זכות להעניש יש, ללא ספק.
(משום מה נראה לי שעונש אצלך מוגדר כעונש פיסי, ולכן את לא מסכימה עם הטענה העקרונית שלי) העונש הוא בדיוק "לא לדבר ולא לשתף ברפרנסים...", האם העונש הזה חזק דיו? יחליט כל שובר שביתה בעצמו... בגדול, עושה רושם שרבים מהמתלבטים לא שוברים שביתה בדיוק מהסיבה הזאת, ככה שהאפקטיביות של העונש נמדדת במונחים סטטיסטיים. לא הצלחתי להבין איך בדיוק הדוגמא עם המרצה היא אנלוגיה למצב הנוכחי. בנוגע לזה: "נפלא שהמטרה הוגדרה על ידי ה"רוב", אבל כל עוד לא היה הסכם כלשהו בין כולם, כל אחד זכאי לבחור בדרך אותה הוא מעדיף.". יש לך טעות עקרונית בעניין. כאשר מדינה קובעת חוק בתמיכת הרוב, על כולם לציית לחוק ללא יוצא מן הכלל, ו"ההסכם" הוא בכך שאת אזרחית המדינה. אפשר לקרוא לזה תנאי, שאת בתור אדם פרטי, צריכה להחליט בשביל עצמך אם הוא מתאים לך או לא ולהחליט אם לעזוב או לא. באופן דומה, ה"הסכם" עם אגודות הסטודנטים הוא בכך שאת סטודנטית, כי אגודת הסטודנטים לא יכולה להחליט שאת באופן אישי לא שייכת לה, ולכן להכריח אותך לשלם שכ"ל שונה מכל שאר הסטודנטים. אגודת הסטודנטים, לצורך כל דבר ועניין מעשי, היא "המדינה" ואוכלוסיית הסטודנטים הם "האזרחים". ההבדל היחיד הוא שלמדינה קיימים מנגנונים לאכיפת החוק, בעוד שלאגודת הסטודנטים אין מנגנונים כאלו והיא נאצלת להתבסס על המוסר (שהוא בעצם, הרמה הבסיסית יותר לחוק, ועליו החוק מושתת) של "אזרחיה". ה"לעשות רעש ולכבות את האור" הם בעצם, מעין "מנגנון אכיפת החוק" כנגד העוברים על החוק. הסיבה שהוא נדרש, היא כי קיימים פרזיטים בכל חברה אזרחית ובדרך כלל, הוא נוצר מעצמו בכל חברה באופן ספונטני. עכשיו, זה לא אומר שת'כלס יש להם סמכויות מסויימות ואני מסכים שהם מתנהגים מעבר לסמכויות שלהם, אבל המצב המוזר הזה נוצר בגלל הבעיה המובנית כאן, והיא שאין לאגודות הסטודנטים שום כלי לאכיפת המרות שלהם. אז נכון שאסור שיהיה לאגודות הסטודנטים כלי שכזה, אבל אני מצליח להבין כיצד נוצר המצב המוזר הזה וכל עוד אין פה עבירה על חוקי המדינה, אני רואה ב"לעשות רעש, ולכבות את האור" כצעד לגיטימי במידת מה. כאמור, אני מסכים שיש פה מקום להתווכח על חומרת הצעדים - "לעשות רעש" נראה לי הרבה יותר לגיטימי מאשר "לכבות את האור", שהוא בהחלט נמצא אי שם באיזור האפור.