חצי ../images/Emo32.gif - אנחנו והעולם החיצון
באיזשהו מקום הלכתי והתכנסתי לי באיזה עולם קטן שבו המודעות גוברת לעולם ההוליסטי, ואיפשהו התעלמתי מהעולם הגדול שנשאר איפשהו במרווחי שנים אחורה לדרך שאני עשיתי וגם הוא בחלקו התעלם/לא מודע למה שקורה אצלי תקריות של השבוע האחרון: שנת הלימודים מתחילה, אני יושבת עם מפעיל הקפיטריה על התפריטים. הוא דוקא בסדר גמור עם סלטים, ואני מזכירה שהחורף מגיע וצריך להוסיף קצת דברים חמים - מרקים, קטניות, לגוון בירקות ואפשרויות לצמחונים - ופתאום אני קולטת שהאדם בכלל לא אתי, על מה אני מדברת בכלל? שאר חברי הצוות שיושב אתו, שאמנם נורא שמחו שהעליתי את הדברים (אצלנו רוב נשי), התחילו גם הם כבר להסתכל עלי בתמהון, אז כבר לא העזתי להעלות דרישה לאורז מלא - נתקדם בהדרגה לכיוון הזה. והיום - ארוע משמעותי בחיי - הלכתי לרופא המשפחה שלי!! לאחר מפגשים די טראומטיים עם רופאי משפחה די החרמתי את המוסד בשנים האחרונות, ומצאתי מעקפים כשהייתי צריכה רפואה מערבית. אז רופא הנשים או כל גורם אחר מרים גבה כשהוא שואל מי הרופא המטפל ולי אין מושג, אז? אבל לפני כשבועיים גיליתי שרופא המשפחה שלנו בחור לעניין (כשתמך בהמלצה שלי לטיפול בפריצת דיסק שסטתה "קלות" מהנורמה של לשכב ולקחת כדורים נגד כאבים), מסתבר שהוא עוסק בטאי צ'י ודוד שלנו מכיר אותו. ובינתיים פרץ אצלי איזה ארוע רפואי, המורה שלי לרפלקסולוגיה התבקשה לאבחן והמליצה לגשת לרופא לבדיקה. OK, אז אני נופלת לי בבוקר למרפאה ונכנסת לרופא כולי מצוננת ומשתעלת ומתחילה לספר לרופא על משהו אחר לגמרי, מתארת מה שכבר עשיתי לטיפול עצמי, על האבחון הרפלקסולוגי ומפה לשם הבן אדם שכבר עובד 5 שנים במרפאה וחשב שהוא מכיר את כולם (ואני גם "חולה כרונית" הרי) הזאת מסתכל על הציפור המשונה שנפלה עליו לביקור פתע - מוכרחה להגיד שהוא הגיב בגבורה רבה ולא ניסה להחזיר אותי למוטב. בדקנו פה ושם כל מיני דברים, ביקש ממני בדיקות נוספות להמשך, ואז הוא פתאום שואל אותי אם אני מעוניינת בקורס טיפולי קצר. אני בוהה בו ומנסה להבין באיזה הקשר הוא מציע לי ועל איזה קורס הוא מדבר (שיאצו? טוינא?), ואז הוא קלט שאני לא מבינה מה הוא רוצה ממני, ומסביר שיש אפשרות לקחת ליתר בטחון כמה ימים של אנטיביוטיקה. וואי, איך נפלה התדמית, אפילו שהוא כבר הבין בעצמו שהתשובה תהיה "חס ושלום" ופתאום חשבתי שרק כאן מחוברים אתי בזה שכשכואב הראש, אני לא מבינה מה פתאום שואלים אותי על אקמול, וכשאני מצוננת אני רצה לקנות את השמן שחסר לי לאף (דרך אגב - התערובת עזרה פלאים - מהצהרים פסק הדלף לחלוטין), וכשמדברים אתי על קורס טיפולי אז הדבר האחרון שעולה לי לראש זה אנטיביוטיקה ...
באיזשהו מקום הלכתי והתכנסתי לי באיזה עולם קטן שבו המודעות גוברת לעולם ההוליסטי, ואיפשהו התעלמתי מהעולם הגדול שנשאר איפשהו במרווחי שנים אחורה לדרך שאני עשיתי וגם הוא בחלקו התעלם/לא מודע למה שקורה אצלי תקריות של השבוע האחרון: שנת הלימודים מתחילה, אני יושבת עם מפעיל הקפיטריה על התפריטים. הוא דוקא בסדר גמור עם סלטים, ואני מזכירה שהחורף מגיע וצריך להוסיף קצת דברים חמים - מרקים, קטניות, לגוון בירקות ואפשרויות לצמחונים - ופתאום אני קולטת שהאדם בכלל לא אתי, על מה אני מדברת בכלל? שאר חברי הצוות שיושב אתו, שאמנם נורא שמחו שהעליתי את הדברים (אצלנו רוב נשי), התחילו גם הם כבר להסתכל עלי בתמהון, אז כבר לא העזתי להעלות דרישה לאורז מלא - נתקדם בהדרגה לכיוון הזה. והיום - ארוע משמעותי בחיי - הלכתי לרופא המשפחה שלי!! לאחר מפגשים די טראומטיים עם רופאי משפחה די החרמתי את המוסד בשנים האחרונות, ומצאתי מעקפים כשהייתי צריכה רפואה מערבית. אז רופא הנשים או כל גורם אחר מרים גבה כשהוא שואל מי הרופא המטפל ולי אין מושג, אז? אבל לפני כשבועיים גיליתי שרופא המשפחה שלנו בחור לעניין (כשתמך בהמלצה שלי לטיפול בפריצת דיסק שסטתה "קלות" מהנורמה של לשכב ולקחת כדורים נגד כאבים), מסתבר שהוא עוסק בטאי צ'י ודוד שלנו מכיר אותו. ובינתיים פרץ אצלי איזה ארוע רפואי, המורה שלי לרפלקסולוגיה התבקשה לאבחן והמליצה לגשת לרופא לבדיקה. OK, אז אני נופלת לי בבוקר למרפאה ונכנסת לרופא כולי מצוננת ומשתעלת ומתחילה לספר לרופא על משהו אחר לגמרי, מתארת מה שכבר עשיתי לטיפול עצמי, על האבחון הרפלקסולוגי ומפה לשם הבן אדם שכבר עובד 5 שנים במרפאה וחשב שהוא מכיר את כולם (ואני גם "חולה כרונית" הרי) הזאת מסתכל על הציפור המשונה שנפלה עליו לביקור פתע - מוכרחה להגיד שהוא הגיב בגבורה רבה ולא ניסה להחזיר אותי למוטב. בדקנו פה ושם כל מיני דברים, ביקש ממני בדיקות נוספות להמשך, ואז הוא פתאום שואל אותי אם אני מעוניינת בקורס טיפולי קצר. אני בוהה בו ומנסה להבין באיזה הקשר הוא מציע לי ועל איזה קורס הוא מדבר (שיאצו? טוינא?), ואז הוא קלט שאני לא מבינה מה הוא רוצה ממני, ומסביר שיש אפשרות לקחת ליתר בטחון כמה ימים של אנטיביוטיקה. וואי, איך נפלה התדמית, אפילו שהוא כבר הבין בעצמו שהתשובה תהיה "חס ושלום" ופתאום חשבתי שרק כאן מחוברים אתי בזה שכשכואב הראש, אני לא מבינה מה פתאום שואלים אותי על אקמול, וכשאני מצוננת אני רצה לקנות את השמן שחסר לי לאף (דרך אגב - התערובת עזרה פלאים - מהצהרים פסק הדלף לחלוטין), וכשמדברים אתי על קורס טיפולי אז הדבר האחרון שעולה לי לראש זה אנטיביוטיקה ...
