שבט המוסו בסצ'ואן

האנתרופולוגית שכתבה את הספר מפיה

כתבה דברים לסיכום. היא עשתה כמה עבודות נוספות שם. וכמובן שאפשר להמשיך לעקוב אחר עבודותיה ועבודות של אחרים.. שמה: CHRISTINE MATHIEU
 

milindapanna

New member
שני דברים -

1. הספר הזה לא מתיימר להיות חיבור מדעי אלא אוטוביוגרפיה שתהיה מושכת לקורא באשר הוא, לא למישהו שמחפש ידע מדעי על המוסו. זה לא אומר שהספר רע או שגוי - אלא שצריך לקחת אותו בערבון מוגבל. מעבר לכך, אלה זכרונות. זה באופן כללי נכון לכל ספר בסגנון הזה. (ושוב, זה לא הופך אותו לספר רע). 2. לא קראתי את הספר, ולכן אין לי מה לומר מבחינה תכנית על הספר או על המחברת (למרות שממה שאני מבין משיטוט קצר באינטרנט היא אחת האנשים ברי הסמכא ביותר בעולם על המוסו). אם למישהו יש השגות ספציפיות לגבי רמתה של האנתרופולוגית יתכבד ויאמר.
 
שני הדברים שאמרת נכונים.

האנתרופולוגית עצמה מדגישה במאמרה בסוף הספר את ההבט הצר של ספור אישי. מצד שני, היא נותנת כמה הארות מקצועיות משלה.
 

guanyin

New member
כמו שאמרו אחרים

ממש לא הייתי שמה את יהבי על כך שהחיים בעבר התנהלו באופן כ"כ תמים וציורי. וגנום - אין לזה שום קשר לאיך שהמקום נראה עכשיו.
 

GnomeBubble

New member
כשהייתי ילד הם באמת התנהלו ככה

אבל אולי זה היה בגלל שהייתי ילד.
ובעצם, גם אז היו רגעים קשים, כמו כשנשברה לי המכונית צעצוע או נפלתי מהאופניים... אך, עולם אכזר. על איזה מקום את מדברת שלא קשור באיך שהוא נראה עכשיו למשהו אחר שאין לי מושג מהו?
 

GnomeBubble

New member
הנה

" וגנום - אין לזה שום קשר לאיך שהמקום נראה עכשיו." לא הבנתי מכאן שלושה דברים: 1. מה זה "לזה"? 2. איזה מקום? 3. איזה קשר צריך להיות ביניהם? רות סוף.
 

guanyin

New member
אז ככה:

1. מה זה "לזה"? 2. איזה מקום? 3. איזה קשר צריך להיות ביניהם? 1. לרומנטיזציה שכנרת תארה, שנשמעת אולי מאד יפה, אבל בעיקר לא קשורה למציאות (כפי שראיתי בשיטוטי באין ספור כפרי מיעוטים, שהבהירו לי שהקשר בין עוני לרומנטיקה קיים רק בדימיונם הפורה של סופרים). 2. האגם, המלונות, הפיתוח של מלונות בשנים האחרונות. לדעתי הפיתוח של האיזור שינה את המקום והאוכלוסיה מהקצה אל הקצה, אבל: "שיחסים בין גברים לנשים היו בעקר יחסי אהבה. האהבה היתה יכולה להמשך שנים או לילה אחד. בני הבית לא שאלו שאלות . והילדים שלעתים הכירו את אבותיהם , ולעיתים לא , קבלו סמכות גברית מדודיהם, אחי האם , שלהם היתה מחויבות משפחתית לילדי האחיות שלהם, לא לילדיהם הביולוגים. החיזור נעשה שם בשירה ובמחול של בני הזוג, בחגיגות וגם בעבודה בשטחים הפתוחים. אשה שרצתה למצוא לה מאהב נתנה לכך ביטוי מלא בלבוש, בהתנהגות, בריקוד. לא היה מוסר כפול, כמו בחברה פטריארכלית." - כפי שכנרת תארה, מעולם לא היתה שם, או בכל חברה שהיא בעולם. (דעתי, אולי אני טועה) 3. היום רק התחיל, באמא ש'ך, עזוב אותי משטויות.
 

GnomeBubble

New member
עכשיו הכל ברור ../images/Emo6.gif

אולי חלק מזה כן נכון, לא יודע. נגיד, אם היום יש חיזורים במועדון ריקודים, יכול להיות שפעם היו מחזרים שם (ובמקומות אחרים) בריקודים בשדות, לא? לגבי חוסר-קיום מוסד האבהות בצורה המקובלת לנו, הבנתי שזה אכן היה כך בעבר, אבל זה לא שלא היו לו תחליפים בתוך הבית עצמו. אבל אני לא יודע אם זה הרבה יותר רומנטי לקבל סמכות מהדוד.
ככלל, אני עדיין חושב שהתרבות של המוסו שונה ומעניינת מאוד מבחינה אנתרופולוגית - אבל כמובן שלתאר את זה כגן עדן של סקס חופשי שקשור רק לאהבה תהיה הגזמה. דווקא בגלל שהנשים היו מנהלות את הבית ועובדות כל-כך קשה, אני מאמין שהן לא יכלו להרשות לעצמן להיות בהריון כל הזמן. אז זה לא רומנטי, אבל זה עדיין מעניין. נראה לי שאין ויכוח על כך שמוסד הנישואים לא היה קיים באופן רשמי אצל המוסו, וזה כן משהו ששווה להסתכל עליו. אם כל המיעוטים האלה היו בדיוק אותו הדבר כמו כל אחד אחר לא היינו הולכים לבקר אותם, נכון?
 

milindapanna

New member
המממ....

אני לא יודע למה את קוראת "העבר הזה". אם כוונתך לדברים שכתבת קודם: "גישה חופשית למין"; "עדינות ביחסים בין המינים"; "ביטחון שהיה לנשים ביחסן עם גברי המקום"; חיזור, מאהבים, בלי מוסר כפול וכו', אז מכיוון שהייתי בלוגו כמה שנים לפני שנת 2000 (כלומר גם רק כמה שנים אחרי האנתרופולוגית) אני יכול "להעיד" שכבר אז המצב היה מאוד שונה מ"העבר הזה". לא היו מיליון גסט האוסים, ואני ואשתי היינו הזרים היחידים באזור כולו, המילה גסט האוס עצמה לא ממש מייצגת את הרמה האיומה של המקום שבו שהינו (וזה ממילא אף פעם לא הפריע לי). כל מה שהיה לאכול (אלא אם הלכת למקום קצת יותר קרוב לכביש שבו היה אוכל סיני, גסט האוס טיפה יותר מסודר וסינים עם לנד-קרוזרים שהשתכרו כל ערב - פעם אחת הספיקה לי) היה דגים קטנים שצלו להם את הנשמה ותפוחי אדמה שעשו להם אותו דבר (דווקא טעים). ועדיין, כולם כבר הבינו את הפוטנציאל התיירותי ה"אקזוטי" של המקום, הנשים עם הסירות כבר התארגו והתאגדו להן תחת מרותם של כמה גברים להשיט סירות עם לבוש מסורתי בשביל תיירים, ויזמים זריזים כבר החלו לבנות כמה מקומות שאני מניח שאליהם התכוונו אחרים שכתבו כאן על המקום. "גן העדן" כבר מזמן נעלם משם (מובן מאליו שלא ממש היה קיים אי פעם בוורסיה האידיאלית הזו). מהטיפונת שקראתי אצל האנתרופולוגית הנ"ל נראה לי שהיא עצמה מדברת על כך במקומות שאינם הספר האוטוביוגרפי הזה (שלא קראתי, כך שאינני יודע - אולי גם שם היא מדברת על כך), וכדאי להבין זאת. היא גם כמובן לא החוקרת היחידה שמדברת על היחס למיעוטים ביונאן והסביבה, על האופן שבו המיעוטים היבנו את עצמם ואת הזהות וההיסטוריה שלהם (בייחוד מאז שנדרשו להגדיר את עצמם בכדי לקבל סטטוס), ועל איך שכל זה השתנה ומשתנה עם המגע עם הסינים האחרים, וגם קצת עם המערביים.
 
באיזה כפרים בדיוק היית?

גם הכפר המסוים המוזכר בספר היה עני מאד. אבל היה מרוחק כל כך, שההשפעות הזרות אם הגיעו, לא החזיקו מעמד זמן רב במקום. אבל גם הן מוזכרות בספר.
 

milindapanna

New member
מה שעשינו ב 56'

ומה עשיתם ב 56'? מה שעשינו ב 48', אין יותר טוב מזה. ומה עשיתם ב 48'? 30 שנה, לך תזכור...
באמת שלא זוכר איזה כפרים בדיוק...
 
בכפר הולדתה בנתה המחברת וילה ומלון.

וכנראה, שבכך הרסה את כל התרבות המקומית, שהתנהלה בעקר על סחר חליפין. ראיתי פרסומים ותמונות ברשת.
 

GnomeBubble

New member
אני זוכר שהוא היה בבנייה בזמן שהייתי שם

זה היה קצת אחרי ליגה (בהקפה של האגם מכיוון לושוואי). נדמה לי שקראו למקום xiao luoshui (על שם luoshui ה"גדול") או משהו כזה. בכל מקרה, אני לא בטוח אם אפשר להאשים אותה באופן בלעדי בנושא. אם היא לא היתה בונה מלון, מישהו אחר היה בונה בסופו של דבר. ברגע שהממשלה סימנה את אגם לוגו לתיירות, ברור שהוא יהיה מתוייר. אני מניח שיום אח, כל האגם הזה יהיה מוקף מלונות יוקרה לא פחות מכל אגם תיירותי באירופה (נאמר לאגו די גארדה או אגם בלד).
 
למעלה