אתה חמוד ואני אוהב אותך מאוד.
בניגוד אליך אין לי מושג מתי כתבתי את ההודעה הראשונה שלי בפורום, אבל אני מכיר מישהו שכן יודע: רן. אני גם לא יודע איך למצוא, חוץ מלעבור על כל ההודעות אחורה, עמוד עמוד. אבל מה זה משנה, הדיוק אף פעם לא היה חשוב לי. ביליתי אתמול בביתו של אחד החברים כאן, והעברנו כמה שעות יחד בצחוקים ובשיחות על האוספים. וזו לא פעם ראשונה כי מספר החברים שמצאתי כאן לא קטן. וכבר כתבתי על כך פעם, מזמן, והמחשבה שוב עולה אצלי בראש: דווקא האינטרנט, אותו כלי שהופך אותנו למנותקים מחברה אנושית, לזאבים בודדים בחשכת הלילה, שמעביר את השימוש בשפה מהלשון לקצה האצבעות, דווקא הוא מוצא לנו כל כך הרבה חברים חדשים. ומעבר לכל ההודעות - אין תחליף למפגש אמיתי, חיוך, לחיצת יד, כוס קפה ביחד, ואת כל זה יש לנו כאן בפורום. אני גולש לעיתים רחוקות בפורומים אחרים, ולעיתים בפורום המיוחד של מנהלי הפורומים בתפוז. משום מה, ואני באמת לא יודע להסביר למה, נראה שהקהילה שלנו שונה מאוד ממרבית הקהילות האחרות בחום, בקירבה, בפתיחות וביחסים האישיים. אולי הנושא, אולי האנשים, לא ברור לי מה הסיבה, ואני מתקשה להסביר לעצמי את ההבדל הזה. לא ברור לי למה אצל אחרים זה לא קיים. מכל מקום - כאן זה ישנו, והלוואי שישאר לשנים רבות. ואתה ירון אולי הדוגמא הכי טובה לחוסר ההגיון שבתופעה הזו: אתה בכלל לא אוסף, ובכל זאת עושה חיים משוגעים כאן בפורום. בסוד אגלה לכם חלום שלי: אני חולם שבעוד זמן, בתערוכת בולים בעתיד, יהיה אגף מיוחד - "האגף המיוחד לתצוגות של חברי פורום האספנות בתפוז (כולל אגף משנה לנוער)". כדי שהחלום יקרום עור וגידים אני עוד צריך לתת מכות לניסים שיתחיל כבר להכין את האוסף שלו ברצינות, ולשגע עוד כמה חברים, אבל אני משוכנע שקום יקום, וכולם תבואו לעודד. שתהיה לכולם שבת נעימה, חמה וטובה. גם מחר, בפיקניק בפארק, אחשוב עליכם קצת. ליל מנוחה. (וכמעט שכחתי: הגיגים מרגשים אינם תחליף לסיכום שבועי).
