ב ו ב י ק י ת
New member
שבע שנים מאז....
שבע שנים... מאז שראיתי אותך לראשונה... שבע השנים הטובות..? הרעות...? שבע שנים חלפו....חלקן טובות...טובות מאד.. היום, במקרה, קראתי את המכתבים ששלחתי לך אחרי שנפרדו...קראתי ובכיתי.... יש לי בן זוג נהדר ..כבר כמה חודשים..אהבה גדולה.. וככל שהקשר איתו מתחזק..כך אני נזכרת בך..בנו.. יותר.. לפעמים צוחקת לי ..ככה בצד.. נדהמת לגלות שאותן מניירות בדיוק שהיו לי איתך..חוזרות עכשיו איתו... מן הסתם..מניירות קצת שחוקות...מניירות של אהבה.. נזכרת שאמרת כמה היא דומה לי...מדהים איך אנחנו בוחרים אהובים... מאד קל להתרפק על המוכר.. על הזיכרונות שנוגעים...על אהבת חיים.. זוכרת שאמרת.."..את עוד תראי ..אנחנו עוד נחזור להיות ביחד.."... נזכרת ומחייכת.. מחייכת..כי זה כ"כ רחוק ממני עכשיו אבל יחד עם זאת זה כ"כ שם... לגדל את X ו Y , הילדים שלנו..ביחד...לראות אותם גדלים ונהיים נסיכים יפים וחכמים.. להתמלא מאושר מכל מיני מעשים קטנים...לחלוק את הרגעים האלה כמשפחה.. כמה זמן כבר עבר... אתה שם..רחוק כ"כ..פיזית ונפשית.. לא מסוגלת לנהל איתך שיחה על כלום.. שאנחנו נפגשים..אתה ישר בורח...לא מסתכל לי אפילו בעיניים... נדמה כאילו שיחה איתי מאיימת עלייך..מאיימת לגעת.. לא מאמינה שאתה שונא.. לא מאמינה שאתה לא רוצה לדבר.. כל שיחה איתך..גם בטלפון ..עדיין פורטת על נימים אסורים... כמה זמן כבר עבר... שבע שנים חלפו...חלקן רעות...רעות מאד... הכאב כבר חלף...אבל השאיר את חותמו העמוק... עדיין לא מבינה איך יכולת....איך נפערה תהום אינסופית בינינו... אנחנו ...שהקשר בינינו עמד בנחשול של קשיים... נפלנו דווקא בסינריו הטריוויאלי..(..ע"ע..רומן..בגידה..) לא מתחרטת על כלום... לא הייתי מוותרת עלייך..עלינו..למרות הכול.. מתבוננת עליי מהצד..נדהמת... איך בחרתי להיות מי שאני...כמה ממך..יש עדיין בי... פיצי שלי...(..וייסלחו לי כולם..אתה תמיד תישאר פיצי שלי..) אין ממש מטרה למכתב..חוץ מפורקן של הלב.. אתה יודע..חייבת להגיד הכול כאן..ועכשיו.. (-: אני.
שבע שנים... מאז שראיתי אותך לראשונה... שבע השנים הטובות..? הרעות...? שבע שנים חלפו....חלקן טובות...טובות מאד.. היום, במקרה, קראתי את המכתבים ששלחתי לך אחרי שנפרדו...קראתי ובכיתי.... יש לי בן זוג נהדר ..כבר כמה חודשים..אהבה גדולה.. וככל שהקשר איתו מתחזק..כך אני נזכרת בך..בנו.. יותר.. לפעמים צוחקת לי ..ככה בצד.. נדהמת לגלות שאותן מניירות בדיוק שהיו לי איתך..חוזרות עכשיו איתו... מן הסתם..מניירות קצת שחוקות...מניירות של אהבה.. נזכרת שאמרת כמה היא דומה לי...מדהים איך אנחנו בוחרים אהובים... מאד קל להתרפק על המוכר.. על הזיכרונות שנוגעים...על אהבת חיים.. זוכרת שאמרת.."..את עוד תראי ..אנחנו עוד נחזור להיות ביחד.."... נזכרת ומחייכת.. מחייכת..כי זה כ"כ רחוק ממני עכשיו אבל יחד עם זאת זה כ"כ שם... לגדל את X ו Y , הילדים שלנו..ביחד...לראות אותם גדלים ונהיים נסיכים יפים וחכמים.. להתמלא מאושר מכל מיני מעשים קטנים...לחלוק את הרגעים האלה כמשפחה.. כמה זמן כבר עבר... אתה שם..רחוק כ"כ..פיזית ונפשית.. לא מסוגלת לנהל איתך שיחה על כלום.. שאנחנו נפגשים..אתה ישר בורח...לא מסתכל לי אפילו בעיניים... נדמה כאילו שיחה איתי מאיימת עלייך..מאיימת לגעת.. לא מאמינה שאתה שונא.. לא מאמינה שאתה לא רוצה לדבר.. כל שיחה איתך..גם בטלפון ..עדיין פורטת על נימים אסורים... כמה זמן כבר עבר... שבע שנים חלפו...חלקן רעות...רעות מאד... הכאב כבר חלף...אבל השאיר את חותמו העמוק... עדיין לא מבינה איך יכולת....איך נפערה תהום אינסופית בינינו... אנחנו ...שהקשר בינינו עמד בנחשול של קשיים... נפלנו דווקא בסינריו הטריוויאלי..(..ע"ע..רומן..בגידה..) לא מתחרטת על כלום... לא הייתי מוותרת עלייך..עלינו..למרות הכול.. מתבוננת עליי מהצד..נדהמת... איך בחרתי להיות מי שאני...כמה ממך..יש עדיין בי... פיצי שלי...(..וייסלחו לי כולם..אתה תמיד תישאר פיצי שלי..) אין ממש מטרה למכתב..חוץ מפורקן של הלב.. אתה יודע..חייבת להגיד הכול כאן..ועכשיו.. (-: אני.