היי מטרניך.השאלה לא היתה מופנת אליך
אלה למי שהביא לנפילת השמאל. לדעתי זה הולך מעבר לנושא עראפט או אוסלו. קיימות שאלות פשוטות שהשמאל מסרב להתמודד איתם: * האם הם ישראלים או שלוחה של השמאל האירופאי? * האם זכותה של מדינת ישראל להתקיים? סליחה, המילה "זכות" לא בדיוק מתאימה, אבל לא מוצאת משהו טוב יותר. השאלה היא האם הם מרגישים זהות עם המדינה והאנרגיה שלהם מופנת לטובתה? זה יפה מאוד להיות אזרח העולם, אני בהחלט יכולה להבין תנועות הרואות את הפיכת כל העולם לטריטוריית האדם באשר הוא, ללא לאומים, דתות וכ'. מצד שני, ברור שעקב מצבינו הנוכחי וההסטוריה של עמינו, אין סיכוי שדעות כאלה יקבלו תמיכה מעשית רבה במקומותינו. האם השמאל הישראלי תנועה כזאת, בגלוי או בתחפושת, במודעות או בהכחשה עצמית? * האם באמת ובתמים ישראל היא הדוגמה לחוסר נאורות על פני כדור הארץ? * האם כוונות השמאל העולמי טעורות בנושא ישראל? * האם כל בעיית ישראל מול הערבים מסתכמת בנושא הכיבוש? * האם נכון לפתור את הערבים מכל אחריות ואל לנו לבאו אליהם בשום דרישות? אפילו מטעמים אידיולוגים, האם הערבים לא היו צריכים לעמוד באותם סטאנדרטים שהם דורשים מישראל? איך יתכן שירושלים קדושה לערבים וזה בסדר, אבל כשהיא קדושה לעם היהודי זה פאשיזם או פרימיטיביות? איך יתכן שכשערבים מחנכים לרצח זה בסדר? איך בכלל אפשר לקבל פיגועי התאבדות ולטעון שמדובר על תנועות הומניות? איך יתכן שידברו על הגאוה הערבית ובאותה נשימה יקבלו את הזילזול בו עראפט נהג בברק? איך יתכן שהם דורשים ויתורים ישראלים אבל אינם דורשים ויתורים פלשטינאים, והכל למען השלום, כמובן? איך בכלל הם מוכנים לתת לגיטימציה לחוסר מוכנותם המוצהר של הערבים לקיום מדינת ישראל? * האם באמת אפשר להתייחס לאוכלוסיית המדינה כלפושעי מלחמה? רובם של האנשים הגיעו לארץ חסרי כל, ובכל זאת אנשים בנו את חייהם וקידמו את עצמם, ללא עזרה מחו"ל או מהאום או מה שלא יהיה. רובינו רק רוצים לחיות בשלום ולקדם את עינינו האישים. רובינו מרגישים כל המלחמות נכפו עלינו בניגוד לרצונינו וכל שנות המדינה היא תחת סכנת שמד. האם משהו שם בשמאל מאמין שנאמץ גישה שאנו אשמים בכל צרות העולם? איך אפשר בכלל כזה ניתוק וזילזול? חכמים גדולים, חושבים שתגידו "אספסוף" ולא תתלכלכו בנגע שלנו. דווקא העם בישראל הוכיח את עצמו כפחות אספסופי מכל חברה אחרת בנסיבות הקשות ביותר. פעם אחת, אחרי הטווח הדולפינאריום, אנשים יצאו ליידות אבנים על ערבים, אח, איזה אושר בשמאל! פתאום אפשר להגיד כמה שהישראלים הם אספסוף. מיותר לציין שעל הערבים מעולם לא שמענו דבר כזה, למרות ההפגנות וההלויות מעוררות הסלידה. להיפך, אלו אצילים שגאותם נפגעה. * האם נכון מטעמים פרגמאטים להודות מראוש שישראל אשמה בכל, שאנו מוכנים לותר על הכל, רק תגידו ואנחנו נחתום? * האם נכון מסיבות פראגמטיות, לא לדרוש מהערבים לקיים על מה שחתמו, מתוך הנחה שיהיה בסדר? האם זאת גישה מציאותית? אידיולוגיה זה יפה מאוד, אבל האם אין צורך גם לראות את העולם ואת אויבינו איך שהוא על באמת? אתם חושבים שתמכרו לנו שהערבים בדיוק כמונו רק רוצים לחיות בשלום ודאוג למשפחתם ולפרנסתם, אחרי כל מה שראינו? מי יקנה דבר כזה?