שביזות יום שישי.
יום רביעי מזכיר לאשתי על היציאה ביום חמישי בלילה לדייג. ושוב הריטואל המעצבן: אתה לא עייף? אתה לא מעדיף לישון? גם ככה לא תתפוס כלום?, אבל לפחות הדגים יזכו לארוחה טובה, היא קוראת לי בית התמחוי לדגים. יום חמישי השמיים מחייכים ואני מחכה לערב ההתרגשות נבנית ומתעצמת בכל שעה שעוברת. אחה"צ עובר על התפריט: שניצל יש, קישקע יש, קוביות סלמון יש, רצועות פילה עם העור של סול יש גם יש וכמובן סבידה (תפריט עשיר לא?). 20:10 מרים קלאץ', 20:45 שני חכות במים עמוסות כל טוב: קרסים 6,8 על שתי החכות והסטיקלייטים מראים עצבנות, ההתרגשות בעיצומה וכבר מרים טלפון לחבר ומספר לו , שהלילה "זה הלילה" תוך 2 דקות הצתתי את דמיונו והוא מסכים להגיע, אבל יבוא אחרי העבודה. 21:30 אני נזכר, שבעצם קר ושכחתי את החרמונית מרוב התרגשות. 21:40 אני רץ במקום כמו משוגע כדי להתחמם, אבל הכל שווה י ש א כ י ל ו ת. 22:00 מרים צלצול לגאוו'אד והוא מסיים רק עוד שעה וחצי, אבל יש אכילות. 23:30 מכין קפה בפק"ל של המילואים ומתחמם בחום הגזייה כמו הומלס בחודש ינואר בשיקגו, ותוך כדי לגימות אני נזכר, ששכחתי לאכול ארוחת ערב עם המישפוח'ה (עיין ערך התרגשות). זורק מילה לגאוו'אד שבדרכו לים יפתיע אותי עם משהו טעים, כי יש אכילות וגם אני רעב (אגב נשבע שלא אכלתי כלום מהצהרים). 23:55 עדיין קופץ ורץ במקום כדי להתחמם, אבל צ'מעו יש אכילות. 00:35 הגאוו'אד מגיע ובאמתחתו לאפת שוו'ארמיה עמוסה כל טוב, אז הראתי לו קסם קטן איך מעלימים לאפה בחצי דקה? הוא עדיין בשוק. 01:05 שנינו אחרי "קפה של רובאית" רצים כמו משוגעים במקום גם הגאוו'אד שכח להתלבש כראוי, אבל יש אכילות. 02:06 הוא מודיע לי, שאמנם יש אכילות אבל אנחנו קפואים ואין לנו אפילו מזאט קטן להראות לילדים בבית וחוץ מזה, שאני צריך לקום ולעבוד היום בבוקר. 02:15 קיפול, ובלארגיות זורק את כל הפתיונות לים שיהנו הדגים. בדרך חזרה מפש תירוץ לאשתי מדוע בזבזתי זמן שינה איכותי בתמורה לכלום ויודע שבבוקר שוב יתחילו הירידות עלי. אבל אני לא מתייאש כמו שאומרים "הפעם דגים זה אתם כמו עשרות פעמים לפני כן, אבל אולי בפעם הבאה זה יהיה אני" אשתי מוסיפה, שגם בפעם הבאה אני שוב אאכיל את הדגים ואחזור עם קדחת. וכך מתחילה לה שביזות יום שישי. אז עד הפעם הבאה עלו והצליחו והעיקר שיש אכילות. שלכם שאראק
יום רביעי מזכיר לאשתי על היציאה ביום חמישי בלילה לדייג. ושוב הריטואל המעצבן: אתה לא עייף? אתה לא מעדיף לישון? גם ככה לא תתפוס כלום?, אבל לפחות הדגים יזכו לארוחה טובה, היא קוראת לי בית התמחוי לדגים. יום חמישי השמיים מחייכים ואני מחכה לערב ההתרגשות נבנית ומתעצמת בכל שעה שעוברת. אחה"צ עובר על התפריט: שניצל יש, קישקע יש, קוביות סלמון יש, רצועות פילה עם העור של סול יש גם יש וכמובן סבידה (תפריט עשיר לא?). 20:10 מרים קלאץ', 20:45 שני חכות במים עמוסות כל טוב: קרסים 6,8 על שתי החכות והסטיקלייטים מראים עצבנות, ההתרגשות בעיצומה וכבר מרים טלפון לחבר ומספר לו , שהלילה "זה הלילה" תוך 2 דקות הצתתי את דמיונו והוא מסכים להגיע, אבל יבוא אחרי העבודה. 21:30 אני נזכר, שבעצם קר ושכחתי את החרמונית מרוב התרגשות. 21:40 אני רץ במקום כמו משוגע כדי להתחמם, אבל הכל שווה י ש א כ י ל ו ת. 22:00 מרים צלצול לגאוו'אד והוא מסיים רק עוד שעה וחצי, אבל יש אכילות. 23:30 מכין קפה בפק"ל של המילואים ומתחמם בחום הגזייה כמו הומלס בחודש ינואר בשיקגו, ותוך כדי לגימות אני נזכר, ששכחתי לאכול ארוחת ערב עם המישפוח'ה (עיין ערך התרגשות). זורק מילה לגאוו'אד שבדרכו לים יפתיע אותי עם משהו טעים, כי יש אכילות וגם אני רעב (אגב נשבע שלא אכלתי כלום מהצהרים). 23:55 עדיין קופץ ורץ במקום כדי להתחמם, אבל צ'מעו יש אכילות. 00:35 הגאוו'אד מגיע ובאמתחתו לאפת שוו'ארמיה עמוסה כל טוב, אז הראתי לו קסם קטן איך מעלימים לאפה בחצי דקה? הוא עדיין בשוק. 01:05 שנינו אחרי "קפה של רובאית" רצים כמו משוגעים במקום גם הגאוו'אד שכח להתלבש כראוי, אבל יש אכילות. 02:06 הוא מודיע לי, שאמנם יש אכילות אבל אנחנו קפואים ואין לנו אפילו מזאט קטן להראות לילדים בבית וחוץ מזה, שאני צריך לקום ולעבוד היום בבוקר. 02:15 קיפול, ובלארגיות זורק את כל הפתיונות לים שיהנו הדגים. בדרך חזרה מפש תירוץ לאשתי מדוע בזבזתי זמן שינה איכותי בתמורה לכלום ויודע שבבוקר שוב יתחילו הירידות עלי. אבל אני לא מתייאש כמו שאומרים "הפעם דגים זה אתם כמו עשרות פעמים לפני כן, אבל אולי בפעם הבאה זה יהיה אני" אשתי מוסיפה, שגם בפעם הבאה אני שוב אאכיל את הדגים ואחזור עם קדחת. וכך מתחילה לה שביזות יום שישי. אז עד הפעם הבאה עלו והצליחו והעיקר שיש אכילות. שלכם שאראק