שבתאי היקר,
הספר שלך תפס אותי לא מוכן. אני קורא מעט מאד ספרים באופן כללי, בטח לא ספרים על חזרה בשאלה. הספר היחיד שהצלחתי לקרא אותו עד הסוף היה "וכי נחש ממית" בשאר הספרים נשברתי באמצע או כבר בהתחלה, אבל קניתי את הספר, אתה יודע, בכל זאת, תמיכה ביוצאים, ואנחנו גם קצת חברים אז למה לא. ביום חמישי בערב לקחתי אותו איתי למיטה וקראתי כמה עמודים, הייתי עייף מת, ונרדמתי, בבוקר התעוררתי ליסוע לפגישה השבועית שלי עם הילדים בירושלים, קראתי אותו כל הנסיעה באוטובוס, ירדתי מהאוטובוס וקראתי אותו גם באוטובוס השני, הגעתי לילדים והם רצו לשחק איתי שח ולילדות שלי יש בת מצוה במוצאי שבת אז גם חגגנו קצת, ואני רק רוצה לקרא עוד מהספר, הפגישה נגמרה ואני עם הספר עד תל אביב. הגעתי הביתה שמתי מהר שעועית ותפוחי אדמה לחמין של מחר, אח שלי, הנסיך הקטן, צייר, לצלילי ידיד נפש של אברהם פריד, ואני על הספה, באמצע הספר, הרגשתי לחלוחית בעיניים, טוב גם שבתאי כותב שהוא בוכה בספרים, ניערתי את הראש והמשכתי, ככל שהתקדמתי הלחלוחית הפכה לדמעות, התקשרתי לבת חן והצעתי לה לבוא לחמין מחר, "אני קורא את הספר של שבתאי, הוא מדהים, אני מרגיש הזדהות טוטאלית איתו" "כן, הוא מאכזב לטובה," היא אומרת לי, "רק שלא תגלי לי את הסוף" אמרתי לה, ההומור שלי ושל בת חן (בעדינות על הקטנצ'יק...) די מסונכרן כנראה, "הגעת כבר לקטע שהוא כותב מכתב התאבדות...?" "אל תגלי לי כלום, אני לא רוצה לדעת" אוי סליחה סליחה, אמרה לי בת החן הכשרה. המשכתי לקרוא (היא לא תבוא לחמין כנראה). אח שלי הלך לתל אביב. סיימתי את הספר ופרצתי בבכי שלא בכיתי שנים, התקשרתי לאחותי בלונדון, לכל מי שחשבתי שאולי יש לו את הטלפון של שבתאי, כולם היו לא זמינים, חוץ מבני הבלתי נלאה, התקשרתי לשבתאי והיתה שיחה ממתינה. עד שהספקתי להרגע אתה מתקשר. "היי שבתאי, קראתי את הספר שלך ו..." לא הצלחתי לסיים את המשפט, אז צחקתי על עצמי שאני בוכה כמו ילדה, "יש לך מזל שאני לא בחורה אחרת הייתי מתאהב בך..." בקיצור לא ממש הצלחתי לומר את מה שרציתי במיוחד שתפסתי אותך במקלחת. בטח זה היה מביך מאד לשמוע איש בוכה בטלפון, מה עושים בסיטואציה כזו. טוב שזה קרה לך ולא לי... אז שוב ושוב, הספר הזה מופלא, הצורה שהוא כתוב, העדינות, הגעגועים, ההבנה שעולה מכל מילה. אני הולך לקרא אותו שוב כמובן, שולח עותק לאחותי היקרה בלונדון, אחים שלי כבר הזמינו לקרא אותו. ואני הולך להתנדב באגודה שלנו, בעזרת השם יתברך בקרוב ממש ממש. אוהב אותך מני פיליפ
הספר שלך תפס אותי לא מוכן. אני קורא מעט מאד ספרים באופן כללי, בטח לא ספרים על חזרה בשאלה. הספר היחיד שהצלחתי לקרא אותו עד הסוף היה "וכי נחש ממית" בשאר הספרים נשברתי באמצע או כבר בהתחלה, אבל קניתי את הספר, אתה יודע, בכל זאת, תמיכה ביוצאים, ואנחנו גם קצת חברים אז למה לא. ביום חמישי בערב לקחתי אותו איתי למיטה וקראתי כמה עמודים, הייתי עייף מת, ונרדמתי, בבוקר התעוררתי ליסוע לפגישה השבועית שלי עם הילדים בירושלים, קראתי אותו כל הנסיעה באוטובוס, ירדתי מהאוטובוס וקראתי אותו גם באוטובוס השני, הגעתי לילדים והם רצו לשחק איתי שח ולילדות שלי יש בת מצוה במוצאי שבת אז גם חגגנו קצת, ואני רק רוצה לקרא עוד מהספר, הפגישה נגמרה ואני עם הספר עד תל אביב. הגעתי הביתה שמתי מהר שעועית ותפוחי אדמה לחמין של מחר, אח שלי, הנסיך הקטן, צייר, לצלילי ידיד נפש של אברהם פריד, ואני על הספה, באמצע הספר, הרגשתי לחלוחית בעיניים, טוב גם שבתאי כותב שהוא בוכה בספרים, ניערתי את הראש והמשכתי, ככל שהתקדמתי הלחלוחית הפכה לדמעות, התקשרתי לבת חן והצעתי לה לבוא לחמין מחר, "אני קורא את הספר של שבתאי, הוא מדהים, אני מרגיש הזדהות טוטאלית איתו" "כן, הוא מאכזב לטובה," היא אומרת לי, "רק שלא תגלי לי את הסוף" אמרתי לה, ההומור שלי ושל בת חן (בעדינות על הקטנצ'יק...) די מסונכרן כנראה, "הגעת כבר לקטע שהוא כותב מכתב התאבדות...?" "אל תגלי לי כלום, אני לא רוצה לדעת" אוי סליחה סליחה, אמרה לי בת החן הכשרה. המשכתי לקרוא (היא לא תבוא לחמין כנראה). אח שלי הלך לתל אביב. סיימתי את הספר ופרצתי בבכי שלא בכיתי שנים, התקשרתי לאחותי בלונדון, לכל מי שחשבתי שאולי יש לו את הטלפון של שבתאי, כולם היו לא זמינים, חוץ מבני הבלתי נלאה, התקשרתי לשבתאי והיתה שיחה ממתינה. עד שהספקתי להרגע אתה מתקשר. "היי שבתאי, קראתי את הספר שלך ו..." לא הצלחתי לסיים את המשפט, אז צחקתי על עצמי שאני בוכה כמו ילדה, "יש לך מזל שאני לא בחורה אחרת הייתי מתאהב בך..." בקיצור לא ממש הצלחתי לומר את מה שרציתי במיוחד שתפסתי אותך במקלחת. בטח זה היה מביך מאד לשמוע איש בוכה בטלפון, מה עושים בסיטואציה כזו. טוב שזה קרה לך ולא לי... אז שוב ושוב, הספר הזה מופלא, הצורה שהוא כתוב, העדינות, הגעגועים, ההבנה שעולה מכל מילה. אני הולך לקרא אותו שוב כמובן, שולח עותק לאחותי היקרה בלונדון, אחים שלי כבר הזמינו לקרא אותו. ואני הולך להתנדב באגודה שלנו, בעזרת השם יתברך בקרוב ממש ממש. אוהב אותך מני פיליפ