שבירת צעצועים
איך אתן מתייחסות לשבירת צעצועים בכוונה ע"י הילדים שלכן? האפרוח שלי בת 3 ורבע ומעולם עד היום לא שברה צעצוע בכוונה (וגם לא בכוונה אפשר לספור את מס' הצעצועים השבורים על כף יד אחת). לאחרונה, בעקבות מפגשים עם ילדים של חברים שלנו (החברים אנשים מקסימים ונהדרים ואנחנו אוהבים אותם בכל ליבנו אבל דרך החינוך שלהם את ילדיהם שערורייתית בעינינו - הם די מרשים להם הכל, כולל אלימות המופנית כלפי ילדים אחרים והרס רכוש וההתייחסות שלהם לכך היא כאילו זו התנהגות חמודה של ילדיהם כי הם רק ילדים וזה יעבור עם הגיל. האבא מספר שגם הוא היה כזה בתור ילד. היום, מהכרותי איתו, הוא בכלל לא אלים ובנאדם מאוד פרודוקטיבי) היא קיבלה רעיונות קצת הרסניים. לדוגמא: יש לה עגלת בובות. כשהחברים ביקרו אצלנו, בנם בן ה-5 ישב בעגלה הזו ואחותו בת ה-3 הסיעה אותו ברחבי הבית. מאז האפרוח נהנית להביע את עצמה בעגלה. אמרתי הל מספר פעמים שהעגלה לא מיועדת לשאת את המשקל שלה ושהיא עלולה להישבר ושאם היא תמשיך לנסוע בה והעגלה אכן תישבר לא נקנה לה חדשה. היא טוענת שהעגלה לא תישבר. דוגמא נוספת - באחד הימים צבענו משהו והיא החליטה למרוח צבע גם על מטבח הצעצוע שלה. אמרתי לה שהצבע לא ירד משם ושהיא עלולה אח"כ להצטער על כך. היא החליטה בכל זאת למרוח צבע (ואכן הוא לא יורד). מדי פעם היא שואלת אותי "אוי למה צבעתי את זה באדום?" או "מה עכשיו הצבע לא יורד?" אבל בסה"כ לא נראה שזה באמת מטריד אותה יותר מדי. בעלי טוען שאני מחמירה איתה יותר מדי - הוא אומר שאם אמרתי לה פעם-פעמיים זה מספיק. לגבי העגלה, הוא אומר שמקסימום היא תישבר ובאמת לא נקנה לה חדשה. אבל קשה לי לראות אותה עושה נזקים... האמת היא שהיא ילדה כ"כ טובה ובלתי מזיקה לסביבה ואני חוששת שאולי אם יש מקום שהיא "מתמרדת" בו אני צריכה לאפשר לה את המקום הזה - סך הכל הנזק הוא רק לצעצועים שלה ולא לאנשים אחרים או לרכוש יקר. אבל קשה לי עם זה... היום אפילו חשבתי פשוט להעלים את עגלת הבובות כדי שלא תשבור אותה. מה דעתכן? אני מחמירה מדי?
איך אתן מתייחסות לשבירת צעצועים בכוונה ע"י הילדים שלכן? האפרוח שלי בת 3 ורבע ומעולם עד היום לא שברה צעצוע בכוונה (וגם לא בכוונה אפשר לספור את מס' הצעצועים השבורים על כף יד אחת). לאחרונה, בעקבות מפגשים עם ילדים של חברים שלנו (החברים אנשים מקסימים ונהדרים ואנחנו אוהבים אותם בכל ליבנו אבל דרך החינוך שלהם את ילדיהם שערורייתית בעינינו - הם די מרשים להם הכל, כולל אלימות המופנית כלפי ילדים אחרים והרס רכוש וההתייחסות שלהם לכך היא כאילו זו התנהגות חמודה של ילדיהם כי הם רק ילדים וזה יעבור עם הגיל. האבא מספר שגם הוא היה כזה בתור ילד. היום, מהכרותי איתו, הוא בכלל לא אלים ובנאדם מאוד פרודוקטיבי) היא קיבלה רעיונות קצת הרסניים. לדוגמא: יש לה עגלת בובות. כשהחברים ביקרו אצלנו, בנם בן ה-5 ישב בעגלה הזו ואחותו בת ה-3 הסיעה אותו ברחבי הבית. מאז האפרוח נהנית להביע את עצמה בעגלה. אמרתי הל מספר פעמים שהעגלה לא מיועדת לשאת את המשקל שלה ושהיא עלולה להישבר ושאם היא תמשיך לנסוע בה והעגלה אכן תישבר לא נקנה לה חדשה. היא טוענת שהעגלה לא תישבר. דוגמא נוספת - באחד הימים צבענו משהו והיא החליטה למרוח צבע גם על מטבח הצעצוע שלה. אמרתי לה שהצבע לא ירד משם ושהיא עלולה אח"כ להצטער על כך. היא החליטה בכל זאת למרוח צבע (ואכן הוא לא יורד). מדי פעם היא שואלת אותי "אוי למה צבעתי את זה באדום?" או "מה עכשיו הצבע לא יורד?" אבל בסה"כ לא נראה שזה באמת מטריד אותה יותר מדי. בעלי טוען שאני מחמירה איתה יותר מדי - הוא אומר שאם אמרתי לה פעם-פעמיים זה מספיק. לגבי העגלה, הוא אומר שמקסימום היא תישבר ובאמת לא נקנה לה חדשה. אבל קשה לי לראות אותה עושה נזקים... האמת היא שהיא ילדה כ"כ טובה ובלתי מזיקה לסביבה ואני חוששת שאולי אם יש מקום שהיא "מתמרדת" בו אני צריכה לאפשר לה את המקום הזה - סך הכל הנזק הוא רק לצעצועים שלה ולא לאנשים אחרים או לרכוש יקר. אבל קשה לי עם זה... היום אפילו חשבתי פשוט להעלים את עגלת הבובות כדי שלא תשבור אותה. מה דעתכן? אני מחמירה מדי?