אין לי איש בעולם שאני כל כך שונאת
ויכולה להקביל אותו לפרעה. 'פרעה' האישי שלי שוכן בתוכי. התורה מספרת שאלוהים הקשיח את לבו של פרעה במכוון ועל כן הפרעה שלי הוא בתוכי. הדברים הקטנים אצלי שעדיין זקוקים לליטוש ואולי ללטיוש אינסופי. אני לא משליכה על אחרים את הבעיות שלי. אני עם הבעיות שלי התמודדתי ומתמודדת כך שאני לא יכולה להגיד שאי פעם יצאתי מעבדות לחירות או לחילופין שצעדתי 40 שנה במדבר. אני, בניגוד לתורה שמטרתה להגזים על מנת לפאר את דמותו של אלוהים (מה שנקרא היום טלנובלה), לא אגזים ואומר שהיו לי חיים טובים ואני מקווה שהם ימשיכו להיות טובים גם בעתיד. על כן יציאת מצרים שלי היא בסימן התגברות על כעסים שלעיתים עולים בי,התמודדות עם קשיים שלעיתים צצים, התמודדות עם החלטות, קבלת החלטות נבונות, בניית העתיד תוך דאגה שהעתיד יראה כמו שהייתי רוצה. לקחת את חיי בידיי ולנהל אותם בתבונה. חג הפסח, יציאת מצרים וכל המסביב באים לידי ביטוי לדעתי במשפט "אֵיזֶהוּ גִּבּוֹר? – הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ". לכבוש יצר זה הדבר הקשה ביותר לעשותו, מה הפלא שפרעה התקשה בכך, לפעמים הרבה יותר קל ללכת 40 שנה במדבר מאשר להתמודד עם הדבר האמיתי, הרי גם משה לא יכול היה לכבוש את יצרו ובמקום לדבר אל הסלע ויצאו ממנו מים הוא בחר להכותו. מסתבר שהוא עבר את פרעה, עבר את המדבר אבל לא עבר את זה - את היצר.