שבוע קשה מתחיל לי

mory001

New member
כנראה שבאמת צריך לחשוב חיובי

זאת התאוריה, רק איך מיישמים את זה לעז@#$... תחזיקי מעמד פאוליקה, ואכן, כפי שגיליתי לשמחתי, הפורום המדהים הזה מספק כתף, וטישו ווירוטאלי. אז אנחנו כאן, גם אני (למרות שאני טירונית בשטח). יושבת מודאגת, צמודה לפלאפון, ולא מבינה למה היא עדיין לא התקשרה, כל היום.
 

י רדן

New member
מורי יקרה, מסתבר שעם כל הקושי

לומדים לחיות, ומתרגלים כי אין הרבה ברירה..
 

אימשל2

New member
שיעור פרטי חינם בלחשוב חיובי

כיוון שהמושג לחשוב חיובי מגיע מבית ספרי, הריני מתכבדת לתת שעור בנושא. בכל סיטואציה מלחיצה אפשר לחשוב בשתי דרכים. הראשונה, האופינית לנו, לראות שחורות. מישהו מאחר לחזור, זה רק יכול להיות כי היתה תאונה. לא היה טלפון, משהו נורא קרה לילד/ה. השניה, לחשוב חיובי. מישהו מאחר לחזור, כנראה שיש פקקים / כנראה שהמסיבה מדהימה וקשה להם לעזוב / כיף להפגש עם החברים ולא מפסיקים לפטפט (סיפור אמיתי להמחשה: הבן הגדול כשהיה בן 12 יצא לפעולה בתנועה. הוא לא חזר בשעה היעודה. חיכיתי "נצח". הדמיון עבד שעות נוספות. כיוון שעדיין לא היה לו סלולרי באותם ימים, שלחתי את הבעל לבצע את משימת הפדיחה. הוא יצא לדרך במסלול שהבן צריך לחזור בו. לא רחוק מהבית הוא מצא אותו יושב על הגדר עם חבר ומפטפט. מסתבר שלפעילות הגיע משהו חדש, שגר לא רחוק מאיתנו. הבן מצא איתו שפה משותפת והם האריכו בשיחה... אחרי זה כבר למדתי. שלא תהינה ספקות. אני התנהגתי בדיוק כמו הבן כשהייתי בגילו, וגם אלי נשלחו מרגלים להזכיר לי שיש לי בית...) הילד/ה לא מתקשר/ת, כנראה שהם יצאו לשטח ולא הספיקו להתקשר / שכחו להטעין את המכשיר ולא נעים להתקשר מזה של חבר / שעת הת"ש הייתה כ"כ מאוחרת שלא היה נעים להעיר את הבית בשתיים לפנות בוקר (הכל לקוח מהמציאות). עוד אספקט של החשיבה החיובית, הוא האמונה השלמה שיהיה טוב. אם לא האמנתם בגורל / אלהים זה בהחלט זמן טוב להתחיל. מנסיון. זה אפשרי. האמא ההיא שלא יכלה להרגע כשהבן שלה נהנה עם חבר (זו דוגמה אחת מני רבות) מצליחה לישון גם אם לא היה טלפון מהבנים. ומצליחה להעביר את היום גם אם הם לא הודיעו שהגיעו לבסיס (במקרה כזה מסבירה לעצמי שאם לא היו מגיעים כבר הינו שומעים מהמפקדים שלהם. וככל שהזמן עובר ולא שמענו, יותר ויותר ברור שהם לא נעדרים כי אחרת הינו שומעים מהצבא). זה הכל ענין של עבודה על עצמך. ואם תרצו אין זו אגדה. למען הגילוי הנאות, אחזור ואומר מה שאמרתי בהזדמנויות אחרות. החשיבה החיובית, למי שלא מבצע אותה באופן טבעי, דורשת משאבים רגשיים. כדי לזכות בשלוות נפש במה שנוגע לשרות הצבאי, אני משלמת מחיר במקומות אחרים. אבל המחיר כדאי, לטעמי. אחרת הייתי משתגעת לגמרי.
 

paulika

New member
בגדול זה די עובד לי

מה שאני מצליחה להדאיג את עצמי, זה שאולי קר לו ועכשיו יורד גשם ואז אני מזכירה לעצמי שהוא לא מסוכר אבל הוא כן
 

אימשל2

New member
לשם כך, אם יכול לקבל חבילות

אפשר לשלוח לו צורכי חימום שחסרים לו. אצלנו ואצל אחרים, הדואר כבר הצליח להעביר שמיכות, כריות, טרנינגים, גופיות חמות, פליזים ועוד... סביר להניח שבמשך היום הוא עסוק בפעילות שמחממת אותו מספיק.
 

י רדן

New member
אני בגישה של אימשל..קורה שהבת

לא מתקשרת שהיא הגיעה, ואני לא מפתחת לעצמי סרטים בראש, אלא להיפך בטח שכחה וכו'.. וכן זה ניתן.. וזה עובד.. כשהבת הבכורה היתה במזרח, בתקופת הצונמי.. ולא שמענו ממנה לא אגיד לכם שנשארתי אדישה.. אך איפשהו בראש אמרתי לעצמי,, היא בטח לא שם שיכנוע ואמונה מאוד חזקה..מאוד עוזרים במצבים אלה...
 

שויו

New member
אימשל2 -תודה רבה על השיעור../images/Emo39.gif|כלנ

נהנתי לקרוא את דבריך. משכנעים וכנים. אכן לא קל לתרגל את זה אבל באיזה שהוא מקום זה די חובה בארץ כמו שלנו. עוד הרבה לפני שהעוללים מגיעים לצבא. למרות שאז הם יותר זמינים בסלולרי. אבל אי אפשר לדאוג כל היום. אני עובדת על עצמי כבר שנים בענין הזה ולפעמים מצליחה. למזלי, הבן לא קרבי ונמצא כרגע בבה"ד. יתכן ויגיע כן ל"חזית" כלשהי ואז יהיה "מבחן האמת" שלי כנראה. שוב תודה
 
למעלה