שבוע 34

tzurnoa1

New member
שבוע 34

היי בנות,

כואב לקרוא שכולנו חוות את אותה החוויה הנוראית הזו, אבל גם מנחם שאנחנו לא לבד.

אני בשבוע 34 ואחרי הריון מלא בדיקות שחלקן יצאו מעודדות יותר וחלקן מעודדות פחות, קיבלנו היום תשובה של הצ'יפ הגנטי ויש לעובר שלנו תסמונת שבעקבותיה החלטנו לעשות הפסקת הריון.
אנחנו מאוד שלמים עם ההחלטה, אבל עדיין הכאב גדול.

מישהי יכולה אולי לומר לי איך מתבצע תהליך ההפסקה?

מישהי יכולה לספר לי שהחיים ממשיכים אחרי והילדים החדשים ממלאים את החור?

תודה,
נועה
 

אוהד165

New member
הי נועה

אני לא מבינה גדולה אבל מהניסיון שלי אני עברתי לידה בשבוע 22 (ירידת מים מוקדמת) הם נותנים קודם זריקה שממיתה את העובר ו24 שעות אחרי יתנו לך חומר שמזרז לידה(פטוצין) ואז תעברי לידה מלאה. מצטערת לשמוע שולחת חיבוק גדול ומנחם
 

tzurnoa1

New member
ואחרי הזריקה שממיתה

הלכת הביתה? או נשארת בבית חולים?

רק המחשבה שפתאום הוא לא זז בפנים מכניסה אותי ללחץ

תודה על התמיכה...
 

bobi5581

New member
לפני הכל


נועה יקרה תהיי חזקה. כמובן שיש חיים אחרי. לא מניסיון שלי אבל ממכרים סביבי שעברו חוויה לא קלה ככזו.
אני בשבוע 22 אחרי תוצאות לא ממש טובות בסקירת מערכות הראשונה ובאקו לב. עשיתי בדיקת מי שפיר שיצאה תקינה ועכשיו ממתינה לסקירה המורחבת. אני דיי מתלבטת בנוגע לבדיקת הציפ הגנטי.... חשוב לי לציין שיש לי בבית ילד בן 4 עם תסמונת דאון שנולד אחרי הריון תקין לחלוטין.
ברשותך אם לא קשה לך וזה בסדר האם תוכלי לכתוב לי אם עשית גם מי שפיר? ומה היתה התשובה? אני כל הזמן בחששות.....
תודה רבה וסליחה...
שוב חיבוק ענק
 

tzurnoa1

New member
מי שפיר

היי, אני כאן כדי לתת תמיכה בדיוק כמו לקבל תמיכה.

הסיפור שלנו התחיל בסקירה ראשונה שמצאו בה מוקד אקוגני בלב. אז אף אחד לא המליץ על מי שפיר. בסקירה מאוחרת מצאו אגן כליות מורחב וגם אז אף אחד לא המליץ על מי שפיר.
בשבוע 27 מצאו שהכליות לא כל כך מתפקדות ונשלחתי לMRI עוברי ולמי שפיר.
בדיקת הצ'יפ הגנטי זו למעשה אותה בדיקת מי שפיר אך היא בודקת תסמונת יותר לעומק.
הבדיקה הרגילה של המי שפיר יצאה תקינה והצ'יפ הגנטי לא.

אני לא יודעת מה העמדה שלך לגבי הפסקות הריון, אבל באמת חושבת שלהביא לעולם ילד שיסבול, בעיקר אם אפשר למנוע את זה, זה מבורך.

אם יש עוד שאלות אני פה.

מקווה שהחיים יחזרו להיות ורודים בסופו של דבר...

תודה על התמיכה
 

bobi5581

New member
שוב חיבוק ותודה רבה

זה בסדר אם אשאל איזה תסמונת מצאו אצלכם?? אני כולי בבלאגן וטישטוש....
הסיפור אצלי קצת דומה.
בסקירה הראשונה מצאו צ'יסטות במוח ואגני כליה מורחבים. שלחו אותי לאקו לב עובר ששם לפני שבוע בערך מצאו VSD.
אני מחכה לסקירה המורחבת בעוד מס' ימים.
אתם החלטתם לעשות צ'יפ גנטי?
שוב תהיי חזקה ואני בטוחה שעם חוזק נפשי כמו שאת מציגה פה, חייך יחזרו להיות ורודים.
 

tzurnoa1

New member
החיבוק פה מכולן מאוד עוזר

אצלנו מצאו בצ'יפ הגנטי חסר בכרומוזום 22.

או במילים אחרות תסמונת די-ג'ורג'.

לא שאלו אם אני רוצה צ'יפ גנטי, פשוט עשו ותודה לאל שכך.

אמרו לנו שלקראת ההריון הבא, שאני מקווה שאלוהים יתן לו כוח להכנס אליו ישר, יבדקו אם אצל אחד מאיתנו יש גם כרומוזום כזה פגוע, וכל זאת כדי לדעת אם ההריון הבא יהיה ספונטני גם.

אני יכולה לתת לך עצה שרופא הנשים שלי (המלאך) נתן לי.

אל תכנסי לאינטרנט לבדוק מה הם הממצאים שאמרו לך, לא בסקירות ולא בכלל.
האינטרנט מלא בדברים שאנשים כתבו ולא בהכרח נכונים.
את המידע תשאבי מאנשי המקצוע.
ואל תוותרי להם. גם אם את מרגישה ששאלת את אותה השאלה מליון פעם, גם אם יצאת כבר מהפגישה ואת מרגישה שלא הבנת משהו, תשאלי כי זו זכותך לדעת.
אני כל פעם הייתי מבקשת מהם סטטיסטיקות והם היו צוחקים עלי.
אתמול באמת הם הגיעו עם אחוזים לכל מחלה שיכולה להיווצר מהתסמונת וזה מה שגרם לנו להחליט סופית לגאול את הילד שלנו מייסוריו.

אם יש עוד שאלות לגבי התהליך, אשמח לעזור...
 
שולחת חיבוק ענקי

היי נועה, קודם כל אני חייבת להגיד שהאומץ שלך מדהים בעייני. שולחת לך חיבוק חיזוק ענקי.
אני באיזשהוא מקום מרגישה הזדהות ענקית למרות שאני לא איפה שאת נמצאת. אני אחרי סקירה מוקדמת בהריון תאומים והתגלה קשת ימנית עם מוקד אקוגני לאחד העוברים.
הרופא המליץ על מי שפיר לשלילת מיקרו חסר בכרומוזום 22 ואני משקשקת. הקושי העיקרי הוא החשש לפגוע גם בעובר השני בלי סיבה מוצדקת.
אשמח להתייעץ איתך באופן אישי אם זה לא מכביד עליך. מאחלת לך שתתחזקי מהר ושתזכי להיות אמא מאושרת לילדים בריאים!
 

מקוםבלב

New member
היי יקרה,

צר לי מאוד על ההריון שאתם נאלצים להפסיק.
איפה את הולכת לעבור את הלידה השקטה?
מציעה לך לשקול לקחת ליווי של דולה ללידה. האם זו לידה ראשונה?
לגבי ההליך, יש כמובן את וועדת העל שאמורה לתת את האישור להפסקת ההריון
ואחרי זה קובעים לכם יום בו מתחילים את התהליך.
מגיעים באותו היום לבית החולים, מתאשפזים ואז מתחילים בשלב הראשון והקשה ביותר לדעתי, הזרקת האשלגן ללב העובר בכדי להפסיק את הדופק.
לאחר הזריקה, מחכים שעתיים שלוש ואז מתחילים בהשראת לידה.
לכל בית חולים יש את הפרוטוקול שלו . יש כאלו שמשתמשים בציטוטק יחד עם למנריות, ישכאלו בבלון, יש שחומר שכל הזמן בורח לי השם שלו בכדי להרחיב את צוואר הרחם ולגרום לצירים.
חשוב לזכור שהשלב הזה של של התהליך הוא ארוך ולוקח זמן.
כאשר יש פתיחה של לפחות 2.5 מעבירים לחדר לידה ונותנים אפידורל. לפי הצורך נותנים גם פיטוצין ומחכים שהלידה תתקדם.
שוב בכל מקום זה קצת אחר.
תחשבו אם אתם מעוניינים להיפרד ולהסתכל,למרות שתמיד שואלים ובכל שלב ניתן להחליט .
חשוב לקחת את הכדור לייבוש החלב תוך 24 שעות מהלידה.
יש מקרים בהם השלייה לא יוצאת באופן מלא ואז צריך לבצע גרידה.
במידה ויש אפידורל אס הרבה פעמים עושים את ההליך בחדר לידה ובמידת הצורך מעבירים לחדר ניתוח.
לאחר שעתיים במידה ויש אפידורל מעבירים בחזרה למחלקת נשים להתאוששות.
אשמח לענות על כל שאלה נוספת במידה ויש.
שולחת המון אהבה, חיבוק גדול וכוחות לעבור את התקופה הקרובה.
 

tzurnoa1

New member
לידה שקטה

אנחנו מהצפון ונעבור את התהליך בבית חולים רמבם.
אנחנו לא מעוניינים לראות את התינוק שיוולד.
שאלה, את יודעת אולי אם במצב כזה ניתן לתרום איברים? אולי תינוק חי ונושם יוכל להינות מהתינוק שלנו...

תודה על ההסבר המפורט, כרגע זה השלב שמפחיד אותי. נראה לי שאחרי כל כך הרבה בדיקות, אכזבות ודמעות קצת חושלנו לסיטואציה.

המון תודה
נועה
 

מקוםבלב

New member
היי נועה,

אני לא בטוחה לגבי תרומת איברים, במיוחד שהעובר לא רוח חיים ואין אפשרות לדעת כמה זמן זה יקח עד שהוא יוולד.
אבל, את יכולה לשאול את הצוות בבית החולים.מה גם שיש איברים שעדין לא מספיק מפותחים לתרומה.
כל הכבוד על הרצון להעניק הלאה.
חיבוק
 

tzurnoa1

New member
רק רציתי לעדכן

ועדת העל נקבעה ליום ראשון על הבוקר אחרי שיעשו אולטרסאונד.
במידה ויאשרו את ההפסקה כל תהליך הלידה יתחיל כבר ביום ראשון.
לפי הפקידה בבית החולים יש שלישי אהיה כבר בבית.
 

מקוםבלב

New member
באיזה בית חולים את עוברת את הוועדה?

עם כל הכבוד לפקידה ויש הרבה כבוד, אי אפשר לצפות מראש כמה זמן התהליך יקח.
היו לידות שליוויתי והסתיימו תוך 12 שעות, היו 24, היום 48 והיו גם 72. הכל פתוח והאמת, שוב מתוך ניסיון אישי שלי
בלווי, מומלץ לא להיות בלחץ עם הזמן. להיות סבלניים כלפי התהליך . לכל גוף יש את הקצב שלו ואין טעם להלחיץ את הגוף והמחשבות בכל מה שקשור לכמה זמן זה לוקח.
בפעם האחרונה שלקח כמעט 4 ימים, בערב האחרון הודעתי לבחורה שזהו, אנחנו לא מעמידות יותר לוחות זמנים.
מבחינתי שיקח גם עוד יומיים. שתרפה ותתחבר לגוף ולצרכים שלו. כעבור כמה שעות היא ילדה.
הלוואי ויקח לך מעט זמן.
 

23rony

New member
מה קורה שאי אפשר לעבור לידה רגילה?

בשל דהיסנס בלידה קודמת וחשש לקרע ברחם?
איך אז מסיימים הריון בשבועות כמו 25-28?
 

מקוםבלב

New member
במקרה כזה, צריך להתייעץ עם הצוות

ולראות האם יש לשקול ניתוח קיסרי או להתחיל את השראת הלידה מאוד בעדינות ולאט לאט.
כדאי גם להתייעץ עם רופא מומחה בתחום.
 

ofra39

New member
הפסקת הריון

הי נועה
מצטערת מאוד לשמוע ועצובה איתך שאת עומדת לעבור את החוויה הקשה הזאת.
זאת פעם ראשונה שאני כותבת בפורום למרות שנעזרת בו רבות זמן רב מאז שעברתי את הפסקת ההריון שלי לפני חודש בשבוע 31.
זאת אולי הזדמנות להגיד תודה לכל מי שתומכת ומשתפת, זה מאוד עוזר. חלק מהקושי בהתמודדות זה להרגיש שאף אחד לא באמת מבין מה זה לאבד תינוק.
אני אספר לך קצת על התהליך שלי בתקווה שזה יעזור.
אצלי היו ממצאים שלא כל כך היה ברור מה המשמעות שלהם במוח (קורפוס קלוסום קצר ומוזר, הרחבת חדרים ועוד). ההחלטה להפסיק הריון היתה קשה מנשוא. היינו ועדיין אנחנו שלמים איתה אבל זה לא מקל על הכאב הנוראי הזה של האבדן, הגעגועים, רגשות האשם והספקות.מה שעזר לנו מאוד וניחם אותנו זה הידיעה שזה הדבר הנכון לעשות עבור שני ילדינו, שלא היינו מוכנים לקחת סיכון שיהיו אחים לילד עם צרכים מיוחדים, אולי פגיעה קשה מאוד.
אני עברתי את התהליך בעפולה. הם היו מדהימים ורגישים מאוד. אחרי הוועדה (זה גם לא פשוט, מקווה שאת אחרי), נכנסתי לרופאה שעשתה את ההפסקה. היא הזריקה חומר להפסקת הדופק (זה דומה מאוד לבדיקת מי שפיר). בעלי הסתכל ברגעים האלה במסך של האוטרסאונד. אני עצמתי עיניים ובכיתי. מיד אחר כך מפסיקות התנועות. אני עברתי בדיקה נוספת אחרי כמה רגעים שאכן הפסיק הדופק. אחר כך אושפזתי במחלקת סיכון גבוה עם בלון. כל אחת עוברת זרוזים אחרת, אני אחרי קיסרי אז היו יותר זהירים איתי. אחרי הלידה עם הבלון הכניסו אותי לחדר לידה והתחילו פיטוצין. הלידה היא ממש כמו לידה רגילה אבל גם אחרת. לא דואגים לעובר אז יש יותר חופש לקדם את הלידה בכל דרך. החוויה, מן הסתם, קשה מאוד. כל אחת אחרת שם. אני בכיתי המון וצרחתי, הרגשתי כמו מקוננת בהלוויה... אצלי זה היה ארוך, אבל כל אחת וההתקדמות שלה. הבכי והצרכות של היולדות לידי היה קשה מנשוא. למרות שגם אני עברתי שתי לידות ויודעת כמה זה כואב, הרגשתי שאני כועסת על כל הנשים האלה שמעיזות לצרוח לידי וכל בכי של תינוק שיצא היה כמו סכין בלב. עזר לי מאוד שבעלי קנה לי אוזניות ושמעתי מוזיקה בקולי קולות כדי לא לשמוע. עזר לי גם שדמיינתי את האחיינית שלי שעומדת להוולד עוד כמה שבועות. הכי עזר לי בעלי היקר, היינו בזה יחד. זה פעם ראשונה שראיתי אותו ממש בוכה. חשוב שיהיה אדם קרוב שאת יכולה להתפרק איתו וחשוב לבכות ולשחרר. לקחתי אפידורל כל הזמן. סוף הלידה היתה הכי קשה, רציתי שזה ייגמר אבל לא רציתי שזה ייגמר. כשיצא הייתי שמחה שהסיוט נגמר אבל גם עצובה. כל אחת מרגישה אחרת לגבי פרידה מהתינוק. אני רציתי להיפרד. הרופאה אמרה שהפנים שלו הושפעו מהלידה הארוכה ושלא כדאי לי לראות אותו. המיילדת הציעה לעזור לי, להביא אותו עטוף ושאני אחליט. היא הביאה אותו, וראיתי ידיים ורגליים מתוקות. זה היה חשוב לי, אבל גם קשה כי זה הופך את האבדן ליותר מוחשי. אני מקווה שאני לא מקשה עלייך מדי. אחרי הלידה נתנו לי כדורים להפסקת יצירת חלב (תודה לאל!) ושמתי כרוב יומיים שלא יהיה חלב ולא היה לי בכלל חלב. זה הקל עלי.
אושפזתי במחלקת נשים, זה כמובן חיוני כי להיות ליד הריוניות, לידות ותינוקות זה נורא.
אחרי החזרה הביתה היה קשה. את הילדים הכנו לפני למה שקרה, התייעצנו הרבה מה לומר להם, בסוף הם שאלו כל כך הרבה שמצאנו את עצמינו משתפים אותם בהכל.ביקשתי מחברה שלי שתפרסם בפייסבוק של הקיבוץ הודעת השתתפות בצערינו כדי שאנשים ידעו, עדיין שאלו אותי אם כבר ילדתי ואמרו לי מזל טוב וזה כמובן קשה מאוד.
הכאב גדול, אצלי זה עדיין מאוד טרי.
הילדים שלי ממש בסדר, אני מזכירה להם מדי פעם ומזמינה אותם לדבר על זה. הגדול שלי מסרב לדבר על זה והקטן כל יום שואל אותי אם אני כבר בהריון שוב...
אני לקחתי חופשת לידה כדי שיהיה לי את החופש להחליט מתי אני מוכנה לחזור.
עוזר מאוד לדבר עם נשים שעברו חוויה דומה, כי אף אחד שלא עבר את זה לא מבין את הכאב של לאבד תינוק. זה לא משנה אם זה הפסקת הריון, הפסקת דופק, או כל דבר אחר, זה לאבד ילד וזה מאוד כואב.
אני נעזרת בטיפול פסיכולוגי ומסז'ים, מנסה לדבר כמה שיותר עם בנות שעברו חוויות דומות. אני אחרי חודש וכבר רוב היום אני יותר בסדר, עדיין נופלת בעיקר כשדברים מזכירים לי כמו תינוקות והריונות בסביבה, סימנים של הזמן (הרימונים שמבשילים- אמרתי לילדים שזה יהיה סימן שהתינוק כמעט מוכן), אנשים שמזכירים לי. אני מנסה מאוד לנוח. אחרי לידה עם תינוק באופן טבעי את נחה, אחרי לידה שקטה, זה לא קורה באופן טבעי אבל עד חודש וחצי זה משכב לידה לא סתם, חייבים לנוח ולהתחזק, לישון, לקחת ויטמינים. אני מנסה לשמור על עצמי ממפגשים עם אנשים שקשה לי, שמה יותר גבולות וזה יותר קשה כי אנשים לא ממש מבינים אבל אין ברירה חייבים לשמור על הכוחות. אני מתמקדת בילדי ובעלי היקר. ומקווה להריון נוסף בקרוב.
אני כבר מרגישה קצת יותר טוב, חלק גדול מהזמן אפילו במצב רוח טוב, צוחקת עם ילדי, תודה לאל שהחיים נתנו לי בעיטה בתחת להמשיך לחיות למרות שברור שהכאב לא יעבור כל כך מהר, אולי אף פעם לא, אבל הוא הופך יותר לחלק מהחיים.
ליבי איתך,
אני מקווה שלא העמסתי,
את לא לבד,
חיבוקים.
עפרה
 

ofra39

New member
המלצה לספרים

הי נועה
שני ספרים שעזרו לי: "להיפרד לפני שמכירים" של יעל בשור שקניתי באינטרנט לגיסתי שעברה לידה שקטה ששבוע 34 לצערי ואחרי שנה ביקשתי אותו ממנה חזרה... וספר ילדים שקיבלתי מחברה ותכננתי לספר לגדול שלי אבל הוא לא הסכים... "חיכיתי אז בכיתי" גם מהאינטרנט.
 

kaparu

New member
נועה


מאוד כואב לשמוע....משתתפת בצערך. לא יכולה לענות על התהליך המלא, רק על הזריקה (אבל כבר כתבו לך) כי אצלי הלידה התרחשה רק 5 שבועות אחרי ההפסקה...

שלוש שנים (ביום ראשון...) אחרי האובדן, אני יכולה לעודד ולספר לך שהחיים ממשיכים, ואפילו מצליחים לחייך ולשמוח...אצלי היה תהליך קצת "הפוך" - זה התחיל בהדחקה, אח"כ הייתי עסוקה בחיים, בשמחה ובאושר שלי על הבת שנולדה חיה
שתהיה בריאה...רק שנה אח"כ בערך, פתאום נפלו כמה אסימונים ודווקא אז התחיל אצלי תהליך האבל, הכעס, הבכי...והיום אני במקום יותר שלם, אחרי שעשיתי תהליך ארוך, עם עצמי ומול ביתי שנפטרה.
הילדים האחרים לא ממלאים את החור לעולם, החור נשאר תמיד, אבל לפעמים הוא מתכסה ב"פלסטר" לכמה רגעים...

ועם כל מה שאמרתי, חשוב לי להגיד לך...זאת כמובן החלטה שלך, אבל אנימצטערת שלא אמרו לי את זה בזמנו:
יכולה להעיד על עצמי שגם אני שלמה מאוד עם ההחלטה שעשיתי על ההפסקה, אבל לא שלמה עם הדרך שבה "שלחתי אותה לדרכה". עד היום אני מצטערת על כך שלא ראיתי אותה, לא חיבקתי אותה ואין לי תמונה ממנה. זאת תובנה שיכולתי להגיע אליה רק בדיעבד, אבל לצערי זה מצב בלתי הפיך.

בזמנו הייתה פה תמר אשכנזי והופץ שאלון לבנות שחוו אובדן הריון ואחד הדברים שעלה שם הכי חזק זאת העובדה שמי שלא נפרד - בדיעבד מצטער על כך.
אם את מחליטה בכל זאת שלא לראותה, ממליצה לך בחום לפחות לבקש שיצלמו אותה, שאם בעתיד תרצי "לחזור" אליה, תהיה לך אפשרות.
ומצטרפת להמלצה על דולה ללידה השקטה.

מחבקת אותך חזק חזק, אנחנו כאן!
 
למעלה