שבירת צעצועים

[א אוהל]

שבירת צעצועים

איך אתן מתייחסות לשבירת צעצועים בכוונה ע"י הילדים שלכן? האפרוח שלי בת 3 ורבע ומעולם עד היום לא שברה צעצוע בכוונה (וגם לא בכוונה אפשר לספור את מס' הצעצועים השבורים על כף יד אחת). לאחרונה, בעקבות מפגשים עם ילדים של חברים שלנו (החברים אנשים מקסימים ונהדרים ואנחנו אוהבים אותם בכל ליבנו אבל דרך החינוך שלהם את ילדיהם שערורייתית בעינינו - הם די מרשים להם הכל, כולל אלימות המופנית כלפי ילדים אחרים והרס רכוש וההתייחסות שלהם לכך היא כאילו זו התנהגות חמודה של ילדיהם כי הם רק ילדים וזה יעבור עם הגיל. האבא מספר שגם הוא היה כזה בתור ילד. היום, מהכרותי איתו, הוא בכלל לא אלים ובנאדם מאוד פרודוקטיבי) היא קיבלה רעיונות קצת הרסניים. לדוגמא: יש לה עגלת בובות. כשהחברים ביקרו אצלנו, בנם בן ה-5 ישב בעגלה הזו ואחותו בת ה-3 הסיעה אותו ברחבי הבית. מאז האפרוח נהנית להביע את עצמה בעגלה. אמרתי הל מספר פעמים שהעגלה לא מיועדת לשאת את המשקל שלה ושהיא עלולה להישבר ושאם היא תמשיך לנסוע בה והעגלה אכן תישבר לא נקנה לה חדשה. היא טוענת שהעגלה לא תישבר. דוגמא נוספת - באחד הימים צבענו משהו והיא החליטה למרוח צבע גם על מטבח הצעצוע שלה. אמרתי לה שהצבע לא ירד משם ושהיא עלולה אח"כ להצטער על כך. היא החליטה בכל זאת למרוח צבע (ואכן הוא לא יורד). מדי פעם היא שואלת אותי "אוי למה צבעתי את זה באדום?" או "מה עכשיו הצבע לא יורד?" אבל בסה"כ לא נראה שזה באמת מטריד אותה יותר מדי. בעלי טוען שאני מחמירה איתה יותר מדי - הוא אומר שאם אמרתי לה פעם-פעמיים זה מספיק. לגבי העגלה, הוא אומר שמקסימום היא תישבר ובאמת לא נקנה לה חדשה. אבל קשה לי לראות אותה עושה נזקים... האמת היא שהיא ילדה כ"כ טובה ובלתי מזיקה לסביבה ואני חוששת שאולי אם יש מקום שהיא "מתמרדת" בו אני צריכה לאפשר לה את המקום הזה - סך הכל הנזק הוא רק לצעצועים שלה ולא לאנשים אחרים או לרכוש יקר. אבל קשה לי עם זה... היום אפילו חשבתי פשוט להעלים את עגלת הבובות כדי שלא תשבור אותה. מה דעתכן? אני מחמירה מדי?

 

[ashlaya]

יכולה לספר לך רק

שבגן של עדי תמיד הילדים נוהגים להסיע אחד את השני בעגלות הבובות ובאמת שכלום לא קורה להם בקשר לצבע אני הייתי אומרת עד שלוש פעמים שאני לא מרשה ואח"כ לוקחת את הצבע יש לנו מן הסכמה כזאת בבית אני והחצי - מעירים מקסימום 3 פעמים ואז מקפלים את הדברים וזה עובד כבר לפני שמגיעים ל3 בכלל

 

[כרמית מ.]

מה שאת מתארת, הוא לא שבירת

צעצועים, אלא שימוש לא שגרתי בהם. זה אינו הרס למטרת הרס, אלא משחק קצת שונה - גם הצבע, הוא בסך הכל חיקוי של מה שאתם עשיתם. במקרים כאלו, אני חושבת שאם הזהרת אותה על תוצאות מעשיה, והיא בחרה בכל זאת להמשיך - כדאי לאפשר לה. כל עוד היא "מטפלת" רק בחפצים שלה, ואינה הורסת בכוונה אז זו נראית לי אפילו עצמאות ויצירתיות ברוכה.... אפילו לא הייתי קוראת לזה מרד. לדעתי, שווה לבדוק מה בדיוק מפריע לך בנושא - ולפי זה לראות - האם ניתן לתעל את היצירתיות והעצמאות למקומות שלא יפריעו לך, האם את יכולה להתגבר על ההפרעה, האם את רואה לנכון למנוע את הפעילות, בגלל שהיא מפריעה לך וכדומה.

 

[לאה_מ]

מסכימה מאד עם כרמית.

אגב, הילדים שלי גם הסיעו זה את זה בעגלת הבובות, ואני ראיתי בזה סוג של משחק פחות שגרתי ולא התנהגות ונדליסטית כלפי הצעצוע. ברור היה שהכוונה אינה לשבור או להרוס - להיפך. בסופו של דבר אכן העגלה נשברה (אחרי די הרבה הסעות כאלה, כמדומני), ועכשיו היא נמצאת אצלנו עם 3 גלגלים ולא 4 - הם כבר לא יכולים להסיע בה זה את זה, כמובן, אבל בהחלט אפשר להסיע בובות, ולא קנינו חדשה (אגב, אני כן חושבת שאם הילד מודע לסיכון שהוא לוקח שהצעצוע ישבר, ההורים לא צריכים מיד לרוץ ולקנות צעצוע חדש...). גם לגבי צביעת המטבח שציינת, אני לא רואה בעיה, ולדעתי אפשר גם לנסות להסיר את הצבע עם מסירי צבע למיניהם (כמו טרפנטין או אצטון או אלכוהול), כמובן ביחד איתך, ואחר כך לשטוף טוב במים וסבון. ואם לא ירד - היא תדע שזו התוצאה של הצביעה. אני כן הייתי חושבת יחד איתה איך לנסות לשנות את זה כך שזה ימצא חן בעיניה (אולי להדביק מדבקות או לצפות במפיות או באמת לנסות להסיר את הצבע). סך הכל את מתארת ילדה ששומרת היטב על הרכוש שלה, ואני לא רואה סיבה לאסור עליה התנסויות מהסוג שתיארת.

 

[אלדורית]

מסכימה עם הדברים שנאמרו כאן

וזיכרון ילדות שלי: היתה לי בובה נהדרת, גדולה, מרשימה במיוחד שקיבלתי מסבא וסבתא שחזרו מאמריקה. בובה מהחלומות, כזאת שאי אפשר היה לקנות אז בארץ בכלל. אהבתי אותה במיוחד. לכן היה זה רק טבעי שכשהיא נפצעה בפנים (בכאילו, במשחק) שמתי לה "יוד"--קשקשתי עליה בטוש כחול (על המצח, הלחיים, הסנטר, והאף). זה לא ירד. אמא שלי הניחה לי לנסות להוריד את זה בעצמי עם מים, וניסתה גם בעצמה. סבתא שלי שלפה אצטון. כלום לא עזר. זה היה שיעור: היא היתה הבובה היחידה עם "יוד". המשכתי לשחק בה עוד אחרי זה, אם כי היא כבר לא היתה נהדרת כל כך. ריחמתי עליה. אמא שלי אף פעם לא עצרה אותי מלהמציא משחקים משונים עם צעצועים ומשחקים. בד"כ שמרתי עליהם למופת (והיום הבנות שלי משחקות ברבים מהם). לפעמים הם נהרסו (אחרי שעשיתי לו אמבטיה, תיבת הנגינה בבטן של הדובי הפסיקה לנגן, אז גזרתי גם את החוט; היום הוא יושב במיטה של הבת שלי). זה אף פעם לא היה מתוך ונדליזם, אלא מתוך יצירתיות. ודווקא החופש שהיה לי לשחק בצעצועים כראות עיני, הפך אותי למחוייבת כלפיהם (אני חושבת).

 

[אלדורית]

מסכימה עם הדברים שנאמרו כאן

זוזיכרון ילדות שלי: היתה לי בובה נהדרת, גדולה, מרשימה במיוחד שקיבלתי מסבא וסבתא שחזרו מאמריקה. בובה מהחלומות, כזאת שאי אפשר היה לקנות אז בארץ בכלל. אהבתי אותה במיוחד. לכן היה זה רק טבעי שכשהיא נפצעה בפנים (בכאילו, במשחק) שמתי לה "יוד"--קשקשתי עליה בטוש כחול (על המצח, הלחיים, הסנטר, והאף). זה לא ירד. אמא שלי הניחה לי לנסות להוריד את זה בעצמי עם מים, וניסתה גם בעצמה. סבתא שלי שלפה אצטון. כלום לא עזר. זה היה שיעור: היא היתה הבובה היחידה עם "יוד". המשכתי לשחק בה עוד אחרי זה, אם כי היא כבר לא היתה נהדרת כל כך. ריחמתי עליה. אמא שלי אף פעם לא עצרה אותי מלהמציא משחקים משונים עם צעצועים ומשחקים. בד"כ שמרתי עליהם למופת (והיום הבנות שלי משחקות ברבים מהם). לפעמים הם נהרסו (אחרי שעשיתי לו אמבטיה, תיבת הנגינה בבטן של הדובי הפסיקה לנגן, אז גזרתי גם את החוט; היום הוא יושב במיטה של הבת שלי). זה אף פעם לא היה מתוך ונדליזם, אלא מתוך יצירתיות. ודווקא החופש שהיה לי לשחק בצעצועים כראות עיני, הפך אותי למחוייבת כלפיהם (אני חושבת).

 

[צימעס]

לזה את קוראת נזקים?

כמו שבעלך אמר - מה הכי גרוע? תשבר העגלה? המטבח - הזהרת אותה, היא החליטה בכ"ז לנסות, והיא בהחלט למדה שעור (זכותה, כן? המטבח שלה). אני מעריכה שהיא תזכור אותו בפעם הבאה שהיא תרצה לצבוע משהו... כאמא לילד מאוד אנרגטי (מאוד!), אני יכולה לומר שמה שנראה כאלימות הוא לפעמים הוצאת אנרגיה שהוא זקוק לה. אני משתדלת מאוד לכוון את הילדים שיוציאו את האנרגיה על דברים פחות חשובים (קפצת פעם על קרטון ביצים? נסי!), שיצעקו בחוץ ולא בבית, נותנת להם הרבה גרוטאות לפני שהן הולכות סופית לפח וכיו"ב. זכית בילדה נוחה (מותר לשער שיש בה מהשלווה שלך?)

 

[irisgh]

../images/Emo45.gif

< כאמא לילד דומה, שבאחרונה נרגע. ולתינוק, שהיה נראה רגוע, ובאחרונה מפתח אנרגיות שלא מהעולם הזה..> אני אגיד לך איך אני מנחשת שזה היה נראה לי, אם הייתי באה לבקר אתכם, או שהייתן מבקרות אותי

הייתי חושבת שזו ילדה מאוד טובה, אולי אפילו יותר מדי 'ילדה טובה', עד כדי קצת מרובעות וחרדתיות. ושאמא, במקום לעודד בה קצת נועזות, ספונטניות, יצירתיות, התנסות, משמרת את 'הילדה הטובה'. יש לי חברה שיש לה ילדה כזו, כמו שאת מתארת. אחרי הביקור הראשון שלנו אצלה, היא התחילה עם מנהגים יניביים במיוחד. כגון: לשפוך את המיץ לתוך השניצל (או להפך) ולאכול אותו כך... היא המשיכה עם המנהג הזה כמה חודשים! ז היום הילדה היא בגיל של ברביות. רוב חברותיה בנות והן משחקות כך. בכל אופן, אותה אמא שמחה כשהילדה נחשפת לקצת 'אנרגיות יניביות'. שהיא רואה שאפשר לצחוק כשנופלים, להנות כשמלכלים, לנסות שימושים לא שגרתיים בדברים. ובנוכחותו עושה נסיונות כאלה. תחשבי על זה גם כך

 

[tonti]

בדיוק מה שאני חשבתי.

לא מעט משחקים נשברו אצלינו מנסיונות של הפשפש לדפוק אותם, לזרוק אותם. רק עכשיו הוא מתחיל להבין שמשחק באמת יכול להשבר(ולא אמא ולא אבא יוכלו לתקן אותו) בגגל איך שהוא מתנהג איתו. אבל זה רק אחרי שהוא ראה במו עיניו איך נשברים לו דברים. הרובוט השבור שלו עדיין חבר השינה האהוב שלו

 

[צימעס]

חשבתי עליך ועל הפשפש

כשהיססתי אם לכתוב את ההודעה. לרגע היה נדמה לי שיש לי חוליגן קטן בבית, אבל נזכרתי שהוא לא כל כך חריג

 

[tonti]

../images/Emo13.gif

קשור ולא קשור: אתמול היתה לנו במושב מסיבת סופקיץ. לילדים שמו מקרן עם מסך ענק וסרט מצוייר(שלא יפריעו לעשות על האש). כל הילדים מגיל 0 (ואני לא מגזימה) יושבים פעורים ובוהים. רק טוסיק אחד קטן מסתיר להם, מוציא להם מהשקע, מכבה ת'רמקולים.... ת'אמת? שמחתי שהוא כזה ולא כמו כולם. רק הצחיק אותי שלא היה עוד אחד לרפואה שישתולל איתו. מהר מאוד פרשנו למחוזות אחרים כדי לא להפריע. (חסר למנוול הזה שהוא מראה את ההודעה פעמיים

)

 

[צימעס]

הכל כי לא הרגלת אותו

לבייבי-מוצארט+מוצץ+נדנדה מגיל 0

 

[עמית@]

../images/Emo6.gif

מצטרפת, האפרוח נשמעת גורה עדינת נפש ליד סופת ההוריקן שחולפת אצלי בבית מדי יום (מי שמע בכלל על שימוש בצעצועים בהתאם ל"הוראות".. מה שלא נשבר/נפתח/אפשר לשבת עליו לא שווה..)

 

[צימעס]

לשבת עליו???

לקפוץ, לתופף בעוצמה, להטיח

הלהיט אצלינו - לשבת על סיר אחד (סיר מהמטבח, כן?), להציב מלפנים סיר אחר, ולשבור לי כפות עץ תוך תיפוף פרוע ושירת "אולה-מולה" (= אדום עולה).

 

[א אוהל]

../images/Emo9.gif

תודה על התגובות. נכון שמאוד טוב לי עם זה שהיא "ילדה טובה" ומנומסת (היום היה היום הראשון של הגן והגננות חילקו לכל הילדים לפני הפרידה סוכריה על מקל - האפרוח היתה הילדה היחידה שאמרה "תודה" כשלקחה את הסוכריה

) ונעים ונוח לי שאני יכולה לצאת איתה למסעדות ולבתים של אנשים אחרים והיא לא עושה נזק. דווקא עם לכלוך (שלה עצמה או של דברים שניתן לנקות) אין לי שום בעיה. פעם אחת בחייה היא ציירה עם טושים על הקיר - כיוון שזה היה צבע רחיץ, לא נלחצתי ואפילו רצתי להביא את המצלמה כדי להנציח את האמנית הצעירה בפעולה כי זה כ"כ שעשע אותי. אח"כ הסברתי לה שלא מציירים על הקיר וישבתי וקירצפתי אותו עד שהכל ירד וזהו. אני חושבת שמפריע לי ומעציב אותי, בצורה מאוד ילדותית אולי, שברגע שצעצוע שלה נהרס, אז זהו - הוא הרוס. עדיין חבל לי שהצעצועים שלי, שעברו ממני לאחי ואחותי הקטנים ממני במצב חדש ממש, לא שרדו אותם בכלל. אני אשחרר את החבל לגבי הצעצועים שלה

 

[טאשקה]

אצלנו הבעיה בדיוק הפוכה. הפשוש זורק

ושובר כל דבר ללא הבחנה. עייפתי מלהעיר לו, להרחיק אותו וממנו... הוא ילד מאוד פעיל ויצירתי, אך לפעמים זה עובר את גבול הטעם הטוב. לא נשאר לנו אוטו אחד שלם, בעגלת הבובות הוא מסיע כל דבר אפשרי (כולל יושב בעצמו) חוץ מהבובות. את הטושים והעפרונות העלמתי אחרי שקירות הבית הפכו ליצירה אחת ענקית וצבעונית, ועכשיו אני מביאה לו אחד בכל פעם שהוא מבקש לצייר. ובקיצור אני מסכימה מאוד עם קודמותי, יש לך ילדה רגועה ושלווה, אז תני טיפ טיפה לצאת מהגבולות שהורגלת להם. זה יעשה לה רק טוב.

 

[ליליה והגמדים]

"בעלך" צודק

אני לא רואה שום "נזקים" בתיאורים שתיארת כאן, אלא רק טווח התנסות סביר של ילדה. מה שאסור - פשוט תגידי לא. שווה לשמור את ה"אסור" לקווים האדומים שלך, לא "לבזבז" את אפקט האיסור. אם את נותנת לה אופציה - תעמדי מאחוריה. את לא יכולה לומר לה "לא כדאי" ולהכנס ללחץ מזה שהיא לא קבלה את המלצתך. זה לא אמין. חייבת לציין גם שצורם לי מאוד לקרוא שהיא "ילדה כ"כ טובה ובלתי מזיקה לסביבה". זו הגדרה בעייתית בעיני אפילו לחיית מחמד, שלא לדבר על ילדה....

 

[א אוהל]

סמנטיקה

"בעלי" - אין לי בעיה עם המילה "בעלי", שהיא הכינוי הנפוץ, ואני לא מרגישה צורך לחפש לה אלטרנטיבות דוגמת אישי, בן זוגי, שותפי לחיים, אב ילדי וכו', למרות המקור שלה ולמרות ש"בעלי" מעולם לא קנה אותי בכך וכך ח"י זוזים מאבי (התחתנו בקפריסין). "ילדה כ"כ טובה ובלתי מזיקה לסביבה" - ניסוח לא משהו, אני מודה

. אנחנו ההורים תמיד אומרים על עצמנו שכביכול אנחנו מנוסים בהורות - כי יש לנו ילדה בת 3 ורבע כבר, אבל בעצם - אין לנו שמץ של מושג! אנחנו רואים ילדים של חברים, שההורים צריכים כל הזמן לרדוף אחריהם, להרחיק מהם כל מיני חפצים-מועדים-לפורענות, להשגיח ולדאוג ומשווים לאיך שהאפרוח היתה ועודנה - ואולי זה לא נשמע טוב, אבל מעולם לא היינו צריכים לדאוג שהיא באמת תגרום נזקים פיזיים לעצמה או לסביבה. אני מקווה שתסלחי לי על שאני "מעידה על עיסתי" אבל האפרוח ילדה מאוד חכמה, עם חוש הומור מפותח, זכרון מדהים, שמה לב לפרטים הכי קטנים, סקרנית, עם רצון ברזל ואופי ברור מהרגע שהיא נולדה ועם זאת, מצד אבא שלה היא דור רביעי (לפחות - אני מכירה רק 4 דורות אחורה) לאנשים מסודרים, מאורגנים, זהירים מאוד, מנומסים מטבעם, שכאילו נולדו "מחונכים" במובן הישן והיקי של המילה. ממש ככה. אנחנו אומרים שבטח התינוקת שבדרך תהיה שד משחת ותלמד את ההורים השאננים שלה פרק או שניים בגידול ילדים...

 

[הילהל]

סתם להגיד שלום

נחמד למצוא עוד מישהו שלא עבר את מסלול הנישואים האורתודוקסיים.

 

[irisgh]

אז גם אני אגיד שלום ../images/Emo8.gif