ערב טוב פוסידון,
סחתיין אמסלם, שיחקת אותה סטייל ישו.
ברשותך פוס, ולשם התענוג החבוי בכל התנצחות, מספר הבהרות. לא מקובל עלי שיחפה תפסה את הצד שלך בדיון, בוא נתחדד.
1. התיאוריה שלי לא מבוססת על כך שהוא עשה זאת 'רק משיקולי שררה', אמרתי שזה מרכיב אחד מתהליך קבלת ההחלטות שלו.
2. גם אם זו היתה התיאוריה שלי, - ולא שהיא רחוקה כפי שציינתי - קל להסביר את תמיהתך. שהרי המילים שאמר, בסופו של יום, יצרו לו אחיזה בכוח. ועובדה, גם אתה וגם יחפונת יקירתי, מהווים חלק נכבד מהכוח שהשיג. תראה כמה טוב דיברנו עליו

הוא בטח אומר לעצמו, 'כל מה שאני צריך לעשות כדי שיאהבו אותי וכדי שאולי אצליח בפעם הבאה קצת יותר, זה פשוט להיות רב, שמקבל את החילונים בחיבוק, ולעולם לא אומר להם דברי ביקורת, או את מה שנראה לי כנכון וראוי ובטח לא את מה שאני מאמין בו.' אז מדוע לשנות? זו דרכו להיאחז בכוח. להמשיך לדבר שלום ולהשמיע לכולנו את מה שהכי נוח לשמוע.
3. כפי שאמרתי לך, ולא הכחשת שיש בזה מידה של צדק, במגזר החילוני אוהבים דתיים שיוצאים נגד הממסד הדתי. הממסד הדתי שעליו אתה מדבר, הוא בסה'כ עוד קבוצת אנשים, שמייצרת טיפוסים טובים יותר וטובים פחות. כשנמצאים בצד השני של הגדר, הטובים פחות, בולטים הרבה יותר. וכשצריכים לבחור חברים בצד השני, תמיד מתחילים באלו שמדברים שלום. אני יודע דבר אחד בהקשר של הרב אמסלם, הוא חי 50 שנה בתפישת עולם מבוססת. יום אחד הוא קם בבוקר והתהפך. לשיטתך הוא יצא נגד הממסד שאהבת לשנוא - כפי שאמרת בעצמך -, לשיטתי, הוא ירק בבאר ממנה הוא ניזון ויצא נגד דעת תורה. הוא יצא נגד הרב עובדיה ז'ל.