האיש שהיה שם]

ולאחר העיון

שמלה בדווקא, מה שקורין בימינו : חלוק (הפרוף מלפנים, ראה בעניין פרוף לעיל), או שמא אף סדין במשמע. תחתונים ובייבי דול דווקא נפסלים מסיבות מובנות אשר הצניעות יפה להן. נשארו רק הסדין או כל בגד אחר שהונח על מיטת/חציר הכלולות או שמלה פתוחה מלפנים אשר לא הוסרה בשעת המשכב. אם כן, זוהי עדות מעניינת ביותר על אופן קיום יחסי המין בעת העתיקה לסקסולוגים ההיסטוריונים שביננו. (מי אמר מוניקה לוינסקי ושמלת השבת?)

 

[מלח השמים]

מישהו פה טועה

כתוב שם לגבי כפתורים וחזיה, שפורפים משמש ללבישה ואני עד עצם הלילה הזה חשבתי שמשמש להסרה. הצילוני נא מטעות נוראה

 

[נערה יפת עיניים]

אני גם סבורה שזו טעות

אני אתעניין ואשיב לך תשובה.

 

[laife]

פורפים זה ללבישה.

עיין במשנה מסכת שבת פרק ו' משנה ו' פורפת על האבן ועל האגוז וכו'...

 

[whitewidow]

../images/Emo45.gif

רע"ב על משנת שבת פ"ו מ"ז: פורפת - מחברת. תרגום קרסים, פורפין.

 

[מלח השמים]

ולא פליגי

כאן בדברי חז"ל וכאן בלשון ימאים ובעלי עגלה. דבדברי קדושי עליון חז"ל פורפת הנה מלפפת ובלשון עמי ארצות פורפת הנה מפתחת. והא לך סימן לדבר לפי שדעת בע"ב הפוכה מדעת תורה. ומצאתי לזה מקורות באותו פרהסיה שקורין אותו בלע"ז גוגל. אך כל דוגמאות שנפלו בחלקי ממילי דלא מעלייתא הוי, ממה שקורין אותן רומאנים למשרתות ואף כתבים נחותים מכך. רחמנא לשיזבן. ולפי שמטמא במגע ומשא לא אצוות קישורין. וצע"ג.

 

[whitewidow]

../images/Emo13.gif

נו, טוף, הטרחתי את עצמי למילון ספיר: פורף: רוכס, מחבר בכפתור או בסיכה.

 

[מלח השמים]

מעניין אם כך מדוע

איתרע מזלה של מילה זו לשיבוש בפיות רבים כל כך? *** "העלמה רוזה פרבשטיין נכנסה בשעה הקבועה לחדר-מיטתה לגבות את חלקה בנועם החלומות, שירד לעולם תשעה קבין בשבילה, וקב אחד בשביל כל העולם. לאור מנורה בת ארבע-עשרה נהורות היא פושטת את בגדיה בדרך לבישתם, בעזרת הראי והמסרק; אחר כל פשיטה ופשיטה היא מסתכלת בראי, בודקת בעצמה, איך היתה נראה יפה עכשיו בעיני גברים. כשהיא פושטת מעליה את החזיין, היא משהה את עצמה קצת יותר; מעבירה מסרק ארוך לרוחב תלתליה, שמאחרי ערפה; מדקדקת, שיפלו על שכמיה הוורודות בכיסוי ובגלוי; פורפת את ליבונה לסירוגין; מיישרת קומתה, מטילה פסיעות דקות כלפי הראי; מצליפה עינים על צילה שבראי, ועל פניה נראים סימני נחת מתוך דאגה, כאומרת: כך נאה וכך יפה, אלא שאף-על-פי-כן חסר משהו." (הבחינות - יהודה שטיינברג) *** "לפעמים היא חושבת עליו, ומשתדלת מאוד לשוות למחשבותיה אופי מיני; רק כדי להרגיש בטוחה שהוא מפסיד משהו. כשהיא לא מצליחה היא פונה אל המראה הגדולה שבחדר ובוחנת את עצמה. מועכת את הלחיים, או מחפשת שערות תועות באזור הגבה. זה מעביר את הזמן. היא לא בדיוק מתגעגעת. יותר משועממת. אבל ההרגשה כמעט אותה הרגשה, וקשה לה שלא לבלבל את הרעב הזה עם השני. את שני החללים ביחד. היא אולי תבלה עוד קצת זמן מול המראה, או תשתעשע בתכנון מותה (שיהיה טרגי), אבל יודעת שבסוף תלך לישון, והיום יתמזג אל המחרת כשאינה עדה לכך. תמיד בסוף הדמות שבמראה פורפת כפתור, משתחלת ממכנסי הכותנה, ומתיישבת לבושה בטי-שירט ובתחתונים על שולי השמיכה. הדמות מושכת מעלה, במעלה המיטה, איבריה נעלמים מחוץ למסגרת, ורק זוג רגליים יחפות עוד מגיחות מדי פעם, ובסוף נעלמות גם הן מתחת לשמיכה. במיטה זרוק ספר. בחודשים האחרונים שוכב שם קובץ של סמואל בקט, שברוב הלילות מוסט הצידה, כדי לפנות לה מקום. את בקט היא קוראת בלי להבין, אבל תמיד מתפעלת מצירופי המילים המופלאים, הבלתי אפשריים. מדי פעם בליל המילים נרקם לסיטואציה קצרה, משהו פשוט, אדם בקופסא, ומתפרק שוב מקשריו. לפעמים היא מתפתה לקרוא בו מעט, ומוותרת מהר. מכבה את האור, ומתהפכת. הלילה לא נוגע בה. לא זורם דרך החלונות, לא משתף אותה בקולותיו הקטנים: בצרצרים, בכלבים הנובחים, או בגרגור המכוניות, המאחרות אל תוך השעות הקטנות. מחשבותיה עצלות ואמורפיות, מבלבלות את עירנותה. בלילות עולמה עומד בה כמו מים. מכביד, מדכא, חסר כיוון. והוא אינו שייך לה, ריק, ורחב, ובודד. והיא, בנכותה הרגשית, טובעת באמצעיתו. וזה טרגי. בבוקר היא תקום, משתדלת לשוות למחשבותיה אופטימיות. רק כדי להרגיש בטוחה שהיא עלולה להפסיד משהו" (פורום סטודנטים של אוניברסיטת בן-גוריון, סטודנטים כותבים, ריקנות - תשע) *** זה לא יכול להימשך ככה. הוא קם על רגליו ומחה את האבק מברכיו. אחר הצמיד את קנה הרובה למצחה ואמר גם את רוצה לדפוק את הראש? אפילו במוות של הבן-אדם אין לו פרטיות? יאללה, כמעט שש. לכי להתלבש עם שש לכל הרוחות. אבל היא, היא הביטה אליו, היא פורפת את כפתורי החולצה, מתעקלת לאחור ושומטת את חולצתה על האדמה חושפת חזה ילדותי שטוח. היא הכניסה אויר ובטנה מתכנסת אל מאחורי הצלעות. הצמידה שלוש קצות אצבעות דקיקות לראש השקע המשולש שנוצר. כופפה את קנהו אל השקע אחר פושטת ידיה לצדדים מבליטה חזה אל מול רובהו הכניסה את שפתה מתחת לשיניה הקדמיות ופרצופה המחייך כלפי מעלה. הידיים רועדות לי אני מרגיש את דפיקות הלב שלה דרך הקנה הוא פועם כל כך חזק. אני עוצם את העיניים, מסב ראשי ומתכופף שוב עם הברכיים הרובה נעלם לי מהידיים. אני מרגיש את המגע הרך שלה מלטף את פני מכוסי הזיפים. לחי-סנטר-לחי-סנטר-לחי-יריה-דריכה-יריה. (המקרה המוזר של מר ה - יואב איתמר)

 

[נמאס להתבחשש]

תודה איש../images/Emo140.gif