'שבת שלום ומבורך/ת'?

זו ההטיה בתנ"ך ובלשון חז"ל

קברותיכם (הקו"ף בחיריק, הבי"ת בשווא), למשל.
 
הנה המקורות

קברות: במדבר י"א ל"ד, נחמיה ב` ג` ו-ה`. קברתיך: מלכים ב` כ"ב כ`, דברי הימים ב` ל"ד כ"ח. קברותיכם: יחזקאל ל"ז י"ב-י"ג. קברותיה: יחזקאל ל"ב כ"ג. אבל יש גם בלשון זכר, כמו קברים: שמות י"ד י"א, מלכים ב` י"ג כ"א, איוב י"ז א`, קהלת ח` י`. קברינו: בראשית כ"ג ו`.
 
לא שמת לב אף פעם?

להבדל בין ערבית לבין שחרית ומוסף? וינוחו בה/בו? אפשר לדבר על המילה "שבת" כמהות השבת - נקבה, ואפשר כעל יום השבת - זכר. אגב, גם בהרבה חסידויות (גזע צאנז, כמדומני, ומסתמא עוד) מקובל לומר כך. (בסידורים המתאימים כתוב: בבואו לביתו יאמר "שבת שלום ומבורך" ג"פ. משהו כזה.)
 

השיסער

New member
יפה יפה.

לא שמתי-לב לקטע של ה'וינוחו בו/בה'. אם כי מן הסתם יש בזה עניינים מדוע בערבית התייחסו ל'שבת' ובשחרית ל'יום'. עכ"פ ייש"כ.
 
ודאי ודאי.

זה מסתדר ע"פ הדיקדוק, אבל אין ספק שהסיבה למה בחרו כאן כך וכאן כך היא "עניינים" וע"פ קבלה. וכן במנחה זה "בם" כידוע (ולכן מקובל לגרוס "שבתות").
 
לבקשתך. הנה עוד תשובה בענין זה.

לבקשתך אני מעתיק את המסר ששלחתי לך. מצאתי כעת עוד דבר בנושא: תוס´ כתובות ה. ד"ה שמא ישחוט בן עוף: י"ג בו עוף, אע"ג דשבת לשון נקבה היא דכתיב (שמות לא) מחלליה מות יומת, ה"נ הוי לשון זכר כל העושה בו מלאכה (שם לה) שומר שבת מחללו (ישעיה נו). עכ"ל.
 
ועי` תוס` קידושין ב:

שמביא כמה דברים שמשמשים בלשון זכר ונקבה (כמו דרך שמביאה הגמ` שם): מחנה, רוח, שמש, אולי גם אש? לא זוכר.
 
למעלה