שבוע 10+2 ועובר בלי דופק ��
הי. אתמול הלכנו לבדיקה שגרתית , שבוע 10+2 , אחרי שבשבוע 7 ראו דופק והכל היה תקין ... ישר ראיתי שהרופאה לא מוצאת ואין אורות או הבהובים ... איכשהו כבר שבועיים שאני מרגישה שמשהו הפסיק להתפתח, הבחילות והעייפות שהתעצמו בהתחלה מיום ליום פתאום נהיו פחות , אפילו התחושות בחזה קטנו. כבר שבועיים שאני חולמת שאני באולטרסאונד ומודיעים לי שאין דופק והעובר הפסיק להתפתח ... הבדיקה היתה אתמול כמו דז'ה וו גרוע. כל השבועיים האלו פשוט אמרתי לעצמי שאני סתם חרדתית ולכן לא הלכתי להבדק , אבל זה כאילו ממש הרגשתי כשזה קרה. זה הגיוני ?????
מרגישה תחושות נוראיות, אני בת 42.5, יש לנו ילדה בת כמעט 6 מטיפולים ורק לפני פחות משנה התחלתי שוב שאיבות ( שנה קודם ניסינו ו בהזרעות וטבעי וגם עברתי הסרת מחיצה חלקית שנתגלתה ).
מרגישה שבזבזתי זמן יקר ולראשונה בחיי לא בטוחה בכלל שיהיה עוד ילד. מרגישה טיפשה ומטומטמת על בזבוז הזמן, על הפסימיות , ובעיקר מלווה אותי תחושת החרדה הזו של מה יקרה אם יהיה שוב הריון ושוב יפסיק, או אם יתגלה מום בשבוע מתקדם. איך עוברים את הסיוט הזה ? אני רק רוצה לחזור לטיפולים כי אין לי זמן לבזבז. יש לי עדיין הרבה ביציות בכל שאיבה והמחשבה שלי לעשות מיד שאיבה שיהיה לי ״בנק״ ביציות כי יב כנראה דפוקות בגיל המתקדם שלי.
ועוד כמה שאלות פרקטיות - האם יש סיכוי שיש טעות ?לי זה היה ככ ברור שרואים עובר מת אבל בעלי חושב שתמיד כדאי לראות עוד רופא.זה הגיוני בכלל ??
לא נצפה דופק ולא זרימות והגודל מתאים ל7+5. הרופאה המליצה על גרידה בכלל השבוע המתקדם. האם לא כדאי לנסות הפלה עם כדור?
אנחנו אמורים לצאת לחופש בארץ עם המשפחה המורחבת יום אחרי הגרידא. זה הגיוני ? פיזית ? נפשית נראה לי אהיה שבורה בכל מקרה.
יש לי עוד סיכוי בכלל בגיל שלי להביא אח או אחות לילדה שיש לי בבית ?????
הי. אתמול הלכנו לבדיקה שגרתית , שבוע 10+2 , אחרי שבשבוע 7 ראו דופק והכל היה תקין ... ישר ראיתי שהרופאה לא מוצאת ואין אורות או הבהובים ... איכשהו כבר שבועיים שאני מרגישה שמשהו הפסיק להתפתח, הבחילות והעייפות שהתעצמו בהתחלה מיום ליום פתאום נהיו פחות , אפילו התחושות בחזה קטנו. כבר שבועיים שאני חולמת שאני באולטרסאונד ומודיעים לי שאין דופק והעובר הפסיק להתפתח ... הבדיקה היתה אתמול כמו דז'ה וו גרוע. כל השבועיים האלו פשוט אמרתי לעצמי שאני סתם חרדתית ולכן לא הלכתי להבדק , אבל זה כאילו ממש הרגשתי כשזה קרה. זה הגיוני ?????
מרגישה תחושות נוראיות, אני בת 42.5, יש לנו ילדה בת כמעט 6 מטיפולים ורק לפני פחות משנה התחלתי שוב שאיבות ( שנה קודם ניסינו ו בהזרעות וטבעי וגם עברתי הסרת מחיצה חלקית שנתגלתה ).
מרגישה שבזבזתי זמן יקר ולראשונה בחיי לא בטוחה בכלל שיהיה עוד ילד. מרגישה טיפשה ומטומטמת על בזבוז הזמן, על הפסימיות , ובעיקר מלווה אותי תחושת החרדה הזו של מה יקרה אם יהיה שוב הריון ושוב יפסיק, או אם יתגלה מום בשבוע מתקדם. איך עוברים את הסיוט הזה ? אני רק רוצה לחזור לטיפולים כי אין לי זמן לבזבז. יש לי עדיין הרבה ביציות בכל שאיבה והמחשבה שלי לעשות מיד שאיבה שיהיה לי ״בנק״ ביציות כי יב כנראה דפוקות בגיל המתקדם שלי.
ועוד כמה שאלות פרקטיות - האם יש סיכוי שיש טעות ?לי זה היה ככ ברור שרואים עובר מת אבל בעלי חושב שתמיד כדאי לראות עוד רופא.זה הגיוני בכלל ??
לא נצפה דופק ולא זרימות והגודל מתאים ל7+5. הרופאה המליצה על גרידה בכלל השבוע המתקדם. האם לא כדאי לנסות הפלה עם כדור?
אנחנו אמורים לצאת לחופש בארץ עם המשפחה המורחבת יום אחרי הגרידא. זה הגיוני ? פיזית ? נפשית נראה לי אהיה שבורה בכל מקרה.
יש לי עוד סיכוי בכלל בגיל שלי להביא אח או אחות לילדה שיש לי בבית ?????