שבת שלום

[מיכל הלב]

לא מסכימה עם דבריך

אבקש שלא נתחיל דיון חדש בנושא, פשוט מציינת שדעותינו חלוקות על מנת שאנשים לא ינסו את מה שאתה ממליץ עליו מבלי לחקור בעצמם.

 

[אדםהגיוני]

אני עוד לא פגשתי אדם שמסכים עם אדם

אחר בכל תחום ולכן אני כותב את דעתי לא צריך בהכרח להוסיף שזאת דעה חלוקה . הרי אם כך הדבר צריך להוסיף לחתימות של כל גולשי הפורום שדעותיהם חלוקות. יום נעים.

 

[0 אור 0]

דוקא יש כאן הסכמה כללית

שההמלצות שלך ממש מסוכנות ומזיקות זה שאתה מזיק לעצמך - זכותך, אבל חבל שאתה מוצא לנכון לענות כאן לאנשים ולבלבל אותם. מי שלא מכיר אותך עוד עלול לחשוב שזו המלצה לגיטימית ברפואה משלימה.

 

[אדםהגיוני]

ד"ר אטקינס גדול הרופאים

האלטרנטיבים בני זמננו בכלל לא מסכים איתך. אדם שהציל הרבה אנשים מתזונה לקויה וממוות מוקדם ולא סתם מטפל אלטרנטיבי . בזכותו קימת כלינקה בניו-יורק שעוזרת להרבה מאוד אנשים מדי שנה להוריד במשקל ולהיות בריאים. עכשיו לענין: אוקי , את לא חייבת להסכים איתו אבל יש אלטרנטיבות רבות לרפואה הקונבציונלית ושיטת ד"ר אטקינס היא אחת מהם ולכן להגיד שיש הסכמה כללית זה בכלל לא נכון . כמו כן , הסיבות שלי לאי אכילת ציפס הם מאוד הגיוניות נכון הם יכולות להיות שניות במחלוקת אבל יש משהו בעולם שכולם מסכימים עליו ? רוצה להמשיך את הדיון הזה בפרטי את מוזמנת כי חבל שוב לדבר על זה כן ולהציף את הפורום.

 

[hal767]

מצטרף למסרים של אור ומיכל

ישנם נושאים שניתן להתווכח עליהם, והיו לא מעט ויכוחים בפורום בנושאים שונים. לא זה המקרה, ויש להזהיר את הגולשים מדעות אלה. במיוחד לאור העובדה שמפרסם הדעות האלה לא מצטיין בעודף בריאות.

 

[מיכל הלב]

אני מוצאת לנכון שזה חשוב

ומבקשת לא להתחיל שוב ויכוח. כשתכתוב את דעותיך, אני או מישהו אחר נכתוב שהדעות חלוקות, ובכך זה יסתיים. אם יתפתח ויכוח, אמחק אותו.

 

[harduf9]

מישהו זוכר איך אנחנו הגענו, כל אחד

בנפרד כמובן, לרפואה טבעית. מאחר ופתחתי את הנושא אספר את דרכי ראשון. הסיפור הקצר הוא: "כי יש לי אח קטן ונודניק". ההסבר: הוא היה מרגיז את חבריו והיה בא אלי לצורכי הגנה (שלו) והתקפה (של חבריו). הורי החליטו לשלוח אותו ללמוד הגנה עצמית ומאחר וכל דבר היינו עושים ביחד אז גם אותי. התוצאה אני התמדתי 9 שנים הוא שנתיים. עכשיו הייתי מרביץ לחברים שלו יותר מדויק. אחרי 9 שנים מי שהיה המורה שלי דאז אמר לי למה אתה לומד רק את הצד "המזיק" של המזרח ומשך אותי ליוגה ולמשחק "גו". משם הגעתי לשיאצו ולטיפול מזדמן לחבר של הורי שהיה (ועדיין) עם הסתיידות כרונית של חוליות הצוואר. באותו היום מצבו היה קשה במיוחד הוא לא היה מסוגל לסובב את הצוואר בכלל וסבל מכאבים. עשיתי לו טיפול של כ 10 דקות על ה Blader ונדהמתי מהתוצאה. הוא היה מסוגל לסובב את הראש כמעט 90 מעלות לכל צד מה שכבר שנים לא עשה וללא כאבים. נדהם, משתאה ומלא סיפוק החלטתי שזו דרכי. מה שמצחיק שבגיל 17 שנה וחצי - שנתיים, קודם מני פאר ראיין רפלקסולוגית בטלויזיה ואני אמרתי "מי ילך לשטויות האלו" 5 שנים אח"כ כבר הייתי רפלקסולוג בכיר. מה שנקרא השאלה והתשובה. מאז ועד היום אני כל פעם עומד משתאה לעומת יכולות הריפוי של הגוף, יכולות ההרס שאנו מפעילים עליו ותפקודו ביום יום לפני שהוא קורס. בריאות שלמה גיא הרדוף

 

[0 אור 0]

אצלי אין נקודת התחלה ברורה

היום כשאני משחזרת את הילדות שלי שהיתה בתקופתה הבלתי הוליסטית ביותר של מדינת ישראל, כבר אז נבטו הניצנים - החל מהכרות עם צמחי מרפא שצמחו ביער ושימוש בהם, המשך בעיסוק ביוגה ושתית תה צמחים בימים שאלו היו עיסוקים מאד זרים ובלתי מוכרים. מאוחר יותר, בתור אמא השתמשתי במידת האפשר בצמחי מרפא ואפילו הכרתי כמה שמנים אתריים (בלי לדעת שיש בכלל מושג כזה), למדתי קאראטה והתעניינתי בתחומים נוספים אבל תוך כדי הכחשה מוחלטת שיש לי קשר לדבר הזה שנקרא ניו אייג' תמיד אהבתי לקבל עיסויים וטיפולים בשיטות מגע, אבל יותר משרציתי ללמוד בעצמי , רציתי לשלוח את בן זוגי ללמוד ושיתרגל עלי. המפנה היה לאחר שטיפולי הרפלקסולוגיה שקיבלתי סייעו לי במה ששום דבר כבר לא עזר, ואז החלטתי ללכת ללמוד בעצמי - מכאן כבר הגלגל רץ - אחרי הרפלקסולוגיה למדתי "בטעות" עיסוי תאילנדי, ואז כבר המשכתי לשיטות נוספות של עיסוי, לבכיר ברפלקסולוגיה, שמנים, רייקי ועוד היד נטויה.

 

[תמימה האחת]

זוכרת

אצלי כל הנושא הטיפולי תמיד היה באופיי... אני זוכרת את סבא שלי קורא לי "אחות רחמנייה" כבר בגיל 4 בתקופת התיכון, הייתי מסתובבת לי עם ספר של ניסים קריספיל ומלקטת צמחים ורוקחת מהם כל מיני תרופות למכאובים שונים... בהמשך גם בצבא, בנח"ל כל בני הגרעין ידעו לבוא אליי כדי לקבל את העלה המתאים לבעיה המתאימה, לקבל את הלחיצה הנכונה במקום הנכון, לכל מיני סינוסים מלאים וכיו'ב... אחר כך, השתחררתי, הגעתי לקיבוץ, גידלתי לי גינת תבלינים, המשכתי ללקט צמחים, אבל חוץ מהספר של ניסים קריספיל לא הרחבתי ידיעות בנושא... באיזשהו שלב נקלטה לקיבוץ אישה טבעונית וביחד הרצנו לתקופה של שלושה שבועות "חוות בריאות" בה אני הייתי הממונה על הבישולים הצמחוניים/טבעוניים וזו היתה בעצם הפעם הראשונה שהכרתי אורז מלא ודומיו ו...התאהבתי... כשעזבתי את הקיבוץ והתחתנתי התלבטתי מה אלמד...והחלטתי בהחלטה שהיום נראית לי מוזרה לחלוטין, ללמוד עיצוב אופנה (???!!!???!)...סיימתי את הלימודים בהצטיינות, קניתי מכונת תפירה ועוד כמה מכשירים שהתיישבו להם במחסן ואספו אבק במשך כמה שנים...(עד שמכרתי אותם) אחרי 3 הריונות וחוסר מעש מוחלט בנושא המקצועי, תוך הבנה של "מה לעזאזל לי ולעיצוב אופנה???" הלכתי להרצאת מבוא ש"במקרה" נקלעתי אליה...בהילינג... and the rest is history מאז נשארתי בתחום האהוב עליי המשלב את האהבה שלי לטבע, לידע, לבני אדם ולטיפול בהם. המעניין הוא שאנשים שלא ראו אותי שנים (פגישות מחזור למיניהן) ששומעים מה אני עושה, אומרים תמיד "איך מתאים לך"...חבל שאני לא השכלתי להבין זאת בגיל צעיר יותר...אבל גם זו היתה חוויה מלמדת...

 

[0 אור 0]

יש לי הרגשה שאצלך

(כמו אצלי) היית צריכה את כל החיים, ההתנסות והבשלות בשביל להתחיל לעסוק בתחום "ברצינות" הגעת לזה בדיוק במקום ובזמן שזה באמת התאים לך והיית מוכנה לקראתו

 

[דוד כפרי]

הלכתי ללמוד טאי-צ'י בשביל ללמוד

להילחם. נשארתי כי גיליתי שזה מתקן לי את הברכיים שנגעו בצבא. המורה לטאי-צ'י חשב שאם אני לומד לפרק אנשים, כדאי שאדע גם להרכיב אותם בחזרה, ועזר לנו לארגן קורס שיאצו. ואז התחלתי לווברץ...

 

[טאוֹ]

מרתק לקרוא ../images/Emo99.gif

אני חוזר על עצמי, אבל אנשים הם דבר כל כך מרתק... תמיד מעניין אותי לשמוע על הדרכים שאנשים עוברים בחיים. לפעמים אלה דרכים עקלקלות, בפעמים אחרות ניתן לזהות דרך ישירה, שכבר מתחילתה הוליכה אותנו אל המקום שבו אנו נמצאים היום. לעתים זהו מסלול מאד ברור, ולעתים אלה חוטים סמויים מהעין, או "יד הגורל", שמנתבים אותנו למקומות חדשים, מפתיעים, מופלאים. הנה, חמש שנים בסך-הכל אחרי שחשבת "מי יילך לשטויות האלה", מצאת את עצמך רפלקסולוג בכיר... נפלא. על הדרך האישית שלי כתבתי כאן.

 

[hal767]

מבין אותך, נהגת נכון

גם אני, לפעמים, מרגיש לא לגמרי שייך לסביבה. תחום הבריאות, למשל, מעווות לחלוטין אצל הרבה אנשים. הם שטופים בדיסאינפורמציה מהתקשורת ומהרופאים. מה לעשות? אני ,בדרך כלל שותק, למעט מעט מקרים שאני חש שכדאי להגיד את דעתי בעדינות, מעין רמז קטן, וזה רק לאותם בודדים שיש להם ראש פתוח. מעבר לזאת, לאור הניסיון, אינני מנסה לשנות את העולם ואינני מנסה להיות מיסיונר.