"שבט דוב המערות"

[שפרירית אדומה]

"שבט דוב המערות"

במשך זמן מה הייתי קוראת אנונימית פה בפורום ומצאו חן בעיני הדיונים המעניינים על ספרים שחלקם קראתי וחלקם הוספתי לרשימת ההמתנה . לתולעת ספרים כמוני הפורום הזה הוא ממש בית חם

. אז כל הכבוד ותודה . ולעצם העיניין- התחלתי לקרוא עכשיו את "שבט דוב המערות" באנגלית, בעקבות המלצתה של אחותי. אני יודעת שזה ספר קלאסיקה אבל עד עכשיו לא יצא לי לקרוא אותו. הייתי מעוניינת לשמוע את דעתכם על הספר, על המחברת ובכלל. בתודה מראש .

 

[Rivendell]

קראתי אותו דיי מזמן

הספר הראשון היה מעניין. לא גאוני, לטעמי, אבל בכל זאת מעניין. בעיקר ברמה ההיסטורית-אינפורמטיבית (אם כי לא היה על זה מספיק דגש לטעמי), כי ברמה העלילתית הוא לא ריתק אותי. הבאים אחריו כבר ממש לא החזיקו אותי. פרשתי באמצע השני, ניסיתי עוד את השלישי ולא הצליח. אבל את הראשון אני כן חושבת שכדאי בהחלט לקרוא.

 

[Arana]

סדרה חביבה

ה"אטרקציה" שבה, בפעם הראשונה שקראתי אותה בגיל צעיר מאוד, היתה מן הסתם התיאורים האירוטיים. בשנים שאחר כך פשוט המשכתי לקרוא בגלל תיאורי היומיום של האנשים - איך מתמלאים הצרכים הבסיסיים שלהם, באילו כלים הם משתמשים, איך נבנית ההירארכיה בקבוצות החברתיות, אילו מנהגים יש להם. אני חושבת שזה מעניין מאוד. הספרים הבאים מתחילים כבר לערב את תחום הרומן הרומנטי (כולל כל התיאורים הדביקים של הנשימה הנעצרת והלב ההולם), אבל מרחיבים מאוד את היריעה בעניין קבוצות אנושיות חדשות ושונות (האטרקציה עכשיו - איך לכל קבוצה אנושית יש צלילי שמות שונים ומיוחדים לה). אני עדיין חוזרת אל הספרים הללו מדי פעם. לא קראתי באנגלית, אבל התרגום טוב (לא הרגשתי "גמגומים" כשקראתי אותו).

 

[Boojie]

נורא מוזר לי שכל כך הרבה אנשים

אומרים שהאטרקציה הראשונית בסדרה הזאת הייתה התיאורים הארוטיים. אני קראתי את התיאורים האלה ("הוא שפן את חדיה", אה, אררר, כלומר...) בדיוק פעם אחת, ובכל פעם נוספת שקראתי את הספרים דילגתי עליהם, מה שקיצר משמעותית את משך הקריאה. הם לא מספיק מעניינים. הספר הראשון נהדר. הוא מכיל תיאור נפלא של התנגשות בין שני עולמות, בין שתי צורות חשיבה שונות לחלוטין, בין ישן לחדש, בין שמרני לחדשני... עבודה נפלאה, מהבחינה הזאת. וחוץ מזה הוא משלב שני תחומי עניין עיקריים שלי (ארכיאולוגיה פרהיסטורית וצמחי מרפא), מה שבכלל הפך אותו ללהיט, מבחינתי. הספרים הבאים פחות טובים. יותר מדי נעולים בתפיסה פמיניסטית-ניאו-פגאנית של "דת האם הגדולה", שבמקרה הטוב, זכתה לתמיכה מוגבלת בקרב קבוצות שוליים. בני האדם הפרהיסטורים בספרים האלה פשוט מושלמים מדי, מה שעושה את זה די מחליא, וכמובן מאד לא אמין. אבל אני עדיין נהנית לקרוא אותם מדי פעם, אם כי נראה לי שההנאה שלי פוחתת עם השנים (נדמה לי שאני נהיית ביקורתית יותר ויותר כלפי בניית הדמויות והחברה של אואל).

 

[Arana]

כשאת קוראת את הספר בגיל 12 בערך

זו באמת אטרקציה...

אני נוטה לדלג על הרבה קטעים, ולא רק האירוטיים, בקריאה חוזרת.

 

[suki da yo]

../images/Emo45.gif מסכימה לגמרי

הספר הראשון היה מבחיני אוצר, ועד היום אני חוזרת אליו, כי הוא פשוט מעניין. ההמשכים בסדר, אם בא לך על קיטש רומנטי, אבל החלק החשוב הוא הספר הראשון. אגב, אותה תפיסה של דת האם הגדולה , שהונהגה ע"י מרגרט מודי ורוברט גרייבס, היתה מאוד מקובלת לתקופה קצרה, ואז כמעט נשכחה , וחזרה למקומה כפנטסטית בעיקרה.

 

[התפוז של ולנסיה]

ספר חמוד

הראשון מצא חן בעיני, ההמשכים בלתי אכילים (קראתי שניים וזה היה די והותר, לא ממליצה בכלל). הסיפור חביב מאוד, אבל לא כדאי להסתמך עליו כמקור מידע מהימן. לקרוא בשביל הכיף - ידע אנתרופולוגי אפשר למצוא במקומות אמינים יותר.

 

[Boojie]

כאילו שיש דבר כזה, "מקור מידע

מהימן", כשמדובר בארכיאולוגיה פרהיסטורית. הכל ספקולציות. התאוריות שאואל הסתמכה עליהן היו תאוריות מקובלות בקרב חלק מהחוקרים העיקריים בתחום, לפחות בתקופה שהיא כתבה את הספר הראשון. למדתי בזמנו קורס תואר שני בפרהיסטוריה בחוג לארכיאולוגיה, ובין השאר קראנו שם מאמר שמאד מצא חן בעיניי, והמטרה שלו היא לטפח ביקורתיות כלפי הממצאים והתאוריות השולטים בכיפה בתחום. במאמר תואר נסיון לפענח את אורח החיים של אינדיאנים שישבו במחנה מסוים (הם עזבו אותו למשך פרק זמן מסוים, לא זוכרת למה) בשיטות הסקה ארכיאולוגיות, כשאחר כך אימתו את הפרטים מול האנשים עצמם. כמות הטעויות במסקנות שהסיקו החוקרים היתה מזעזעת. וכאן אנחנו מדברים על מחנה שהעדויות בו הושארו בסך הכל כמה שבועות קודם, לא כמה עשרות אלפי שנים.

 

[« neta »]

שבט דוב המערות

שלום, גם אני חדשה פה

קראתי את "שבט דוב המערות" ורוב ספרי ההמשך וכמו אלה שכתבו לפני אני ממליצה לקרוא רק את הראשון. הסיפור בחלק הראשון מעניין ומקורי, ולדעתי אם את לא דוברת אנגלית כדאי אפילו לקרוא את התרגום (למרות שגם אני משתדלת לקרוא תמיד את המקור, בספר הזה נהניתי הרבה יותר מהתרגום, שהוא טוב מאוד). את שאר הסדרה לא כדאי לדעתי לקרוא בכלל, דווקא בגלל כל התיאורים האירוטיים (פעם-פעמיים זה בסדר, אבל לא צריך לפרט כל כך בכל פעם..!) וגם בגלל התיאורים הרבים מאוד של איך עושים כל דבר קטן של יום יום. יכול להיות שיש כאלה שיתעניינו בזה מאוד אבל כשאני קראתי את הספרים דילגתי על פרקים שלמים בגלל זה (אני לא מגזימה, את ספר ההמשך הראשון ממש התחלתי לקרוא מהאמצע). דבר נוסף שהפריע לי ומישהו כבר אמר זה התיאור "המושלם" של האנשים ובעיקר הדמות הראשית, היא תמיד מתוארת כמושלמת מכל בחינה שהיא ויותר טובה מכולם, וזה די הפריע לי. אבל כמו שאמרתי על הספר הראשון אני בהחלט ממליצה.

 

[Rivendell]

ברוכה הבאה ../images/Emo24.gif

ואם יבוא לך לעשות "טקס חניכה" (לספר לנו בפירוט על הספרים שאת הכי אוהבת ולמה - כדי שנוכל להכיר אותך קצת) - את מוזמנת בהחלט!

 

[« neta »]

תודה!../images/Emo22.gif

היו הרבה ספרים שאהבתי לקרוא, ובטח יש הרבה שאני אפילו לא זוכרת.. עברתי על הרשימה של ההמלצות במאמרים והאמת שאת הרוב שם לא היכרתי בכלל או רק בשם. בכל מקרה ממה שאני זוכרת עכשיו: כמו שאמרתי אהבתי את "שבט דוב המערות", את "יש ילדים זיגזג" של דוד גרוסמן אהבתי מאוד, ניסיתי לקרוא ספר אחר שלו ("מישהו לרוץ איתו") ואיך שהוא נתקעתי באמצע ולא המשכתי, ובדרך כלל אני לא מפסיקה ספרים באמצע... היו שני ספרים שלמדתי בתיכון ונהניתי לקרוא אותם - את "התפסן בשדה השיפון" ו"כל החיים לפניו". למרות שאני אוהבת לקרוא אני מאוד לא אוהבת שיעורי ספרות, בכל אופן לא אלה שהיו לי... נהניתי לקרוא גם את "המשפט האחרון של פרמה" ואת "נפלאות התבונה", למרות שהשני קצת פחות מובן וקליל מבחינת המתמטיקה. וגם כמובן את כל סדרת "הארי פוטר" קראתי ונהניתי אבל אני ממליצה לקרוא אותה רק באנגלית, לא בכל ספר זה כל כך משנה אבל לדעתי ב"הארי פוטר" זה משנה מאוד. הכי אהבתי עד עכשיו את השלישי. יש עוד הרבה כמובן, זה מה שעולה לי בראש עכשיו...

 

[Rivendell]

../images/Emo13.gif הרבה אנשים לא אהבו שיעורי ספרות

כולל אותי. זה תלוי כל כך במורה, ואין מספיק מורים טובים למרבה הצער. את גרוסמן אני לא אוהבת, אבל נדמה לי שאני קצת במיעוט בנושא הזה כאן בפורום. גם את "התפסן" אני לא אוהבת. לעומת זאת, כן מה שרומן גארי כתב (תחת שמו ותחת שם העט "אמיל אז'אר) מבורך בעיני. ואם אהבת את "כל החיים לפניו" - תאהבי עוד יותר את "עפיפונים" שלו. יש עליו המלצה מפורטת במאמרים. לגבי "נפלאות התבונה" - אני ראיתי את הסרט דווקא, ואני לא זוכרת שהיתה שם התעמקות מיוחדת דווקא בנושא המתמטיקה. דווקא בנושא הסכיזופרניה היתה הרבה יותר התעסקות. אבל אולי זה שונה מהספר לסרט. וגם את הארי אני לא אוהבת, ויש לא מעט חברי פורום כאן שמוכנים לשחוט אותי על זה

.

 

[« neta »]

נכון...

המורים שלי לספרות באמת לא היו טובים במיוחד. גם אני ראיתי את "נפלאות התבונה" והאמת שגם בספר כמו בסרט, הסיפור הוא יותר על האדם והמחלה ופחות על המתמטיקה, למרות שכשקראתי אותו קיוויתי שיהיה יותר גם על מתמטיקה. אני לא יכולה לומר ממש שאני אוהבת את גרוסמן, אהבתי את "יש ילדים זיגזג" אבל לא קראתי ספרים אחרים שלו עד הסוף, כמו שאמרתי. אני לא חושבת שיש ממש סופרים שאני אוהבת אלא ספרים מסוימים שלהם. בקשר ל"הארי פוטר", אם קראת את זה רק בעברית, כדאי לנסות גם באנגלית. אני מבינה מאוד אנשים שקראו את זה בעברית ולא הבינו מה ההתלהבות. אבל אם גם באנגלית לא תאהבי לא נורא, אני לא אשחט אותך בגלל זה...

 

[Rivendell]

קראתי באנגלית ../images/Emo13.gif

 

[Chatulim]

בואי אספר לך על המורה שלי לספרות..

עזבי שהיו שמועות שתפסו אותה עם שני תלמידי יא באמצע סבבה בבית ספר.. אבל כל הספרים שלנו, כולל לבגרות, היו על מין. המאהב (ולא של א.ב. יהושע), שבעה סיפורי גן עדן (סיפורים על הומוסקסואלים ולסביות), חיי אהבה של צרויה שלו. ולא, לא למדתי לא את אבא גוריו ולא את החטא ועונשו..

 

[sw263]

המורה לספרות ועוד

נכון שאין הרבה מורים טובים לספרות וחבל. למזלי הזדמנה לי מורה מצוינת שטעם שיעוריה, חדשנותה והיצירות שבחרה להביא לנו נשארו עמי עד היום (למעלה מ-20 שנה לאחר שסיימתי ללמוד) ואף הובילו אותי ללמוד ספרות באוניברסיטה. גם אני לא ממש מתחברת לספריו של דוד גרוסמן ונהניתי מספריו של רומן גארי. אולי יש לך איזו המלצה בשבילי? חלף זמן רב מאז שקראתי ספר טוב באמת. האחרון היה "ערפילי אבלון" (מישהו מכיר?) שהיה ספר מרתק

 

[Rivendell]

אוי "ערפילי אבאלון" ממש טוב!

ממש אהבתי אותו

. את רוצה המלצות על ספרי פנטזיה, או בכלל?

 

[emily play]

מכורה

כמו הרבה אנשים כאן (ובכלל) קראתי לראשונה בסביבות כתה ו' (לזעזועה הרב של המורה שתפסה אותי עם אחד ההמשכים מתחת לשולחן). בניגוד כנראה לעמדת הרוב, התמכרתי קשות לסדרה (למרות שהרביעי לא משהו) ומחכה בכליון עיניים להוצאת החמישי בעברית, ולכתיבתו של השישי. דווקא לראשון אני חוזרת הכי פחות מאשר לכל השאר. לא כי הוא פחות טוב, אולי בעצם להפך. הספרים האלה הם הטלנובלה החביבה עלי, ובספר הראשון כמעט ואין את מאפייני הרומן למשרתות שאני כ"כ אוהבת באחרים (ואין יונדלאר! בכלל!) ואם כבר פתחנו את הנושא, אולי מישהו יכול להקל על יסורי עם מידע פנימי מהוצאות הספרים בנוגע לכוונה/אי כוונה לתרגום והוצאת החמישי? שנתיים אני כבר מחכה לו....

 

[הייזל]

בתור אחת שקראה את כל הסדרה

(גם את החמישי) וחלקים ממנה אפילו כמה פעמים, אני חושבת שאני יכולה לענות על השאלה הזאת. הסדרה מתחלקת למעשה לשלושה חלקים. חלק ראשון: "שבט דוב המערות" - ספר לא רע, בסידרה עצמה הוא הכי טוב. לא הייתי מסוגלת לקרוא אותו שוב. החסינות שלי לתיאורי אונס היא ממש מינימלית. חלק שני: "עמק הסוסים", "ציידי הממותות" ו"ערבות המעבר" רומן רומנטי היסטורי באיכות ביננונית מינוס. כמו שאמרו כאן אני אהבתי יותר את האספקט האנתרפולוגי כשאני מסספנדת את הקטעים היותר מדי מושלמים (בחורה שרוכבת על אריה ענק? נו, באמת!) והיותר מדי צדקניים. חלק שלישי: אני מניחה שיקראו לזה "אבני המחסה" או משהו בסגנון שזה הספר הימשי. ממש בושה וחאפה. התירץ העלוב ביותר לספר פנטסיה ובאיכות עלובה לחלוטין. בניית החברה כאן עלובה לחלוטין והרמזים לכך שהדמות הראשית היא משהו כמו מוהדיב ב"חלוית" נראו לי יותר מדי פתאטים. חוץ מזה עד שהסיפור מתקדם וקורה משהו הספר נגמר. הקיצר מאד תלוי בך. מה בדיוק הסגנון האהוב עלייך? מה את לא מוכנה להעלים ממנו עין? אני אישית לא קראתי את הקטעים הארוטיים.

 

[suki da yo]

אגב

האגדה מספרת שהבן שלה מוציא אור או עורך את הספרים שלה, משהו כזה. היא מרגישה נבוכה שהבן שלה יקרה את תאוי המין שהיא כתבה. זה נשמע לי דיי קינקי...