המממ....
אני לא יודע למה את קוראת "העבר הזה". אם כוונתך לדברים שכתבת קודם: "גישה חופשית למין"; "עדינות ביחסים בין המינים"; "ביטחון שהיה לנשים ביחסן עם גברי המקום"; חיזור, מאהבים, בלי מוסר כפול וכו', אז מכיוון שהייתי בלוגו כמה שנים לפני שנת 2000 (כלומר גם רק כמה שנים אחרי האנתרופולוגית) אני יכול "להעיד" שכבר אז המצב היה מאוד שונה מ"העבר הזה". לא היו מיליון גסט האוסים, ואני ואשתי היינו הזרים היחידים באזור כולו, המילה גסט האוס עצמה לא ממש מייצגת את הרמה האיומה של המקום שבו שהינו (וזה ממילא אף פעם לא הפריע לי). כל מה שהיה לאכול (אלא אם הלכת למקום קצת יותר קרוב לכביש שבו היה אוכל סיני, גסט האוס טיפה יותר מסודר וסינים עם לנד-קרוזרים שהשתכרו כל ערב - פעם אחת הספיקה לי) היה דגים קטנים שצלו להם את הנשמה ותפוחי אדמה שעשו להם אותו דבר (דווקא טעים). ועדיין, כולם כבר הבינו את הפוטנציאל התיירותי ה"אקזוטי" של המקום, הנשים עם הסירות כבר התארגו והתאגדו להן תחת מרותם של כמה גברים להשיט סירות עם לבוש מסורתי בשביל תיירים, ויזמים זריזים כבר החלו לבנות כמה מקומות שאני מניח שאליהם התכוונו אחרים שכתבו כאן על המקום. "גן העדן" כבר מזמן נעלם משם (מובן מאליו שלא ממש היה קיים אי פעם בוורסיה האידיאלית הזו). מהטיפונת שקראתי אצל האנתרופולוגית הנ"ל נראה לי שהיא עצמה מדברת על כך במקומות שאינם הספר האוטוביוגרפי הזה (שלא קראתי, כך שאינני יודע - אולי גם שם היא מדברת על כך), וכדאי להבין זאת. היא גם כמובן לא החוקרת היחידה שמדברת על היחס למיעוטים ביונאן והסביבה, על האופן שבו המיעוטים היבנו את עצמם ואת הזהות וההיסטוריה שלהם (בייחוד מאז שנדרשו להגדיר את עצמם בכדי לקבל סטטוס), ועל איך שכל זה השתנה ומשתנה עם המגע עם הסינים האחרים, וגם קצת עם המערביים.
