Bray And Lex Ruls
New member
שבת שלום...
פרשת בא פרשתנו מספרת על 3 המכות האחרונות שהנחית ה' על ראש המצרים החל מהארבה ועד מכת בכורות. הכתוב מתאר את מכת הבכורות בפירוט ובייחוד מדגיש איך ניצלו היהודים מפניה ואיך פסח ה' על בתיהם. לאחר מכן מוציא ה' את עם ישראל ממצרים בחפזון רב ונותן לעם מצוות, לוח שנה (ניסן מוכרז כחודש הראשון) ומנהגים ראשוניים. הסיפור אמנם פשוט, אך מעניין. מהו התהליך אותו עובר העם במעבר מעבדות לחירות? ננסה להבין: ה' מוציא את העם ממצריים בחפזון רב (אפילו הלחם לא מספיק לתפוח). זה לא הכרח. כפי שכבר למדנו אלוהים מנוסה בשינוי סדרי עולם ועל כן בכוחו לסדר יציאה מסודרת, מבוקרת, נוחה ונעימה לעמו. מדוע אם כן, הוא בוחר לעשות כך? כנראה שמצב של חיפזון מעמיד כל פרט בעם אל מול בחירה, האם להצטרף אל משה או לא. במצב כזה כל היוצאים אמורים להיות מחויבים לבחירתם ויותר מכך, אירוע טראומתי כמו זה, יכול בקלות להוות מסד לנרטיב לאומי משותף. (כמו שאנו חווים אותו היום.) לוח השנה אלוהים מכריז על חודש ניסן כחודש הראשון בלוח השנה של עם ישראל. ובכך הוא "מוליד" את העם . זהו היום הראשון של העם כעצמאי ולכן מכאן מתחיל לוח השנה שלו. היום הראשון, בשנה הראשונה , מעבדות לחירות. המצוות 3 מצוות עיקריות נחנכות בפרק זה: א.חג הפסח יד וְהָיָה הַיּוֹם הַזֶּה לָכֶם לְזִכָּרוֹן, וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַיהוָה: לְדֹרֹתֵיכֶם, חֻקַּת עוֹלָם תְּחָגֻּהו טו שִׁבְעַת יָמִים, מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ— זוהי מצוות חג הפסח. ה' מצווה על העם לזכור את האירוע אשר אירע להם ולזכור מי שיחרר אותם מהעבדות. בנוסף לכך ישנו ציווי לספר לדור הבא על יציאת מצריים ודרך החג לשמר את האירוע לדורות רבים. כך נוצר נרטיב של עם חדש, כך מבטיחים קיום רב שנים של זהות לאומית, ועם יהודי. ב.המזוזה. שמות יב' . כב וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב, וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר-בַּסַּף, וְהִגַּעְתֶּם אֶל-הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל-שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת, מִן-הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף; וְאַתֶּם, לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח-בֵּיתוֹ--עַד-בֹּקֶר. כג וְעָבַר יְהוָה, לִנְגֹּף אֶת-מִצְרַיִם, וְרָאָה אֶת-הַדָּם עַל-הַמַּשְׁקוֹף, וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת; וּפָסַח יְהוָה, עַל-הַפֶּתַח, וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית, לָבֹא אֶל-בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף. בני ישראל מצווים לצבוע משקופיהם בדם על מנת ששליחי האלוהים ידעו לפסוח על בתיהם ולא להרוג את בכוריהם. זהו הבסיס למצוות המזוזה. מנהג זה נהוג עד היום ולכל אורך שנותינו בגלות. המזוזה מייצרת הפרדה בין בתי ישראל לאחרים והופכת את מעונו של היהודי למובדל ושמור על ידי האל. ג. הנחת תפילין שמות יב' טז וְהָיָה לְאוֹת עַל-יָדְכָה, וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ: כִּי בְּחֹזֶק יָד, הוֹצִיאָנוּ יְהוָה מִמִּצְרָיִם. {ס} זהו המקור והבסיס למצוות הנחת התפילין. המילה תפילין אינה מופיעה בתנ"ך. היא ביטוי חז"לי מאוחר. היד קרובה ללב, העין קרובה למוח. סימן לשילוב ההכרחי והמאוזן בין רחש הלב והרגש לבין ההליכה אחר המוח וחשיבתו הרציונלית. המנהג מושרש עד היום, ומסמל נאמנות לאל היחיד שהוציאנו ביד חזקה ממצריים ואנו עמו הנבחר. מפרשת בוא אנו לומדים כיצד לכונן חברה. עם ישראל קם מתוך הוויה מסוימת, הוויית העבדות. העם עובר תהליך של בחירה בשייכות ובקבלה של חוקים ומצוות מידי שמיים. אלוהים נותן מסגרת לחיי העם – לוח שנה, מסגרת זמן עליונה שנכתיבה את כל תחומי החיים ושמה דגש על יציאת מצריים כגורם מכונן. חגים ומצוות – מעשים יומיומיים שמעצבים את העם כשונה מעמים אחרים ומחייבים הזכרות מחודשת יומיומית בהימצאותו של האל , גואלו של העם. נרטיב לאומי – העם חווה חוויה מכוננת אשר עומדת בעינה כסיפור לידתו של העם אלפי שנים אחר כך, כל מהותנו מבוססת על חתירה לעצמאות ולחופש בזמנים קדומים כמו בזמנים המודרניים. גם אנו יכולים ללמוד מכך, חברה חדשה דורשת מסגרת - יומיום מפותח, נרטיב משותף ויציב ויכולת לחוות את כל תחומי החיים מתוך הוויה משותפת. זו נקודה פנימית החיה בקרבנו מימים ימימה, חתירה לטוב, לחופשי ולצודק, על מנת שנוכל לבנות ולחיות בחברה מתוקנת. חזק ואמץ +מה אנחנו לומדים מהפרשה? +רשמים שלכם מהפרשה? ובכללי לגבי השבת הזאת. +מה שלומכם? +משהו חדש שקרה השבוע? +איחול לכל השמוצניקים? +סתם משהו שבא לכם לכתוב...
פרשת בא פרשתנו מספרת על 3 המכות האחרונות שהנחית ה' על ראש המצרים החל מהארבה ועד מכת בכורות. הכתוב מתאר את מכת הבכורות בפירוט ובייחוד מדגיש איך ניצלו היהודים מפניה ואיך פסח ה' על בתיהם. לאחר מכן מוציא ה' את עם ישראל ממצרים בחפזון רב ונותן לעם מצוות, לוח שנה (ניסן מוכרז כחודש הראשון) ומנהגים ראשוניים. הסיפור אמנם פשוט, אך מעניין. מהו התהליך אותו עובר העם במעבר מעבדות לחירות? ננסה להבין: ה' מוציא את העם ממצריים בחפזון רב (אפילו הלחם לא מספיק לתפוח). זה לא הכרח. כפי שכבר למדנו אלוהים מנוסה בשינוי סדרי עולם ועל כן בכוחו לסדר יציאה מסודרת, מבוקרת, נוחה ונעימה לעמו. מדוע אם כן, הוא בוחר לעשות כך? כנראה שמצב של חיפזון מעמיד כל פרט בעם אל מול בחירה, האם להצטרף אל משה או לא. במצב כזה כל היוצאים אמורים להיות מחויבים לבחירתם ויותר מכך, אירוע טראומתי כמו זה, יכול בקלות להוות מסד לנרטיב לאומי משותף. (כמו שאנו חווים אותו היום.) לוח השנה אלוהים מכריז על חודש ניסן כחודש הראשון בלוח השנה של עם ישראל. ובכך הוא "מוליד" את העם . זהו היום הראשון של העם כעצמאי ולכן מכאן מתחיל לוח השנה שלו. היום הראשון, בשנה הראשונה , מעבדות לחירות. המצוות 3 מצוות עיקריות נחנכות בפרק זה: א.חג הפסח יד וְהָיָה הַיּוֹם הַזֶּה לָכֶם לְזִכָּרוֹן, וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַיהוָה: לְדֹרֹתֵיכֶם, חֻקַּת עוֹלָם תְּחָגֻּהו טו שִׁבְעַת יָמִים, מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ— זוהי מצוות חג הפסח. ה' מצווה על העם לזכור את האירוע אשר אירע להם ולזכור מי שיחרר אותם מהעבדות. בנוסף לכך ישנו ציווי לספר לדור הבא על יציאת מצריים ודרך החג לשמר את האירוע לדורות רבים. כך נוצר נרטיב של עם חדש, כך מבטיחים קיום רב שנים של זהות לאומית, ועם יהודי. ב.המזוזה. שמות יב' . כב וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב, וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר-בַּסַּף, וְהִגַּעְתֶּם אֶל-הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל-שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת, מִן-הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף; וְאַתֶּם, לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח-בֵּיתוֹ--עַד-בֹּקֶר. כג וְעָבַר יְהוָה, לִנְגֹּף אֶת-מִצְרַיִם, וְרָאָה אֶת-הַדָּם עַל-הַמַּשְׁקוֹף, וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת; וּפָסַח יְהוָה, עַל-הַפֶּתַח, וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית, לָבֹא אֶל-בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף. בני ישראל מצווים לצבוע משקופיהם בדם על מנת ששליחי האלוהים ידעו לפסוח על בתיהם ולא להרוג את בכוריהם. זהו הבסיס למצוות המזוזה. מנהג זה נהוג עד היום ולכל אורך שנותינו בגלות. המזוזה מייצרת הפרדה בין בתי ישראל לאחרים והופכת את מעונו של היהודי למובדל ושמור על ידי האל. ג. הנחת תפילין שמות יב' טז וְהָיָה לְאוֹת עַל-יָדְכָה, וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ: כִּי בְּחֹזֶק יָד, הוֹצִיאָנוּ יְהוָה מִמִּצְרָיִם. {ס} זהו המקור והבסיס למצוות הנחת התפילין. המילה תפילין אינה מופיעה בתנ"ך. היא ביטוי חז"לי מאוחר. היד קרובה ללב, העין קרובה למוח. סימן לשילוב ההכרחי והמאוזן בין רחש הלב והרגש לבין ההליכה אחר המוח וחשיבתו הרציונלית. המנהג מושרש עד היום, ומסמל נאמנות לאל היחיד שהוציאנו ביד חזקה ממצריים ואנו עמו הנבחר. מפרשת בוא אנו לומדים כיצד לכונן חברה. עם ישראל קם מתוך הוויה מסוימת, הוויית העבדות. העם עובר תהליך של בחירה בשייכות ובקבלה של חוקים ומצוות מידי שמיים. אלוהים נותן מסגרת לחיי העם – לוח שנה, מסגרת זמן עליונה שנכתיבה את כל תחומי החיים ושמה דגש על יציאת מצריים כגורם מכונן. חגים ומצוות – מעשים יומיומיים שמעצבים את העם כשונה מעמים אחרים ומחייבים הזכרות מחודשת יומיומית בהימצאותו של האל , גואלו של העם. נרטיב לאומי – העם חווה חוויה מכוננת אשר עומדת בעינה כסיפור לידתו של העם אלפי שנים אחר כך, כל מהותנו מבוססת על חתירה לעצמאות ולחופש בזמנים קדומים כמו בזמנים המודרניים. גם אנו יכולים ללמוד מכך, חברה חדשה דורשת מסגרת - יומיום מפותח, נרטיב משותף ויציב ויכולת לחוות את כל תחומי החיים מתוך הוויה משותפת. זו נקודה פנימית החיה בקרבנו מימים ימימה, חתירה לטוב, לחופשי ולצודק, על מנת שנוכל לבנות ולחיות בחברה מתוקנת. חזק ואמץ +מה אנחנו לומדים מהפרשה? +רשמים שלכם מהפרשה? ובכללי לגבי השבת הזאת. +מה שלומכם? +משהו חדש שקרה השבוע? +איחול לכל השמוצניקים? +סתם משהו שבא לכם לכתוב...
