המון דמעות, אבל בכל זאת שבת חיובית
השבת בכיתי המון. מה שלא קורה לי לעיתים קרובות: בלילה שבת התינוקת היתה ערנית ומיעטה לישון, כל השבוע הילדים שיגעו אותי לגמריי..... עם המחלה שלי אני בגמילה מסטרואידים - ומי שמכיר את זה, זה מעייף בצורה שלא תתואר. צריך לארגן מליון דברים לקראת שנת הלימודים החדשה (ספרים, ציוד....) והיציאה של המתבגרת שלי לאולפנא. (כיתה ט') ... יום שני, בעצם מחר, אנחנו עושים סעודת הודיה לכבוד הלידה של התינוקת המדהימה שלנו. אומנם במועדון הישוב ובשביל זה לקחתי קייטרינג - אבל עדיין צריך לקרצף את הבית ולארגן מליון דברים וקניות.... (אפיה, שתיה, כסאות וכו'....) ופשוט נגמר לי הכוח. לפנות בוקר אחרי ליל שימורים עם הנסיכה, פשוט ניגשתי לבעלי ובכיתי עליו..... הרטבתי אותו לגמרי! הוא היה קצת בהלם, חיבק בחום... שאלה מה קרה, אמרתי בכמה מילים ופשוט המשכתי..... היה לו את השכל לא להגיד כלום ולתת לי להישפך - כפשוטו. מה שעשיתי. אחר כך חטפתי בגלל זה מיגרנה שאני עדיין סוחבת, אבל זה היה שווה את זה. מרגישה הקלה. שהוא הבין עד כמה קשה ועייף לי.... המשך היום היה רגוע , הספקנו לנוח ולהשלים קצת שעות שינה.