שביזות יום א

[קרבית 12]

שביזות יום א

שלום לכולם
אני חדשה פה, אני בכלל ״ירוקה ״ בלהיות אמא של חייל
בני הבכור התגייס במרץ השנה במסלול קרבי מתוך מוטיבציה עצומה הוא ממש נלחם להגיע לחי״ר
אנחנו כבר חודשיים וחצי בטירונות ופתאום אני שומעת קולות אחרים, קשה לו , הוא מתגעגע הבייתה , נמאס לו...
הוא יצא לחג, היה לו ממש כיף, בילה , נהנה ומאתמול בלילה החיוך לאט לאט נעלם וגם שלי...
הבוקר היה ממש קשה לו לקום , הוא נראה שבוז לגמרי... נשבר לי הלב
אשמח לשמוע עצות
תודה רבה ושיהיה המשך יום טוב ובשורות טובות

 

[מלכת הלבבות 8]

ברוכה הבאה יקירה

אז ככה: גם אני אמא לקרבי לוחם מג"ב שהיה בטירנות בכיתי על הקושי שלי והגעגועים אל בני יחידי
והטירנות לא קלה הייתה כיום הוא שנה במג"ב אבל שמח היכן שנמצא
וכן שביזות של יום א' נקרות לא רק לחיילנו גם לנו האימהות
מזמינה אותך להיות חלק בבית החם והתומך המיוחד

 

[הרוזנת האחת]

הגעת למקום הנכון, כפי שאמרה לך מלכת הלבבות

אני מניחה שאצל כולם יש את השביזות הזו , החל משעות הערב במוצ״ש,
גם הבן שלי חייל קרבי בחי״ר, גיוס מרץ 2011,
אני מניחה, וכך זה אצלנו, כשרוב חבריו אינם קרביים, אז הבאסה שלו יותר רבה,
אצלנו רוב חבריו , יוצאים יומיות, ומקסימום הרבה חמשושים, ואילו הוא ממש לא,
לפני כמה זמן אמר כשדיברנו על אם היום היה מתגייס מה היה בוחר, ואמר - קרבי ביומיות...
אז, כמובן שאין אופציה כזו, ואם המצב משלימים,
ה״דיכאון״ הוא גם אני בדרך! לבסיס, אבל ברגע שניפגשים עם כל החבר׳ה , נידמה לי שקצת קל יותר,
וגם הפעילות שואבת אותם לעשיה אינטנסיבית ואין להם כל כך זמן לחשוב על הגעגועים וכו׳
זמן פנוי, אם בבית או בבסיס, ״מייצר״ פנאי למחשבות.
אני במקומך, הייתי מסמסת לו מסרים של עידוד, ובטלפון תשדרי שהכל יהיה בסדר,
ואני מאמינה שהכל יהיה בסדר,
תישארי איתנו ותעבירי את הזמן בנעימים

 

[קרבית 12]

תודה רבה על קבלת הפנים החמה

תודה על קבלת הפנים החמה יקירות, מדהים איך כמה מילות עידוד מ״ חברות לנשק ״ מחממות את הלב
עודדתן אותי, תודה רבה וערב טוב

 

[שויו]

ברוכה הבאה קרבית

מחזקת את דבריה של רוזנת...
שלחי לו מסרים של עידוד וחיבוק...
לכל חייל נופל מתישהו האסימון שזה לא צחוק, זה סיפור ארוך של 3 שנים.. ואז יש ירידה במצב רוח..
בבעיקר קשה במוצ"ש , אחרי שבת מפנקת בבית כשצריך לארוז את התיק... אבל כשפוגשים את החברים, עולה החיוך על הפנים חזרה

הישארי עימנו

 

[katam]

מסכימה איתך

גם אצל "הטורקיז" שלי היתה התחלה קשה אבל עכשיו הכל בסדר.

כל חבריו הם קרביים אז אולי מבחינה זאת קל לו יותר מאשר לבנך.

הבן שלי גיוס נובמבר 2011

 

[ל י ת י1]

היי קרבית, ברוכה הבאה

מהתגובות שכתבו לך כבר הבנת ששביזות מוצ"ש היא חלק העניין.
המעבר מהבית החם והמפנק בחזרה למסגרת התובענית והלחוצה הוא לא קל. יש תקופות קלות יותר בהן החזרה לצבא מלווה בציפיה ומצב רוח טוב, ויש תקופות לחוצות יותר בהן השביזות תופסת את מקומה.
ובאמת ברב המקרים המפגש עם החברים "מסדר" להם את מצב הרוח מחדש, אנחנו נשארות מאחור עם לב כבד עד שמגיעה שיחת הטלפון שבה אפשר לשמוע ש"הכל בסדר, אמא".
השארי איתנו, ביחד זה הרבה יותר קל....בדוק

 

[מלכת הלבבות 8]

מסכימה עם " אחיותיי לנשק"

אכן שביזות היו עד לרגע הטלפון מירוק אמנם לזמן קצר אבל העיקר שמעתי את קולו

 

[colibri]

ברוכה הבאה

עצות חכמות כבר כתבו לך,
וכן, כנראה, שביזות זה חלק מהחיים...
הנסיכה (הבת שלנו, ששרתה כמש"קית חילוץ והשתחררה במרץ), כשהיתה עמוק בתוך הטירונות (עשתה טירונות קרבית), היתה מדי פעם שואלת אותי: "אמא, תזכירי לי, למה, בעצם, חשבתי שאני רוצה לעשות את זה?.."
אז גם זה התפקיד של אמא... להזכיר.

בטח שהוא מתגעגע הביתה! ואיך אפשר שלא?
ואיזה כיף לו שיש לו אותך.
ולך, אם את רוצה, יש אותנו. המקום הזה, הפורום הזה, הפך ממש לבית חם ותומך לרבות מאיתנו. כי אין עוד מקום שבו באמת מבינים על מה אנחנו מדברות...

גם אני אמא לחייל קרבי בחי"ר, בחטיבה המנומרת, גיוס נובמבר 09 - עכשיו בתפקיד סמל מחלקה של טירונים. יש כאן הורים (בעיקר אימהות) לחיילים ממגוון רב מאוד של יחידות. כך שבאמת באמת, שומעים אותך, ומחבקים אותך. תישארי!

 

[קרבית 12]

כבר מרגישה בבית

יקירות
באמת עברתי יום לא פשוט ונראה לי שההחלטה הכי טובה הייתה למצוא אתכן
באמת ש ״ זר לא יבין ״ את המשאבים הרגשיים שאנו האמהות צריכות לגייס
כדי לתמוך ולחזק את הילדים מצד אחד ולשדר להם שבאמת הכל בסדר
ומצד שני לחזק את עצמנו כי גם אנחנו התגייסנו איתם
לפני שבוע השדאות אמרתי לגיבור שלי שידע שבכל צעד שהוא הולך במסע אני איתו
ושבכל לילה לבן אני איתו וזה באמת עזר לו ברגעים הקשים
גם אצלי מטוטלת הרגשות נעה על פי חצאי טונים בשיחת הטלפון החטופה של שעת הת״ש
אני כלכך מודה לכן על החיבוק שהגשתן לי ועל המילים הטובות
אני נשארת פה לפחות לשלוש שנים
תודה ושיהיה לכולנו לילה טוב ושקט ובעיקר בשורות טובות
שלכן הטירונית הקרבית

 

[הרוזנת האחת]

אז... חברותי טרם ערכו לך את טכס החניכה...

שכולל חקירה קצרה..
אז יאללה תתחילי לספר, כמובן מה שמותר ומה שאת רוצה,
לדוגמא : איזה צבע כומתה אמור לקבל בעוד...
וכו׳
החברות שלי פשוט עדינות
ומנהלות הפורום בניפקדות זמנית (אחת חופשת והשניה עובדת ובעצם נופשת...)

 

[reider]

קרבית יקירתי -ברוך בואך

נעים לי מאוד - אנחנו עם אותו פז"מ

גיוס 3/12 ליחידה מנומרת

ניראה לי שאנחנו עוברות את שביזות יום א יותר קשה מהם ..באמת !
הם ישנים באוטובוס לדרך לבסיס , שם נפגשים אחרי המנוחה בבית ושוכחים הכל....ואנחנו אוכלות את הלב בכף (מה כף? מצקת..)

אני רק יכולה להגיד שמה שהם עוברים בטירונות קרבית זה ממש (!!!) קשה גם פיזית וגם מנטאלית .
הגיבור שלי סיפר שבכיתה שלו נשארו רק 8 חיילים מתוך 14 - החבר'ה הפחות חזקים נושרים - וזה בסדר!!!
זה טבעי !
גם מצבי רוח משתנים - זה טבעי ! בטח במצבים שהם נמצאים בהם 24/7 !
בשביל זה יש את הפורום הזה - פה מקבלים כדורי הרגעה גם בבוקר וגם בערב , בלי מרשמים ובלי אישורים , בכל מיני צבעים וגדלים

בואי תצטרפי... יהיה כיף

וקיטור שבועי שלי - הוא שוב איבד את הנייד !!!!
לפחות השבוע הוא בשטח אז גם ככה אין טלפונים

ומה אומר החוצפן?? אימא, אל תקני ..אני לא צריך את זה , את צריכה יותר ממני

נו...פולני מניפולטור רגשי גידלתי לי

 

[שבלולי1]

ברוכה הבאה ל

החם

 

[ענת ואיל]

גם אני

גם אני אמא טירונית לחייל טירון שהתגייס במרץ 2012 .
גם אני מצאתי את הפורום הזה כבית חם לשתף ולהתייעץ וסתם לשפוך את הלב.
החייל לא יצא לחג אבל נסענו אליו בשבת ובילינו ביחד 4 שעות יקרות. בראשון בעקש שלא נבוא כי הוא רצה להשלים שעות שינה לקראת השבוע בשטח שיש להם,אז אני כל היום חושבת עליו איך הוא מסתדר ובמיוחד שהרגל עדיין לא בסדר.
נוכל לדבר איתו רק ביום חמישי כשיחזרו לבסיס,וביום שישי יוצא הביתה.
ובנתיים קוראת הרבה את הפורום למרות שלא תמיד יוצא לענות, המשיכו להיות תומכות ומעודדות!!!

 

[קרבית 12]

לב של אמא לא טועה

יקירות
אתמול הייתה שיחת טלפון מטרידה וקשה , הגיבור שלי, שלא בוכה בדרך כלל, פשוט התפרק לי בטלפון
הוא ממש שבור, אין לי מושג איך המשבר הזה התעצם בכמה שעות...
הוא מרגיש שנכשל שהוא לא מצליח כמו שחשב, קשה לו ואין לו כוח להרים את עצמו
כל השעת ת״ש דיברנו איתו ניסינו לחזק להבין מה קורה, הוא פשוט לא הפסיק לבכות
הרגשתי שעוד דקה אני עולה על הרכב ונוסעת אליו
כשהוא היה חייב לסיים את השיחה ישבנו בהלם ובעיקר בחרדה גדולה
בסופו של דבר החלטתי שאני לא יכולה לשבת ככה סתם ולטחון את עצמי
התקשרתי ללשכה של מפקד הבא״ח , השעה 23:00 אבל ענתה לי בחורה מקסימה
שמיד נתנה לי את הטלפונים של כל הסגל מרמת המ״פ
התקשרתי למ״פ , הוא היה מקסים והבטיח שהוא יטפל בזה בעדיפות ראשונה
הם ירדו לשטח היום ואין לי מושג מה קורה
חשבתי שאני הולכת להשתגע היום מדאגה
שרק יתקשר ואשמע מה קורה איתו , שהוא נרגע ומתיחסים אליו
זה כלכך קשה החוסר אונים הזה
איך עוברים ככה 3 שנים ?
מקווה שיהיו לי בשורות טובות לבשר לכן
בנתיים לילה שקט ורגוע לכל החיילים ולכל האמהות

 

[שויו]

קרבית יקרה

קודם כל קבלי

טוב עשית שידעת את המ"פ ואני בטוחה שהוא יוריד את האינפורמציה למפקדים הישירים והם ישימו עיניים על חיילצ'וק שלך..
מתארת לי שאם הוא בשטח , אז לא יוכל להתקשר...
אם את דואגת נורא, סמסי למ"פ ושאלי לשלום הילד ...

קשה מאד לשמוע או לראות אותם מתפרקים ככה... בדר"כ עצם הדיבור והבכי, מאד מקל עליהם...
אנחנו חווינו את זה בעת ביקור של החייל באי-שם... בכה נורא... והיינו חייבים להשאיר אותו שם .. היה נורא קשה.. אבל אח"כ אמר שעצם ה"התפרקות " ניקתה אותו ונתנה לו כוח מחודש.

מחכה לשמוע ממך בשורות טובות

 

[קרבית 12]

הצלצול הגואל

יקרות
הצלצול הגואל הגיע
הוא התקשר ונשמע הרבה יותר אסוף, עדיין לא ממש בטוח שהוא מתכוון להישאר אבל לפחות נשמע מחוזק ורגוע
שזה כשלעצמו כבר מעודד מאוד
לפני כמה דקות התקשר המ״פ אמר שמחר יפגש איתו
הוא ממש בחור לעיניין כמו במשפט ״ תדע כל אם...
זה מאוד מרגיע שהוא בידיים טובות
אני מודה לכולכן על העידוד
אתן מדהימות
שיהיה לילה טוב ושקט לכולנו וכמובן לכל החיילים
חיבוק גדול בחזרה

 

[colibri]

אוי קרבית

טוב לשמוע שהגיבור רגוע יותר...
וואי, איך שהם יודעים לעשות לנו את זה.
הרי יש להם רק אותנו, כדי לפרוק. איפה יקטרו? איפה יבכו? הרי רק אצל ההורים יכולים להרשות לעצמם... והם חייבים את זה מדי פעם.
כמו ששויו כתבה - עצם השיחה מקלה.
הנסיכה היתה עושה לי את זה. מתקשרת, בוכה, מתפרקת, ולא משנה מה ניסיתי לומר לה - הגיבה ב"את בכלל לא מבינה..."
ואחר כך מתקשרת שוב, או שולחת סמס - אל תקחי את זה כל כך קשה, רק הייתי צריכה לפרוק, אני בסדר...

וטוב שהמ"פ ישים לב מה קורה.
נצפה לחדשות טובות

 

[פולי44]

הי קרבית, קודם כל ברוכה הבאה

לא הייתי פה מספר ימים ואני שמחה לראות שהצטרפת. טוב מאוד עשית שידעת את מי שצריך, המ"פ נשמע ממש בחור לעניין, ואני בטוחה שעכשיו ישימו לב ועין על החיל שלך, ומקווה שהוא יסתדר וירגיש שהוא נמצא במקום טוב
שיהיה לו בהצלחה !

 

[משתפרת]

ברוכה הבאה קרבית

אני כבר ממש ביישורת האחרונה, בני הלוחם ישתחרר באוגוסט.
אז למדת כבר שיש להבדיל בין שביזות הבן לבין שביזותך את. את השביזות שלך את יכולה לפרוק כאן, לקבל עצות אם צריך או אפשר לפעול, לקבל עידוד ופרופורציות. אסור בתכלית האיסור שהבן יקלוט את השביזות שלך. את עמוד התווך עליו הוא נשען, את המקור ממנו ישאב חוסן וכוחות. מותר להגיד לו שאת מתגעגעת, מותר להגיד שהפרידה קשה, אבל רק בצליל של אמירה ובעיקר של הזדהות איתו.
כבר הבנת שדווקא טוב שהבן מסוגל לקטר, לפרוק לחץ ואפילו לבכות- איתך. הוא פורק טונות של שביזות כך. הטונות הללו עוברות אליך, כמובן. הפעם מצאת מה לעשות כדי לעזור לו, לפעמים די בכך שהנטל הזה יורד ממנו. את תוכלי להפטר מהטונות הללו רק אחרי שתביני שאכן הקלת עליו, ואולי גם השיחות כאן יועילו לך.
מה שאת יכולה לומר לו שהאימונים משפרים את יכולותיהם ומקדמים אותם. שאם נכשל במשהו או התקשה במשהו- בפעם הבאה יעשה זאת פחות רע, ופעם אחרי כן יעשה זאת יותר טוב. אף אחד לא נולד מומחה ללחימה. יש כאלה עם כושר גופני טוב משלו שקל להם יותר, אבל האימונים יציבו אותו עם הזמן במקום טוב יותר. וכל פעם שמסתיים משהו (שבוע שטח, אימון ספציפי) תוכלי להזכיר לו שהדבר הזה כבר מאחריו. אחרי חודשיים וחצי של טירונות הם באמת כבר עמוק מאד באימונים וכבר נדרשים להרבה מאמצים ואף למקצועיות. אני מקווה שהיחס מהמפקדים יחזיר לבן את המוטיבציה הגבוהה.
ועוד משהו: אחרי כשנתיים בצבא סיפר לי הבן שמהמחלקה המקורית שלו נשארו פחות משליש מהחיילים, והמחלקה שלו נחשבת למצטיינת בגדוד. המסלול קשה מאד ותובעני. רבים עוברים לתפקידים של תומכי לחימה, חלק פורשים והופכים לג'ובניקים (ואני ממש לא מזלזלת בתפקידיהם. שירות צבאי הוא שירות!), והיו גם כמה שיצאו לגמרי מהצבא. אני מקווה שהבן שלך יצליח להתגבר על המשבר, ולהמשיך בשירות כפי שחלם וכפי שנלחם להשיג לפני גיוסו. אבל זה לגמרי לגיטימי אם התרחיש הוא אחר. חשוב שישרת בצבא, חשוב גם שלא ישלם מחיר אישי כבד מדי, חשוב שביחד עם התרומה למדינה יצליח לבנות גם עוד רובד באישיותו. אז תהיו שם איתו ותעודדו ותשדרו לגיטימציה לכל מה שיקיה.